באיחור של שבוע ממה שתוכנן, אני מציגה בפניכם את הביקורות.
*אין מודחים כי משתתפת פרשה, המצטיין בסוף הפוסט*
אני אשמח אם תקראו את הסיפורים של אחרים ואת הביקורות שלהם, ותעירו לי אם משהו לא בסדר.
קבלו בהבנה, בבקשה! אני כאן כדי לעזור ולא לפגוע ;]
לילי - "המתים המהלכים תוקפים את ניו יורק"
המילים שלך: מוות, בריחה, יריות, עיר, חיבוק. התאמה כמעט מושלמת, רק המילה "בריחה" קצת היתה חסרה לי סם... O.o
קודם כל, אני הופתעתי מאוד מהכיוון שאליו לקחת את הסיפור. זומבים? מגניב *W*
את הרעיון של הסיפור מאוד אהבתי, זאת אומרת- זה שהבת שלהם נמצאת אצל סבא וסבתא שלה והאבא יוצא להציל אותה אף על פי שהוא יודע כמה זה מסוכן.
התיאורים שלך מרשימים מאוד, יכולתי לדמיין כל דבר בסיפור וכמעט לחוות אותו. הסיפור היה מעניין, הוא לא עבר מהר מדי ולא לאט מדי.
אני לא אשקר, אני כמעט פחדתי מהסיפור הזה. הוא היה עצוב, וריחמתי על הבחורה המסכנה, אבל המשפט הסופי... עליו כבר אין לי מה להגיד. מצד אחד, הוא היה מעט צפוי, אבל צד שני אני הופתעתי בכל זאת.
בסיפור הזה את פותחת את התחרות ברגל ימין , ובשורה התחתונה- אם תהיה מתקפת זומבים אמיתית, תדאגי שיהיו לך צמחים יורים בגינה (Plants VS Zombies, משחק מחשב ספק חמוד ספק מגעיל שיש לי)...
סאמבודי - ללא שם
המילים שלך: מוות, כלי נגינה, חיות מחמד, בדידות, עיר. יכולת אפילו להוסיף יער J הכל מתאים.
הסיפור שלך הפתיע אותי באמת. ליאם, שהיא מדריכה במחנה/ טיול של הצופים, מספרת צ'יזבט לחניכים שלה, ילדים בני 10-11. אהבתי את הרעיון של הסיפור שלך, וגם את הרעיון של הסיפור עצמו- שבעצם היה הצ'יזבט.
משהו שהפריע לי, זה- אני יודעת שאת מכירה את כללי הכתיבה, כי את כותבת רצינית, אבל את צריכה לעבור על הקטע פעם וחצי כדי לראות שאין בו טעויות כמו- מחסור ברווחים לפני ואחרי סימני פיסוק, משפטים לא טובים בצורה לשונית כמו "אחרי כמה ימים שהכלב מת...", שהיה זורם יותר אם היה שונה טיפה, כמו "כמה ימים אחרי שהכלב מת", או "כמה ימים לאחר מות הכלב".
חוץ מזה, אהבתי מאוד את הסיפור, הוא חמוד ומעניין למדי. רק יש לי שאלה.. אחרי שהילדה נעלמה, אף אחד לא חיפש אותה...?
רוז - "אבסורד"
המילים שלך: מוות, עיר, בריחה, חיבוק, יריות. טוב, יש כמה מילים שלא הבנתי איפה הן נכנסות- עיר? יריות...? מה פספסתי...?
רוז... רוז! הכתיבה שלך היא משהו מיוחד! את עושה תפניות חדות בעלילה, ממש *בום*...
כן, *בום* זה משהו שכבר העירו לך עליו פעם, ואולי יותר מפעם אחת, אבל את צריכה ללמוד להפסיק עם זה. בספר את לעולם לא תראי "*בום*" או "בום!!!" אלא "נשמע פיצוץ" או "רעש מחריש אוזניים". ממליצה לך לבדוק, ספרים עוזרים ללמוד, מנסיון. אותו הדבר עם "תם.. תם..", זה די מיותר.
בקשר לפיסוק - היה בסדר, רק כשאת שמה " – " או "..." תעשי את הרווח אחרי הסימן ולא לפניו.
התוכן מצא חן בעיניי מאוד, התיאורים שלך מפורטים ונותנים חיים לסיפור. הרגשתי כאילו אני נמצאת שם וצופה במתרחש. הוא היה מקורי, הסיפור, ומעניין, ומותח, ואהבתי אותו מאוד.
