לחם ושיכר

זה יוצא שהיום

בא לי בעיקר

שמישהי

שאני לא מכיר

או אולי קצת

מישהי שעוד לא חיבקה אותי אף פעם

תבוא ותגיד לי

שהכל בסדר

ותחבק אותי

ברצף, למשך יומיים

וכשאהיה רעבה

נתחבק יותר חזק

ובסוף ניפול

כי לעמוד

במשך יומיים

זה לא קל כל כך

ובטח בסוף נירדם

ואז בא לי שזו תהייה היא

אותו הדבר

רק באולם

איפשהו בעיר שלי

עם פופקורן

ומשהו לשתות

ואנשים ממתכת

ובסופו של דבר, זה יהיה טוב

וזה לא שנדבר על זה לפני כן

אבל בסוף, בגלל האלכוהול, כנראה

נתנשק

ובסופו של דבר, זה יהיה בסדר

ואולי נחזור אלי

וזה לא שאני ארצה לעשות שום דבר

וסתם נשכב על המיטה שלי

עוד לא החלטתי איזו

ונצחק

ונתנשק

ואולי גם נצחק

ואז נתחבק

במשך יומיים

אולי שלושה

גג

שבוע

ואז יגיע הבוקר

ונתעורר

ונשתה קפה

ואני אשאר

אולי עד מחר

אולי מחרתיים

אולי אפילו עד הערב

ואז אני אלך לבית שבעיר שלי

ואז נדבר

ואז אני אישן

ואז אני אקום

ואז אני אסע הביתה

ואז הכל ימשיך

ובסופו של דבר, זה יהיה ככה.

אם מישהו יעז לקרוא לקיא הזה "שיר", או משהו שמזכיר את זה, אני אגיב לו תגובה זועפת.

עריכה:

אני אקרא לה לילי.

ג'ינג'ר אייל.

עריכה 2:

אוף, תאהבו אותי.

היום, קצת אחרי עשר, נועה באה לאסוף אותי מהבית של אימא. נועה היא החברה הלסבית שלי, אם מישהו תהה. היינו אמורות לפגוש את מאיה ואת חבר שלה, אבל זה לא יצא בסוף. במקום זה, אני ונועה ישבנו בלנדוור ברוטשילד ודיברנו קצת. לא על משהו מיוחד. בהתחלה ממש התלהבתי מזה שהיא עברה לעשן מגולגלות, ואחרי זה הלכנו לאכול גלידה ליד הבית קפה ואז פשוט הלכנו מלא באזור.

אחרי כמה זמן של הליכה התיישבנו על איזה ספסל ודיברנו, אני אפילו לא ממש זוכרת על מה, כשפתאום שני אנשים, גבר ואשה, נעצרו לידנו, ושאלו אותנו (אחרי ששאלו אם זה בסדר קודם, כמובן) מה היינו מבקשים אם היינו יכולים לבקש משאלה אחת שבטוח תתגשם. חשבתי על התשובה שלי מיד, כמובן, אבל בהתחלה חשבתי לומר משהו אחר. אחרי שגרמתי לעצמי להבין שאם לא עכשיו, זה לא יקרה אף פעם, עניתי להם, מולה, אחרי שאמרתי לה שאנחנו נדבר על זה מאוחר יותר, שהייתי רוצה לעבור שינוי מין.

נריץ כמה דקות קדימה, ושתינו נזכרנו בהסכם הישן שלנו, לפיו אנחנו נתחתן בגיל ארבעים אם שתינו נהייה רווקות. בהברקה של רגע, אמרתי משהו על זה שעכשיו חוץ מלגור ביחד, נוכל גם לעשות מלא-מלא סקס. אני בטח לא זוכרת את זה נכון בכלל, אבל זו הייתה רוח הדברים, או משהו כזה.

ממש שמחה שהיא אימפולסיבית,

ג'ינג'ר אייל.

אה, רגע: היא קיבלה את זה ממש יפה. מעבר ללצחוק על האפשרות העתידית להמון סקס, הייתה לנו שיחה רצינית על זה, שרציתי שתהייה כבר המון זמן. אני קצת מאושרת.

כן, מה שאתם חושבים.

ג'ינג'ר אייל.

אוי, אני כזה שנון כשאני אופורי.

כי בא לי כותרת מקורית (כן, בטח).

בפוסט הקודם הזכרתי משהו שקשור לבעיות בזהות המינית, אבל זה לא הנושא של הפוסט הזה. אם אתם סקרנים, אני יכול לזרוק לכם עצם ולומר שאני נמשך לבנות, ולא לבנים (לעזאזל, איפה המקוריות של אנשים?). יום אחד כנראה שנגיע למה אני כן, ולא למה אני לא, אבל היום הזה נמצא במרחק של עוד כמה חודשי (אולי פחות, אולי יותר, לא יודע) ניסיונות השלמה עם עצמי.

בינתיים, נאלץ להסתפק בדיבורי מין פשוטים, שלא מערבים אי-קבלה של החברה. דברים כמו, למשל, פנטזיות סקס. ספציפית פנטזיות סקס של גברים.

