לחם ושיכר

זה מצחיק, כי אני מתגעגעת למשהו שפסלתי מתישהו. חסרה לי התחושה המאוד מעורפלת שאופפת את הכל תמיד, שאף פעם לא הבנתי, אבל תמיד אהבתי כל כך. זה היה איתה (מצחיק לי שאני לא מצליחה לתת לה שם מאז שפתחתי את הבלוג, אבל אני מניחה שזה רק הגיוני), וזה היה עם אלה, ומשהו אומר לי שזה כל מה שרציתי, בזמנו. כמובן שכל המסביב (או איך שאנשים אחרים קוראים לו - העיקר) היה מדהים לכדי השתאות, אבל אף פעם לא היה לי עניין במדהימות. היא נחמדה, מסביב, אבל אני מחפשת את התחושה הקטנטנה והחמקמקה, שאין לה שם.

זה לא נותן לי להוסיף כאן וידאו.

משהו כזה, בערך,