אילנה - "סרט רע"
המילים שלך- לא אמרת.. אני אגיד איזה מילים מצאתי בסיפור? מוות, חיבוק, בריחה, יריות, עיר (כנראה) ויער. עדיף היה שתגידי, אבל יש לפחות חמש מתוך המילים בסיפור אז זה בסדר.
בראשית בראה אילנה את... אממ... הנערה חסרת השם. ברוב הסיפורים כשאין לדמות הראשית שם זה מפריע ו/או מוזר, אבל כאן זה כמעט בלתי מורגש.
אז בראשית בראה אילנה את הנערה. ואז ראתה אילנה שלנערה לא טוב לבד, והיא בראה את תום. ואת ההורים של הנערה. ואת החברות של הנערה. ואז את האיש שרדף אחריהם.
האמת היא, שציפיתי למשהו קיטשי יותר, כמו זה שתום ניצל אותה והיא היתה צריכה לשמוע בקול החברות שלה וההורים שלה. אבל את הפתעת, ומאוד אהבתי את הסיפור הזה בעיקר בגלל שהיה מפתיע ולא קיטשי מדי. תום היה חמוד אף על פי שחשדתי בו לכל אורך הקריאה.
אהבתי את זה שפירטת בתמצות אך בבירור על אופיים של תום והמספרת, הפכים גמורים.
בסך הכל, הסיפור היה מקסים, גרמת לי להרגיש את הצער והכאב של הנערה המספרת. נצבט לי הלב, וזה לא משהו שקורה לי הרבה בישרא בלוג (פרט לאנשים מסוימים... עזבי).
ירדן - "Blue rose"
המילים שלך- רוע, מוות, יריות, עיר, יער. כולן היו, ויכולת גם להוסיף בריחה.
הסיפור שלך מדהים. ממש. כל מילה בו היתה במקום הנכון, ואני מבינה למה הוא יצא ארוך קצת יותר מהגבלת המילים, כי אי אפשר לוותר על שום חלק בסיפור הזה.
מה שאהבתי יותר מכל דבר בסיפור, זה שבהתחלה- כלום לא ברור. ואז הוא עובר למשהו אחר בכלל, לאבא שלו, ואחר כך ההתחלה וההמשך מתחברים בפיסות פאזל שמשלימות זו את זו. נהניתי לנסות לנחש את התשובות לשאלות שצצו בראשי, ועל כולן ענית בשלב מסוים- לא מיד, אבל לא באיחור גדול מדי.
העלילה של הסיפור היתה בנויה היטב, והתוכן היה מרתק ומותח.
רק מה? היתה לך איזו שגיאת כתיב או שתיים, ואני רגישה מאוד לשגיאות כתיב... "והתעקשתי בכל מעודי..." לא מעודי, מאודי.
עוד דבר- זה לא היה בכל הפסיקים, אבל בחלק מהם לא עשית רווח אחרי הפסיק. במחשב זה יוצר מילה אחת, ולמוח קשה להפריד את המילים, לכן שימי לב.
אז רק על הכתיבה היו הערות קטנות, חוץ מזה הסיפור הזה היה שווה את חמש הדקות שלקחו לי לקרוא אותו.
– ללא שם
המילים שלך: רוע, מוות, חיבוק, בריחה, יער, בדידות. התאים לכל המילים בצורה מדוייקת J.
התוכן של הסיפור שלך, אני חייבת לומר, מרתק ומותח. יש לך יכולות מצויינות ורואים את זה בקטע, אבל כמה דברים שהפריעו לי, בעיקר בכתיבה נכונה ולא בתוכן-
כתבת את הקטע כגוש אחד גדול. לא היו חסרים פסיקים או נקודות, אבל לא היה אפילו אנטר אחד! אני לא מבקשת ממך לרדת שורה כל שני משפטים, אבל לפחות פעם אחת. כתבת קטע של 19 שורות, יכולת לעשות לפחות שלוש פסקאות.
עוד דבר, קטן אבל חשוב- יש לך פסיקים ונקודות, כמו שאמרתי, זה לא חסר במשפט עצמו. אבל - אחרי מרכאות של דיבור ישיר תמיד חייב להיות סימן פיסוק, והוא בתוך הסוגריים. למשל כאן- "אני אוהב אותך" דמעות זולגות על פניו... את צריכה לכתוב "אני אוהב אותך," דמעות זולגות על פניו... אם את כותבת למשל "אני אוהב אותך." אז את צריכה להתחיל שורה חדשה, כי זה סוף המשפט או השיחה.
