לחם ושיכר

לפני המון זמן (בערך במאי של השנה האחרונה, אני חושב) הגעתי למסקנה מעניינת - הגעתי למסקנה שאני צריך חברה. לא, חלילה, כי לבד לי, או כדי להתגבר על האקסית - כלל וכלל לא. הגעתי למסקנה שאני צריך חברה בגלל שתי סיבות עיקריות: הראשונה קשורה בנשיקות והשנייה בשעמום. אני אפרט, מן הסתם:

הסיבה הראשונה, שקשורה בנשיקות, היא שאני פשוט ממש אוהב להתנשק. להתנשק, לנשק, להיות מנושק (זה בעצם "להתנשק", לא? לא יודע) - כול החבילה. יש משהו ממש אדיר בתחושה הכללית הזו של נשיקה. אני חושב, אפילו, שלמרות שהיו עוד הרבה דברים נוראיים בקשר שהיה לי עם האקסית (בעיקר כאלה שנבעו מאילוצים פיזיים, ולא יותר מדי בינינו), הדבר שהכי הפריע לי בקשר איתה היה שהיא לא ממש אהבה להתנשק.

הסיבה השנייה, זו הקשורה לשעמום, היא די מגעילה - הגעתי למסקנה שהסיבה המרכזית ל"צורך" שלי בחברה היא העובדה האינפנטילית שממש משעמם לי בלי. יש משהו בקשר זוגי (או לפחות בקשר של קרבה פיזית) שמעסיק מאוד כול הזמן. יכול להיות שזו הכמיהה, יכול להיות שזו ההתעסקות הפיזית בגוף שלא שייך לך באמת ויכול להיות שזה אחד מעוד הרבה דברים שלא אציין כאן, אבל העובדה קיימת - קשר פיזי, שבא בדרך כלל בתוך חבילת "חברה" הוא דבר שמעסיק אותך בערך לכול רגע פנוי.

קל מאוד לחשוב שכשהזכרתי קודם "קשר פיזי" התכוונתי לסקס, נשיקות וכול הדברים האלה, אבל לאו דווקא - אפילו הידיעה שיש אדם אחד ספציפי שאתה יודע שתוכל לחבק אותו נראית לי מדהימה.

אז זהו, כנראה - אני חושב שאני עדיין צריך חברה.

פתוח להצעות,

ג'ינג'ר אייל.