My mind has an endless capacity for useless information

יש רגעים שבהם אני מאבדת שליטה, הרכבת דוהרת ואי אפשר לעצור, ככה זה כשאין מחסום לפה או למקלדת.

זהו. איבדתי את הבחור הנוסף, הוא קרא מה שכתבתי, החליט שקראתי לו סוטה, ואחרי דיונים לא רבים הוא החליט לסיים.

אחרי שהוא פשוט הוציא אותי מדעתי בתשובות מתחמקות בחצאי מילים ובחצאי אמיתות, אני מקווה שאני לא אתגעגע אליו.

אין ספק, אני כישרון אמיתי בלהרוס קשרים, אולי התת מודע שלי שולט בכל...

בחור מקסים שאני מתכתבת איתו, שאל אותי על הקו האדום. מתי קשר עם מישהו גם אם אפלטוני, ייחשב כבגידה? כמה מותר להיקשר למישהו אחר שהוא לא הבנזוג שלך?

אני חייבת לציין שזו השאלה הקשה ביותר ששאלו אותי, המעידה לדעתי על האינטליגנציה הכל כך גבוהה של השואל...

לי יש בעיה עם השאלה הזו, כי לדעתי קל להציב גבולות אך הכי קשה זה לשמור עליהם לאורך זמן.

אין אדם שאני מעריצה, מעריכה או אוהבת יותר מהאישלי. הוא מדהים אותי כל פעם מחדש ובכל זאת אחרי כל כך הרבה שנים יחד, אני מוצאת את עצמי מנסה להגדיר כל פעם מחדש מה מותר ומה אסור בקשר עם גבר אחר.

בעבר חשבתי ואני עדיין חושבת שכל מה שאי אפשר לספר לבנזוג שעשיתי עם מישהו אחר, זה בגידה. לצערי חוויתי חוויה אחת, לא מזמן, שבה ידיד שהכרתי באינטרנט, דחף לי ידיים, לא משהו באמת רציני, אבל מספיק קרוב בשביל להיגעל ממנו ובעיקר מעצמי. אני לא מעוניינת לספר זאת לאיש. אני נבוכה מהטיפשות שלי, לא נתתי לו אחרי כן להתקרב אליי פיזית כמעט. בסופו של דבר ניתקתי את הקשר ממנו, ואפילו לא בגלל זה, אלא בגלל שפגשתי את אשתו ולאחר מכן שמעתי את הסיפורים על המאהבות שלו, ואמרתי לעצמי שמספיק.

ישנו בחור נוסף, אשר אני עימו בקשר שמנסה לדחוף את השיחות שלנו למעין סייבר סקס, נראה לי לפחות. כלומר בשיחה שהייתה לנו לפני שבוע, כל אחד שאל את השני שאלה וקיבל תשובה כנה, מיותר לציין שרוב השאלות היו על סקס. ניחא ההתכתבות השובבה הזו, שבה באמת לדעתי לא הרגשתי שבגדתי, כי לא נכתבו תיאורי סקס ביננו, אלא פשוט עלו חויות כאלו ואחרות שיצרו אווירה חמימה, אבל מאז הוא מנסה להוציא ממני משהו. אינני יודעת מה, ואני מתלבטת, האם לאפשר לו בכלל להגיע לרגע אינטימי איתי, אולי עליי לנתק את הקשר? למרות החיבה הרבה שאני רוכשת לו? בכל מקרה אינני מתכוונת לאפשר לו להגיע לאיזושהי נקודה בה הוא או אני נתחיל לתאר סקס. ממש לא.

לצערי בעבודה הבוס שלי מתגלה כחרמן בלתי נלאה, והאמת ממש דוחה. הוא לשמחתי לא שולח ידיים, אבל מספיק לשבת איתו חצי שעה בשביל לקבל מינימום של 3 סיפורי סקס. מזעזע!

אין לי תובנה עמוקה, אני רק יודעת שאני מצד אחד מנסה להתחבר לאנשים חדשים ומצד שני נשמרת ונזהרת על האנשים הקיימים. ומעניין אותי לדעת מה הקו האדום, בעיקר מבחינה רגשית, כי פיזית ברור לי מה הקו האדום.