עוד דבר קטן על פיסוק, את לא צריכה לכתוב הרבה סימנים!!!!! זה בסדר גם לכתוב אחד! ריבוי סימנים זה בדיבור, לא בסיפורים.
בתוכן, יש לי הערה אחת ויחידה, קטנה מאוד – חסר לי קצת פירוט על הנוף והמראה של הדברים, האנשים. רואים שניסית, וזה מעולה, ואם תכתבי עוד ותקראי סיפורים של אחרים, את תשתפרי עוד יותר!
אז בשורה התחתונה, אהבתי את הסיפור מאוד, הרעיון שלך היה מעולה והתאים למשימה מאוד. כל הכבוד!
ניצן - "החיבוק האחרון"
המילים שלך: חיבוק, מוות, בריחה, יריות, בדידות ורוע. הכל מתאים, מצויין.
קודם כל, כתבת סיפור על השואה, שהיא דבר מסעיר בפני עצמו. הילדה, לא ברור בת כמה היא אבל ככל הנראה לא קטנה מאוד, איבדה את אביה ואחיה. הסיפור דיבר על נושא מרגש, אף על פי שקצת היה לי קשה להתחבר אליו. אני חושבת שזה בגלל שלא היו מספיק נקודות – היו כמה פסיקים שיכולת להחליף בנקודה, וזה היה עושה את כל ההבדל – כך הקוראים יכולים לעצור לרגע, לעכל את מה שקראו ולהמשיך. אם אין נקודות, המשפט ארוך מדי ואין זמן לקחת אויר ולנשום!
היתה לך טעות מקלדת שמשום מה חזרה על עצמה שלוש פעמים – גרמים במקום גרמנים. מבינים על מה מדובר, אבל למילה "גרמים" יש פירוש ועדיף לחזור על הטקסט ולתקן שגיאות כאלה, אחרת אנשים עלולים להתבלבל. גם כתבת "תתחבי", אני לא יודעת אם זו שגיאת כתיב או טאות, אבל ככל הנראה התכוונת למילה "תתחבאי". גם למילה "תתחבי" יש פירוש (למשל - תחבתי את המכתב לכיסי).
ועוד דבר קטן- תיאורים של האיזור, הנוף והאנשים לא יזיקו. קצת חסרו לי, קשה לדמיין את האיזור ללא תיאורים.
מלבד הדברים האלו, אני לא חושבת שיש טעויות. בסך הכל הכתיבה שלך יפה ומעניינת, הקטע הוא "כמעט טוב מאוד". אני מקווה שתלמדי מהביקורת והיא תעזור לך בהמשך, כי יש לך יכולת וכתיבה מעניינת, הייתי אומרת אפילו מיוחדת.
אשת הלהבות – "לרוץ. ולרוץ. ולרוץ."
המילים שלך: מוות, רוע, בריחה, חיית מחמד, יער. אהבתי את השילוב של ה"רוע" בסיפור, זה מעניין מאוד, והבתי גם את הכלב. גם השאר נהדר.
קודם כל, הכתיבה שלך מעולה.
שנית, את יורדת שורות לעיתים תכופות מדי.
דבר שלישי – הרעיון שלך אדיר.
דבר רביעי – טיפה חסרו לי תיאורים של האיזור, של הנוף, כדי לדמיין יותר בבירור. והרוע – קצת לא ברור, אבל אני משערת שזה בכוונה, נכון? כי היא עצמה לא ממש מבינה...?
דבר חמישי – אהבתי את הסיפור שלך מאוד, הרעיון מעניין ואת כותבת טוב.
דבר שישי – סימני פיסוק אחרי מרכות הם בתוך המרכאות, לא מחוץ להן. אם יש סימן שאלה, שהוא בתוך המרכאות, ואחריו לא צריך פסיק. ואגב, שם הסיפור – לא כותבים "לרוץ. ולרוץ. ולרוץ." אלא "לרוץ, ולרוץ, ולרוץ."
דבר שביעי ואחרון- כל הכבוד!
אמיר - ללא שם
המילים שלך: מוות, יריות, עיר, חיבוק, בריחה, יער. הכל הושחל בסיפור בצורה מעולה!
