לחם ושיכר

זה כבר לא משנה לי אם אני אוהבת את עצמי או לא, אבל לאחרונה אני לא מצליחה לגרום לעצמי להאמין שכן. היום בבוקר, בערך שעתיים אחרי שהתעוררתי, החלטתי להיכנס למקלחת. לא כדי להרגיש נקייה יותר, או משהו כזה, אלא כי רציתי להישרף. התקלחתי על מים יותר חמים משאי פעם הצלחתי לסבול, והרגשתי נפלא. אם לא הייתי חוששת לנזק ממשי לעור שלי (לא שאני חושבת שלא נגרם לי כזה עכשיו, כן? תזכרו שהגוף שלי מתפורר), הייתי סוגרת לגמרי את ברז המים הקרים ונותנת לעצמי להיכוות למוות.

 

אני אפילו לא רוצה למות, אני סתם לא מצליחה באמת להרגיש שום תחושה מיוחדת. מעבר לזה, אני משתגעת מהאפשרות שאני מביאה את זה על עצמי. אני יודעת שזה תסמין של דיכאון קליני, ואני לא מצליחה להתנער מהתחושה שאני מרגישה (או לא מרגישה) ככה רק כדי לקרוא לעצמי חולת נפש.

 

אוהבת אתכם, אבל לא יודעת אם את עצמה,

ג'ינג'ר אייל.

 

עריכה: בא לי שאנשים ישלחו לי מיילים. זה עושה לי ממש טוב.