לחם ושיכר

כנראה שזה רק כי אני מזניחה את עצמי בקטע מפחיד, אבל אני מרגישה ממש רע לאחרונה. לא בא לי לומר שזה כי אני מזניחה את עצמי, כי אין לי איך לפתור את זה, והפתרון הכי טוב לזה שאני מצליחה לחשוב עליו הוא לומר שזה כי אני מרגישה שאני מתחילה להיות דחויה חברתית. אני נסגרת, כי אין לי כוח לכלום, אז מן הסתם לא הרבה אנשים מדברים איתי. אני מרגישה קצת כמו בתיכון, כשהחלטתי לעזוב את הקבוצה של האנשים שהייתי מסתובבת איתם. נתקעתי בין קבוצות של אנשים, ואף פעם לא הרגשתי במקום עם אף אחד.

זה לא ככה עכשיו, מן הסתם - יש לי חברים שאני אוהבת, גם אם הם רחוקים רוב הזמן, ואני מדברת איתם הרבה יותר מבדרך כלל לאחרונה. יש לי גם חברים מאוד טובים פה באוניברסיטה, ואני חלק מקבוצה די חזקה, אפילו אם אני לא איתם כל הזמן. למרות כל זה, אני מרגישה לא קשורה לכלום.

אבל לכו תדעו, אולי מזג האוויר המקולל הזה משחק לי עם הראש.

לא נהנית מזה בכלל,

ג'ינג'ר אייל.

עריכה: היה אמור להיות כאן קליפ של She & Him, אבל העורך המטומטם של ישראבלוג לא מתפקד. 

אני מרגישה כאילו אני עומדת לבכות עוד מעט, וממש לא בא לי. אני מרגישה כאילו אם אני אבכה, כל האיפור יימרח לי, ואני אראה פתטית ומטומטמת, אבל אפילו אין לי איפור. שני חברים מהלימודים התיישבו ליד שולחן קרוב, ואני לא מסוגלת לעבור לשבת לידם, כי אני יודעת שאני מילימטר מלפרוץ בבכי מכלום, וממש לא בא לי.