טוב. ראשית כל, הדבר העיקרי שיש לי לומר לך על הסיפור – וואו! הוא מדהים! מרגש, הרגשתי את הלב שלי דופק. כמעט רציתי לבכות.
אבל... רגע, למה רדפו אחריהם? מה הם עשו? ועוד דבר – כתבת שזו המשטרה, אבל משטרה לא אמורה לירות באנשים חפים מפשע... אף על פי שנראה שהמשטר באיזור לא כל כך מתחשב באזרחים...
עוד דבר – בדיבור ישיר, אחרי המילים ולפני המרכאות, אמור להיות סימן פיסוק, כמו שאתה יודע. אבל אתה עושה ברוב הפעמים נקודה – שאמורה להיות פסיק...
זהו. חוץ מזה, לא חסר לי כלום. אתה כותב נהדר, ומדהים, וכל כך.. מרגש. תתקן את הטעויות הקטנות האלו, והסיפור יהיה מושלם.
little monster – ללא שם
המילים שלך: עיר, יער, בדידות, כלי נגינה, מוות. כל המילים התאימו.
אהבתי את הרעיון של הסיפור שלך. את בערך היחידה שלא עשתה סיפור מתח, אלא סיפור שליו ושקט.
התיאורים שלך מוצאים חן בעיניי, מספקים למדי אבל משאירים מקום לדמיון, למרות שיכול להוסיף מעט על המראה הכללי של האיזור והנערה.
הכתיבה נהדרת, את כותבת בצורה מעניינת ומרשימה למדי. כדאי לך להוסיף קצת, ממש קצת יותר פירוט, כי הסיפור היה נורא קצר... גם יש בו רק שתי פסקאות, מה שאומר שלחצת על האנטר רק פעם אחת... הייתי ממליצה לך לטפח קצת יותר את היחסים עם המקש הזה, כי הוא באמת מוסיף המון.
אין לי הרבה מה לומר, כי הסיפור הזה באמת מרגש ומרתק. רק דבר אחד – הנערה (אני משערת שזו נערה) אמרה שהזהירו אותה מפני היער, אבל לא הבנתי למה הוא כל כך מסוכן?
ועוד דבר – אין לה משפחה חוץ מפאפא? אין לה הורים, אחים, משהו?
אני אהבתי מאוד את הרעיון של הסיפור, הוא נהדר לדעתי. כל הכבוד, באמת!
zero percent – "מייקל"
המילים שלך: מוות, חיבוק, בריחה, יריות,יער ובדידות. חיבוק היה בערך, אבל לא נורא.
הסיפור, כיאה לסיפור אקשן קצר, היה מחוסר למדי בפרטים, למרות שאולי יכולת לפרט קצת על הסיבה שבגללה הם כלואים.
תיאורים קצת חסרו, זאת אומרת – תיאור הנערה ואחיה מייקל, תיאור האיזור...
היה לי קצר, הייתי רוצה עוד כי הרעיון טוב ואני אוהבת את סגנון הכתיבה שלך.
אבל מה, אני חושבת שיש לך קצת בעיה של החלטיות עם סמני פיסוק... אני אסביר לך בקצרה וכדאי לך לקרוא את הוראות הכתיבה הנכונה שאכתוב בפוסט של השלב הבא. כשאת עושה סימן פיסוק, לא משנה איזה – פסיק, נקודה. סימן שאלה? סימן קריאה! או כל סימן אחר את חייבת לעשות ר ו ח. מקרה יחיד בו את לא עושה רווח זה – לפני מרכאות. דבר נוסף, אחרי סיום משפט של דיבור כדאי לעשות אנטר.
אתן לך דוגמא:
רוני הלכה ברחוב, ולפתע ראתה מרחוק את יוסי. "יוסי!" קראה רוני בשמחה. היא לא ראתה אותו זמן רב.
יוסי ראה אותה, נופף לה ורץ לעברה בעליזות. הם התחבקו במשך מספר שניות, ואז שאל יוסי, "מה שלומך? לא ראיתי אותך זמן רב!"
רוני חייכה במבוכה קלה, שכן מעולם לא חיבקה נער בגילה, מלבד בן הדוד שלה. בן דודה יהונתן הוא הנער שהיא הכי אוהבת בכל העולם, ואחריו יש את יוסי. היא אוהבת את יוסי כל כך, אך אינה יכולה לומר זאת. היא נערה ביישנית מאוד, בעיקר מאז שאביה נהרג.
