My mind has an endless capacity for useless information

האישלי הוא אהבת חיי. באמת. אין אף בנאדם שאני כל כך קשורה אליו, שמקסים אותי כמעט כל יום מחדש, שגורם לי להרגיש כל כך טוב עם עצמי.

בזכותו ללא ספק אני מי שאני. עצמאית, חזקה, בטוחה בעצמי, נשית.

הבעיה היא שבזמן האחרון אני לא מקום ראשון. כלומר אני האשה היחידה בחייו, נראה לי, אבל אני מרגישה איזו ירידת מתח מצידו. הוא לא רוצה לבלות איתי אלא אם יש משהו טוב בטלויזיה.

הוא תמיד יעדיף את המחשב, בסופ"ש הזה הוא אפילו נוסע עם חברים והוא מעדיף להתקדם במשחק מחשב דבילי מאשר להיות איתי.

אצלי יש מעיין מחשבון פנימי, כשאני מבלה X זמן איתו, אני מסופקת, אני יכולה לשחרר אותו לעיסוקיו, אבל בשבוע הזה אני רחוקה מלהגיע ל- X הזה. אני מרגישה באובר דראפט.

זה מצחיק איך אפילו סקס לא נותן לי יתרון, For fuck sake, אפילו הכנתי לזניה בשבילו.

כואב לי בכל הגוף מהנתק הזה שנראה לי שרק אני חשה. הוא יודע שאני מרגישה ככה, רבתי איתו על זה ואפילו דיברתי איתו על זה, אבל הוא פשוט לא מיישם. מילים הן רק מילים ומבחינתי רק מעשים נחשבים. רע לי.

אולי עשר שנים עם בנאדם זה פשוט יותר מידי?