My mind has an endless capacity for useless information

אני כל כך כועסת עלייך, כל כך מתוסכלת ממך!

למה אחרי כל מה שעברנו, אחרי כל הכיף שעשינו, עד שסופסוף נתת לי להיכנס לעולם הפנימי שלך, אתה מרחיק אותי?!

ועוד למה? כי אני מבוגרת ממך, So fucking what, אם לא תהיה גאה בי, בחברות שלנו, איך אי פעם תהיה גאה בעצמך?

והנה המנייאק הקטן אומר לי פחות או יותר שהוא מעדיף היה להיות בלעדיי ואני עדיין חושבת על איך הוא יהיה גאה בעצמו...

אני לא מאמינה שמישהו שהוא לא בן זוג יכל אי פעם לזרוק אותי...

והוא מבואס מזה שאני החברה הכי טובה שלו, אם ככה הוא מתייחס לחברה הכי טובה שלו, מה נסגר?

מה יהיה כשהוא יסיים עם המשבר שלו עם עצמו אולי הוא ירצה להיות בקשר ואני תוהה איזה מין חבר זה...

בא לי למעוך לו את הלב כמו שהוא מעך את שלי, בא לי לגרום לו לבכות כמו שהוא גרם לי, הייתי כל כך טובה, כל כך נדיבה ובסוף מה קיבלתי?! סכין בבטן.

אבל אני מתאפקת, אני לא אגיד כלום, הוא נמצא במקום רגיש ואני כבר נפגעתי, וייתכן ודברים לעולם לא יחזרו להיות אותו דבר...

כל ירח דבש נגמר והנה גם שלנו. עצוב. עצוב לי.