That Just Me

אני זוכרת את החיוך שלך

בו הדבקת גם אותי

אני זוכרת את ההרגשה

של להיות מאוהבת

ולדעת שזה הדדי

אבל לפחד לעשות את הצעד הראשון

אולי כי היינו קטנים מדי

אולי כי חשבתי שזה לא יהיה נכון

ואז לקום כל יום בבוקר

עם הרגשה מעורבת בבטן

"אני אוהבת אותך

ואני לא יכולה לעשות שום דבר"

לעמוד משותקת

ולדעת שחלון ההזדמנויות שלי הולך ונסגר..

מאז עברו כבר שנתיים

והרבה מים חלפו בנהר

אני חושבת עליך יותר ויותר

וכל יום מתחרטת

על זה שהחלטתי לוותר..

עדיין נשארה לי פינה אצלי בלב

ששמורה בשבילך

וזיכרון עמוק

שדועך מיום ליום,

שנה לשנה...

-

פתאום באה לי המוזה והחלטתי לכתוב את זה עליו..

מי שרוצה הסבר שיבקש ..