לחם ושיכר

הלילה במקלחת שמתי לב למשהו מוזר - הרגל שלי הרבה יותר צרה ממה שזכרתי אותה. אני לא בטוח כמה זה טוב, או כמה אני אוהב את זה, אבל אני יותר צר עכשיו. אני חושב שזה דבר טוב, ואני סתם לא רגיל לזה. אם צריך להאשים משהו, זה יהיה הרגלי האכילה שלי. לאחרונה שמתי לב שאני מרעיב את עצמי - מטפח, בלי לשים לב, הפרעת אכילה קטנה - וזה... טוב, זה הרבה יותר טוב מכול ניסיון כושל שהיה לי אי פעם "לקחת את עצמי בידיים". אולי מה שאני צריך זה פשוט לשחרר, ואז אני אצטמק לכדי שלד אנושי, או סתם אהיה רזה בצורה בריאה, שזה גם מספיק. אני חושב שאני אהיה טיפה יותר נוח אם לא אהיה שלד, אבח צריך לנסות לברר את זה; אני דווקא מכיר אנשים שיש להם עצמות מאוד נעימות.

בין היתר, אני גם מספיק להחליף כמה שירים בסאונטראק של הראש שלי. Daydream in Blue הוא תוספת חדשה. לא ברור לי מה הוא מחליף, אבל.

הקליפ מקסים, אגב. אל תראו את כולו בפעם אחת, זה קצת יותר מדי - תתחילו מקצת, בכול פעם שאתם נזכרים שיש קליפ, ואז, לאט-לאט, תראו יותר ויותר ממנו. מדהים מה הדבר הזה מסוגל לעשות לראש שלכם.

חוץ מזה, דיברתי עם אלה מלא היום. טוב, יחסית מלא. התקשרתי אליה מהמיטה כשהתעוררתי, אפילו בלי לצאת. הערתי אותה, והיא דווקא שמחה, כי יצא ששנינו עוד רדומים, שוכבים במיטות שלנו, ומדברים. אז מה אם היא באוהל רעוע בבסיס באיזה חור במרחק יריקה מעזה ואני בבניין דירות בדרום תל אביב? דיברנו גם קצת בשעת ת"ש שלה, וגם עוד איזה 20 דקות אחרי. עכשיו, קצת אחרי ארבע, היא התעוררה לשמירה. דיברנו על זה קודם ונזכרתי קצת אחרי שלוש, אז שלחתי לה הודעה. בארבע וחמישה היא שאלה אם אני עוד ער, אז שלחתי הודעה בחזרה, ואחרי שתי דקות התקשרתי. היא כבר קצת איחרה לשמירה, אבל דיברנו במשך שתי דקות. באמת, באמת שהיא נפלאה.

עד כאן, בנימה אופטימית ועייפה זו,

ג'ינג'ר אייל.

וכמיטב המסורת, כי אני תמיד נזכר אחרי הסוף: עוד אפשר לשאול שאלות, ואפילו מומלץ.

עריכה: יואו, שכחתי להתלהב מזה שאיזה הולנדי נכנס לי לבלוג! הולנדי, אם אתה רואה את זה, אני חושב שאתה בן אדם מגניב.