לפני בערך חצי שעה (נכון לתחילת הכתיבה, אי שם בשעה שתיים וחצי) קראתי פוסט בבלוג של בלוגרית מאוד נחמדה בשם Kay. למי שאין כוח לקרוא (חבל, אתם מפספסים), קיי כתבה שם כמה שורות קצרות ומעניינות על פנטזיות מיניות של טינאייג'ריות (טוב, זה גם כתוב בכותרת, את זה בטח ראיתם גם אם לא קראתם מילה); משהו על זה שהכול מתחיל ברומנטיקה - מה שהיא רצתה פעם זה פנטזיה על איזה בלונדיני שרירי אחד שיחזר אחריה כול חייו רק כדי שבסוף הם סוף-סוף יוכלו להיות ביחד, ולממש את אהבתם לראשונה בחייהם, בשדה פרחים או משהו כזה. רגע אחרי זה היא ציטטה שיחה שלה ושל עוד מישהי בה כול אחת מהן אמרה שהיא רוצה גבר חזק שיזרוק אותה ויעשה איתה סקס מטורף - אחת דיברה על ויקינג שיזיין אותה בעמידה רק כי הוא מספיק חזק כדי להחזיק אותה באוויר, והשנייה על גיטריסט שיעשה שורה מהגיטרה ויזרוק אותה על הרצפה (אותה, לא את הגיטרה), כדי לשתף פעולה עם כוח המשיכה.

אני, לצערי, לא יכול להזדהות עם הפנטזיות האלה, אבל הן גרמו לי לחשוב על משהו: לפי קיי (וגם לפי הידע הכללי המצומצם וחסר הבסיס שלי בנושא), פנטזיות סקס של בנות מתחילות מרומנטיקה - סיפורי אהבה קיטשיים ודביקים שעושים חם בלב לשבריר השנייה שעובר לפני שנזכרים כמה נאיביות כלולה בהם - ואז ממשיכות ו"מתפתחות" להיות פנטזיות סקס "רציניות", שאשכרה כוללות מין, ולא רק מסתיימות בו, בלי להתעמק בו. לעומת זאת, לפי הידע (היחסית נרחב, במקרה הזה) שלי, אצל בנים המצב הוא שונה - כול הבנים שאני מכיר מתחילים מלחשוב על סקס, גם בגיל שלאף אחד לא ממש ברור מה הולך שם. בגיל 12, למשל, כשכולם כבר יודעים מה קורה בסקס, לפחות בתיאוריה, גם אם לא באמת, בנים יתחילו מלפנטז את הסקס, ולא את התהליך.

בחלק הזה, של לפנטז את הסקס, רוב הבנים נעצרים. בתור בן שלא אוהב מאוד בנים אחרים (גם בלי קשר לנטייה מינית), נוח לי לחשוב שזה קשור לרמת הבנה של מערכות יחסים - אצל רוב הבנים, מה שמייצג מערכות יחסים זה סקס, אז זה נשאר שם. אצל בנים אחרים, שמסוגלים לעשות את ההפרדה היחסית פשוטה בין מערכת יחסים לבין המימוש שלה, זה ממשיך קצת מעבר. כמובן שהסקס נשאר - הוא תמיד יהיה שם, כי הוא בכול זאת חלק מאוד חשוב - אבל פתאום הוא לוקח צעד אחורה, מפנה מקום לחלקים אחרים של מערכת היחסים. בואו נעשה מזה סקירה של הפנטזיות שלי בנוגע לבחורות לאורך השנים:

בהתחלה (זה היה ממש מוקדם, ואני והיא פשוט היינו חברים ממש טובים). שנינו היינו ג'ינג'ים וחכמים, אז מצאנו את עצמנו מתחברים מאוד מהר. בשלב הזה, זה עוד לא היה יכול להיות מיני, כי לא ממש הייתי מודע לאפשרות הזו, אבל היה שם רצון מאוד גדול להיות בעיקר איתה בהפסקות. אחרי זה הייתה הפסקה ממש גדולה (היא עברה בית ספר בכיתה ג'), הגיעה עוד מישהי, הפעם זה היה בסביבות כיתה ז'. שם זה התחיל "להתדרדר" לכיוון של יותר מין, אבל הייתי עסוק בעיקר בלהדחיק, כי ממש לא אהבתי לחשוב על "דברים מיניים" בתור ילד. עד כיתה י"א היו עוד כמה בנות, ובכול המקרים זה הגיע די מהר לכיוון של "הייתי עושה אותה", ומעבר לזה, בפנטזיות. ואז, בכיתה י"א, התחלתי ללמוד פיזיקה עם קבוצה חדשה של תלמידים, והפנטזיה החדשה שלי הייתה אחת מהן. היא הייתה (והיא עדיין, אני מאמין) רזה, בגובה יחסית ממוצע, והיו לה עיניים חומות שאם מסתכלים עליהן מקרוב מבינים כמה הן ממש יפות, שיער שחור ומשקפיים. כשהיא הגיעה, פתאום הפנטזיות שלי שינו כיוון והתחילו להתמקד בדרך. פתאום הפנטזיה, הפכה להיות לצאת איתה, להסתכל עליה מעבר לשולחן בבית קפה, ולהעז לשלוח יד להחזיק את שלה. מאז, רוב הפנטזיות שלי מתחילות משם. כשאני חושב על בחורה, הרבה יותר נחמד לי לחשוב עלינו בדייט, אולי במסעדה שאני אוהב, מאשר במיטה. גם כשזה במיטה זה תמיד מלא בנרות ובדברים בצבע בורדו רומנטי כזה.

תוהה אם הוא סתם משוגע, או שיש משהו במה שהוא אומר,

ג'ינג'ר אייל.

עריכה: שמתי לב שיש לי נטייה ממש מזעזעת להכללות, וחשתי צורך עז לציין את זה. אני אוהב להכליל, זה הרבה יותר נוח, ואפשר לחיות עם זה, אני מאמין.