אני מניחה שכל אחד צריך להגדיר לעצמו קו אדום, אבל עם הזמן גבולות מטשטשים, יחסים משתנים, והאם הקו האדום נשאר אדום או עם הזמן הופך ורוד, או לחלופין כמו הכנרת, תמיד יש קו אדום נמוך יותר מהקו האדום הנוכחי?

יש כמה אנשים סביבי שעוברים שינוי, שינוי יסודי, עמוק מהבטן ואני תוהה האם אני משפיעה על השינוי שלהם.

הלוואי וניתן היה לכמת את ההשפעה שיש לנו על אנשים, להפוך אותה למדידה, לאמפירית, להגיד עד כמה מילה שצד אחד אומר לשני, תהרוס או תבנה לו את היום ואפילו את החיים.

אם הייתי יודעת כמה אני השפעתי על בנאדם, אז ההרגשה החמימה שיש לי בנקודה האמצעית בבטן, כל פעם שאני נהנית מההתפתחות של האדם מולי, הייתה גדלה לעין שיעור ומחממת את כל תוכי - בהנחה שזה השפעה לטובה(למרות שמי מאיתנו באמת יודע מה יוליד יום, ואיזה השפעה היא טובה?!).

אבל מצד שני, אני לעולם לא אקח קרדיט על תהליך שבנאדם עבר, אותו אדם, חפר בעצמו וגילה דברים חדשים ומי אני בכלל שאקח קרדיט על האומץ והעשייה שלו... אבל מה שכן הייתי שמחה להופיע ברשימת התודות בסוף התהליך.

אני כל כך קושרת את עצמי לבני אדם, מתחברת אליהם בגוף ונפש, הדיכאון שאופף אותם מדבק ומגיע עד אליי, אושר גם מדבק, אבל לפרק זמן קצר יותר, כנראה שאני מזוכיסטית. אני גם חושבת שאושר מוחלט חייב לנבוע ממשהו שאתה עם עצמך עובר, הארה מסוימת יכולה להביא אושר גדול. לכן כאשר אנשים הם בקרקעית יש לי משיכה מטורפת אליהם, כמו מגנט, והרצון שלי הוא רק לסייע להם לעלות למעלה, לדחוף את עצמם גבוה. לדעתי, ברגע שהם יגיעו לאושר ולפסגות, הם ינטשו, הם כבר לא יצטרכו אותי, וזה מובן ולגיטימי אבל מפחיד אותי נורא, אז אני מאבדת עניין, ומתנתקת רגשית ברגע שהם מגיעים לטופ. 

אבל התהליך שהם עוברים, השינוי היסודי הזה, להיות שם "on the side line" ולראות מהיכן הם באו, את המסע שהם עוברים, זה ההיי האמיתי בחיי. 

אתמול, אמרתי למישהי שיצא לי לעבוד איתה, "את מדהימה, את יכולה להגיע לכל מקום שרק תרצי, יש לך כוח אינסופי מבפנים, לכי על זה!" ראיתי את המבט המבולבל בעיניה מצד אחד ומצד שני, את הניצוץ של ההבנה שלה, ואני תוהה האם בקרוב גם היא תעזוב אותי? אני ממש מקווה שכן, שתמצא את הכוח ותעוף הכי גבוה שרק אפשר.

מה נסגר איתי? האם אני צריכה גם לעשות את זה לעצמי? האם גם אני צריכה לדחוף את עצמי ממש חזק? אבל לי אין חצי מהכוח רצון לשנות. יש לי לפעמים בבטן את ההרגשה החונקת שגורמת לי לעצור, לחשוב, לפעול לפי האמונות המקובלות, עצוב לא?!

אולי כל האנשים המדהימים האלו שאני פוגשת על הדרך, שאני מאמינה בכל אחד ואחת מהם, ביום מן הימים יתחברו וימשכו אותי אליהם...