אז בואו נתחיל בחלק האירוני של העניין:
ה31/12 היה אמור להיות הבלוגולדת 6 שלי, אז זה סטייל אנשים שנולדים ב-ט' באב.
ועכשיו שסגרנו את הפינה הזאת.
שוק.
לא שוק חזק מדי,כי אני חושב שמאז שאני פה (6 שנים, כבר אמרנו) ישראבלוג תמיד הייתה בסכנת סגירה.
אבל עכשיו שזה באמת קורה, עם תאריך ומסיבת פרידה וגיבויים, זה שוק.
כל חצי שנה בערך הייתי רוצה לסגור את הבלוג, אבל לא יכולתי. ועכשיו אני מרגיש שלקחו ממני את האופציה להחליט, למרות שההחלטה תמיד הייתה להשאיר.
וזה מה שגורם לזה להיות יותר עצוב. אני רוצה להישאר פה. אני רוצה שהזכרונות ישארו פה.
היה לי הרבה מה לכתוב, בעיקר עכשיו שאני בצבא וזה כר פורה לכתיבה, אבל כנראה שזה כבר לא יקרה בפלטפורמה הזאת...
אז מה בכלל לכתוב?
אולי תודה?
תודה לכל האנשים שאשכרה קראו מה שכתבתי.
שהייתי שמח, עצוב, מדוכא, מתוסבך, לא יודע מה לעשות.
תמיד היו אנשים שקראו את זה, ועזרו לי ואני אזכור את זה לתמיד.
אני חושב שממש אהבתי את ישרא כי זה נתן לי פתח להכיר אנשים שלא מהבועה הדתית שלי. דיברתי פה עם הרבה אנשים מיוחדים, חלקם דתיים ורובם חילוניים, אבל מכולם נהניתי.
ואני חושב שפה זה גם בקשה קטנה שלי "לכבוד" הנעילה: אם איי פעם קראתם פה, ולא משנה כמה ומה, אני ממש אשמח אם תגידו לי, או תשלחו לי הודעה באיימל. אני באמת רוצה להגיד לכם תודה!
אני חושב שהרגע הכי מיוחד בישרא היה שהוא גרם לי להיפגש עם לאלי (שאת הבלוג שלה אפשר לראות בצד שמאל), בחורה חילוניה שניפצה לי כל כך הרבה סטיגמות על חילונים. אני יודע שאני יכול לדבר איתה על הכל, גם על דברים שקשורים לעולם שלי, והיא תדע לעזור לי ולא משנה איך. אז תודה לך ישראבלוג על הקשר המדהים הזה!
ומשהו אחרון...
קוראים לי איתי זלצמן.
אני בן 20,עוד מעט 21, מחדרה.
אני למדתי בישיבת ההסדר קרית שמונה וכרגע חייל בגבעתי, תופס קו בשכם ונהנה כמעט מכל רגע.
תמיד רציתי לעשות את זה :)
נהניתי להיות פה 6 שנים עם הבלוג הנוכחי, ויותר עם עוד כמה בלוגים נידחים. נתראה בעולם הבא של הבלוגים!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: