מטבעי אני אוהבת אנשים, לא את כולם, לא תמיד ממבט ראשון, אבל אני תמיד מנסה לשמור על ראש פתוח.
לפעמים אני שופטת אנשים ממבט ראשון, זאתי מעצבנת, זה אידיוט, כל עוד אני לא מכירה את הבנאדם, קל לי לא לאהוב אותו.
אבל מהרגע שאותו בנאדם פותח את הפה, אלא אם זה כדי לפגוע בי, אני מתחילה לראות פן אחר שלו, אוטומטית מתחילה לחפש נקודות דימיון ביננו ונקשרת ברמה כזו או אחרת.
אני חושבת שאני לא גזענית, ואני בוודאות לא חושבת שיש אנשים שאני יותר טובה מהם, כל אחד והתפקיד שלו בחיים, בין אם זה מנהל, או עובד, או אפילו קבצן ברחוב, כולנו שווים, החיים שלי והשכל שלי לא מקנה לא זכויות יתר או יכולת להתנשא על איש (נו טוב, יש איזה מלצרית בג'פאניקה שהייתה די דבילית וצחקתי עליה... לפעמים מתפלק לי)
הסיבה להקדמה הארוכה הזו, היא שיש לי חברה, שאני מחשיבה כחברה טובה מאוד, יכולתי לספר לה כמעט הכל על עצמי מבלי שהיא תשפוט, אבל בזמן האחרון פשוט נמאס לי ממנה, היא כל הזמן מתנשאת על אנשים. אומנם לא על כולם, אבל על כמה אנשים שאני מכירה ומאוד מחבבת, היא פשוט משחקת אותה שהיא יותר טובה מהם, ואני מנסה להבין למה, למה לעזאזל להתחרות עם האנשים האלו ולהחליט שאת מנצחת... ההתנהגות שלה פשוט זועקת "נסיכה אורבנית", בין אם באיך שהיא מסיטה את השיער, מענטזת באלגנטיות(אם זה כזה דבר) ומגלגלת עיניים.
הבעיה היא שלי יש כמה וכמה חברות טובות בעבודה כולל אותה ולה יש רק אותי כחברה קרובה (יש לה עוד חברות בכללי), היא גם כל הזמן מפרגנת לי כאילו שאני מינימום ישו, שזה בכלל יכול להעביר בנאדם על דעתו, יוצא מכך שכל הפסקת צהריים אנחנו מבלות יחד וראבק נמאס לי לראות אותה, נמאס לי מהגישה שלה, ובאמת שנמאס לי לשמוע את הקיטורים שלה על אנשים... אני צריכה ממנה חופש בלי לפגוע בה...למישהו יש רעיונות?! וזה הגיע אחרי ריב שלנו (למה לעזאזל בנות בגילי-ובגילה רבות?!) שבו היא אמרה לי "אחרי שאני שמעתי את הצרות שלך למרות שרציתי לספר את הדברים שעוברים עליי, את באה ואומרת שאני מנצלת אותך?!..." (ציטוט לא מדויק בעליל, נועד רק להמחיש את העובדה שהיא עיצבנה אותי ומאז לא בא לי לספר לה כלום)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אומר לכם מי חבריי ותדעו מי אני