That Just Me

פתחתי פייסבוק לבלוג כדי שתוכלו לדבר איתי חופשי DD:

http://www.facebook.com/profile.php?id=100003397239604

באמת שאני מאשרת את כולם.

אני לא מבטיחה שאני אהיה שם 25 שעות ביממה, אבל מתי שאוכל אכנס. אז.. זהו.

תראו,

תראו כמה נפלא מה שיש,

דשא ירוק, עצים שנותנים לך צל,

הרים אינסופיים שנותנים לך תחושה של חופש..

יש פירות, ירקות,

באמת מכל טוב,

עצים,חיות,

משפחה, אפשרות להביא ילדים,

יש לנו נשמה, חיים, רגשות,

ואנחנו לא מודים על כלום!

לא על הבריאות,

לא על החוכמה,

לא על האפשרות להיות מאושרים.

גם אם הרגשות שיש לנו כואבים, 

אנחנו צריכים להודות להשם שנתן לנו בכלל להרגיש.

גם אם המשפחה שלנו לא שלמה,

צריך להודות שיש לנו אותה בכלל.

ועל הבריאות שלנו.

ועל זה שאנחנו בכלל לוקחים חלק בעולם הזה!

מכירים את התחושה שכשאתה מתעלף וקם אח"כ- זה מרגיש שנייה גם אם זה היה שנתיים?

אין תחושה בין העילפון לקימה נכון? זה מה שהיה קורה אם היינו מתים. או אם לא היינו נולדים. אין תחושה.

אז אנחנו צריכים להגיד תודה בכלל, שמישהו נתן לנו את הזכות להשתתף בדבר הכל-כך גדול הזה שאי אפשר בכלל להבין.

צריך להודות על כל נשימה,

אז ברגע זה, אני רוצה להודות לאלוקים על הכל. ה כ ל .