שימי לב לסימני הפיסוק, לדיבור הישיר. אני מקווה שכתבתי הכל כמו שצריך, אם לא רוני יכולה לעזור לתקן אותי XD
אהבתי את זה שהכל בסיפור הולך מהר, אף על פי שברגע שהם משתהים הייתי שמחה לגלות מעט רגשות ופרטים על מראה חיצוני.
לולו – ללא שם
המילים שלך: רוע, מוות, בריחה, יריות, כלי נגינה. הכל התאים, רק – לא הבנתי את הקטע של הגיטרה... למה אסור לגעת בה?
הסיפור שלך היה מרתק, הרעיון מעולה. אבל הוא היה קצר, כל כך קצר! יכולת להוסיף עוד המון, היו לך עוד כל כך הרבה מילים שיכולת להוסיף... מעט תיאורים, ופרטים - חסרו המון! הגיטרה, האנשים שבאו, יכולת לזרוק אפילו כמה מילים שיעזרו מעט לאזן את המחשבות.
העניין עם סימני הפיסוק לא פוסח גם עליך, הם קצת.. מבולגנים, הייתי ממליצה לך לעבור שוב על הקטע ולעשות בהם סדר, להוסיף נקודה ופסיק במקום הנכון.
הרעיון מעניין, אהבתי את זה שהכל קרה ברגעים פתאומיים...
אבל למה היית חייבת לקרוא לעיירה גטלין?! XD אני קראתי את הספר "יצורים יפהפיים", למען האמת זה הספר האהוב עלי...
אנה – ללא שם
המילים שלך: רוע, מוות, בריחה, יריות ויער. מתאים ועוד איך! אהבתי את התיאור של הרוע...
אהבתי את הרעיון של הסיפור, הנער שמחפש נקמה. לא הבנתי למה הרגו את אביו ולמה רודפים אחריו, זה קצת חסר לי...
הרגע שבו הוא חושב על אביו, ואז יורים בו, יריה שפגעה בו בגלל חוסר זהירות...
התיאורים שלך היו מספיקים, משאירים מקום לדמיין. אהבתי מאוד את הקטע שבו אבא שלו מנסה לרוץ ולא מצליח, הוא היה מלא ברגש ו.. די גרמת לי לחשוב על אבא שלי.
הסיפור היה מעניין וסוחף, והחלק שהכי מצא חן בעיניי היה – זה שהוא חושב, ומספר על מה שקרה, שוקע במחשבות וגם הקורא שוכח לרגע את הסיפור של מה שקורה עכשיו... ואז בין רגע חוזרים למציאות, הנער והקורא שמתלווה אליו. ממש הרגשתי כאילו אני שם, כאילו אני הוא.
נורית – ללא שם
המילים שלך: רוע, מוות, בריחה ,יריות, יער. התאים לגמרי J
תראי, הרעיון של הסיפור מעניין ומותח למדי.
הפריעו לי כמה דברים בולטים – את משתמשת ביותר מדי פסיקים, ומעט מדי נקודות. הרבה מהפסיקים שהצבת היו אמורים להיות נקודות, כי ככה המשפט ארוך מדי. אנטרים יש קצת יותר מדי...
עוד דבר – החלק שבו כתבת על החיות, שידעו מה עתידה של לוליטה – היה מיותר, כי הסברת על זה אחר כך ולא צריך להגיד פעמיים. אם הייתי אומרת קודם שהיה ריח לא טוב באויר, שלוליטה הרגישה פחד (כמעט ולא תיארת רגשות) הסיפור היה יכול להיות הרבה יותר מסודר ומובן. גם המשפט "הכל התחיל בחורף, לוליטה היתה אז בת 14..." לא היה נחוץ.
הרעיון מעניין והסוף היה קצת מהיר אבל זה היה טוב.
מצטיין/ת השלב:
אני חייבת לומר שהיה מאוד קשה. נהניתי להכיר את כולכם, אחד אחד, והיה לי כל כך כיף לקרוא... היו סיפורים שחבל לי שנגמרו :)
אז הזוכה בתואר "מצטיין השלב"...
ירדן, בסיפור Blue rose. כל כך מדהים, מרגש, כמעט שלא היו לי הערות.
פרגנו!
כל הכבוד לכולכם! אני גאה D:
השבוע יעלה שלב שני, אני מקווה מאווווד שעד יום שלישי, אני מבקשת מכם - אל תפרשו! כולכם נהדרים!
שלכם,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: