לחם ושיכר

• מה שלומך?
  האמת היא שבסך הכל, די נחמד. תקופה ממש, ממש נוראית. במוצאי שבת נפרדתי מהאישה שהכי אהבתי אי פעם, ואני לא מסוגל לבכות. אני לא מסוגל לבכות גם בלי קשר לזה, כן? אבל זה רק הופך את זה ליותר מתסכל. כמעט הצלחתי לבכות לא מזמן, אבל זה היה במעונות של האוניברסיטה, אז עד שמצאתי מקום לשבת בו בשקט לבכות, זה נעלם לגמרי. אבל האמת היא שבסך הכל, שלומי די נחמד.
• איזה שיר הוא השיר האהוב עליך עכשיו? ברגע זה ממש?
  השיר התחלף, אבל נשארנו באותה הלהקה. הפעם משהו אקוסטי.
• אתה מודע לזה שחבל שאתה לא כותב כאן יותר?
  האמת היא שכן, אני מודע לזה. גם לי ממש חבל, אבל עכשיו זה חוזר אלי. אני חושב שזה טוב, אבל לכי תדעי...

• לאן נעלמת?!?
  יצא לי לגמרי החשק לכתוב. כשהתחלתי לצאת עם אלה, הכל היה ממש טוב יותר מהתקופה שלפני, וכשדברים התחילו להיות פחות נחמדים, הרגשתי שזה לא נכון לכתוב על זה, כי יש לי חברה, והיא צריכה להיות מי שאני מדבר איתה על דברים. לפעמים פרקתי תסכולים בסטטוסים לא מובנים בפייסבוק (זו המומחיות שלי), אבל זה לא משהו שעוזר באמת.

1. שקלתי לנטוש את הבלוג הזה אחרי שהגעתי למומלצים. לא קטע של "טוב, עשיתי את שלי, בואו נפרוש בשיא," אלא של "אני לא ממש רוצה שאנשים יקראו את הבלוג הזה. אני רוצה תגובות, לא קוראים, ותגובות יש לי גם כשיש פחות מעשרה אנשים שעוקבים אחרי. מה שהכי הפחיד אותי זה שיש חברים שלי שקוראים דברים בישראבלוג באופן קבוע - כול מיני דברים שמגיעים למומלצים, או סתם מחפשים פוסטים אקראיים פעם בכמה זמן. במקום לנטוש, החלטתי לספר להם, ועכשיו רוב מי שאני מאמין שצריך לקרוא את הבלוג הזה לפחות מודע לקיומו. עם חלק מהאנשים האלה אני לא מדבר בכלל כבר, ולפחות שניים מהם הם החברים הכי טובים שלי, for better and for worse. לקח לי זמן לחזור לכתוב בלי קשר, כי נכנסתי לתקופת יובש די אידיוטית, שבמהלכה לא הצלחתי לאהוב שום דבר שאני כותב. בבלוג אפילו לא ניסיתי לכתוב - אם אני לא יכול לאהוב את מאיה, לבלוג הזה בטח שלא מגיעה התייחסות (אתם יודעים שאני אוהב אתכם, פשוט מאיה קצת יותר צריכה את האהבה שלי).
2. יש לי הערכה עצמית. לקח לי הרבה זמן להגיע לזה, ודווקא אתמול שמתי לב. טוב, לא אני שמתי לב, אני לעולם לא הייתי מסוגל להעיד על עצמי דבר כזה בלי שיגידו אותו קודם - הכול בזכות אלה. שכבנו במיטה הלילה, לבושים בחולצה אחת, ודיברנו המון. היא אמרה לי שהיא ממש שמחה לראות שאני מסוגל לומר כול מה שאני חושב. היא שאלה איך אני עושה משהו, ואמרתי לה שהסוד הוא להיות סקרן. היא אמרה לי שלדעתה, לא הייתי מסוגל לומר לה משהו כזה כשרק התחלנו לצאת. הסכמתי ואמרתי לה שזה רק בזכותה.
3. מצב הצבירה הטבעי שלי הוא שקיעה. זה אחד מהדברים האלה שמנוסחים בראש בדיוק כמו שהם אמורים להיות, בשפה שאף אחד לא מבין. אתמול סוף סוף הצלחתי להוציא את זה, באותה השיחה. כשאין מה שיחזיק אותי, אני שוקע. הבעיה הכי גדולה בזה היא כמה שזה טוב. הדבר שהכי נהניתתי ממנו אי פעם הוא לראות איך כמעט כול מי שאני באמת אוהב מסתכל עלי, רואה אותי גווע, ויודע שאין לו בכלל מה לעשות. אין דבר שגורם לי לרצות, להצליח ולאהוב לכתוב יותר מזה. הבעיה היא ההשלכות. קל מאוד לטעות ולחשוב שהבעיה בזה היא הנחיתה, שמרסקת הכול, אבל אין נחיתה כזו. הכול נשאר כיפי ומושלם, וכול שאר העולם נשרף מסביב. כשהחיים שלך קורסים מסביבך, אתה נשאר עומד; מי שאומר לכם אחרת פשוט לא יודע להסתכל.
4. אני כותב ספר. לא, לא רומן. זה לא ספר שיש בו סיפור אחד ארוך, באורך של קצת יותר מארבעים אלף מילים. ספרים מהסוג הזה הם לא מה שעושה לי את זה בכתיבה. אני צריך את ההנאה המיידית - המשכיות צריכה לבוא כי היא קיימת, לא כי היא צריכה להיות קיימת. אני מנסה לכתוב משהו שהוא באמצע בין להיות נובלה לבין להיות אוסף סיפורים קצרים. נובלה, אם אתם לא יודעים, היא סיפור באורך של בין שבעת אלפים וחמש מאות מילים לבין ארבעים אלף מילים (לפי ההגדרה היותר רצינית, קיים גם שם אחר לסיפור באורך של בין שבעת אלפים וחמש מאות מילים לבין שבעה עשר וחצי אלף מילים, אבל בעברית אין מילה לזה). סיפור קצר, כעקרון, הוא סיפור באורך של מאלף עד שבעת אלפים וחמש מאוד מילים. רוב הזמן אני כותב סיפורים קצרים, אבל לפעמים אני כותב אותם בסדרות. סדרה אחת ספציפית אני רוצה להפוך לספר שעומד בפני עצמו. הוא לא יהיה עב כרס, אבל הוא יוכל לעמוד על מדף.
5. החלום הכי גדול שלי כרגע, שהחלטתי לשים על הולד לתקופה, הוא להוציא ספר קומיקס. הספר כנראה יהיה גרסה גראפית של הספר שהזכרתי קודם, אבל במפתיע, זה לא קריטי לי בכלל. הנקודה היא שכבר שנים שאני חושב דרך תמונות. כשאני ממש מנסה לחשוב על משהו, אני מנסה לראות אותו מול העיניים. פעם אחת אפילו ניסיתי, בלי לדעת איך, לוותר על השפיות שלי בשביל להצליח לעשות את זה. לצערי, זה לא הצליח. מישהו שזה כן הצליח לו, אגב, היה ניקולה טסלה, האיש הכי מגניב שחי בעולם הזה אי פעם. בכול מקרה, הרצון הזה להצליח לראות דברים מול העיניים גרם לי להתקרב לזה, אבל לא באמת. בשלב מסויים הבנתי שכדי להצליח בזה באמת, אני צריך ללמוד לצייר. הסיבה שאני צריך לצייר היא שאני לא מצליח לראות את הדברים מול העיניים. הרצון הזה לציין הביא אותי לרצות לכתוב סיפורים דרך ציור, כדי להראות למי שקורא מה אני רואה בעיניים שלי כשאני כותב. רק כשאני כותב אני מצליח לראות את המחשבות באמת, וזו תחושה מטורפת. סביר להניח, אגב, שגם הספר שהזכרתי קודם יהיה מאוייר. לא ברמה של קומיקס, אבל משהו שמתקרב לזה, הייתי רוצה.
6. הייתי חותך את הרגליים פעם. מלא, כאילו. אין לכם מושג כמה זה כיף. בהתחלה הייתי חותך את הידיים. Across the street, אבל אתם יודעים, זה לא שעשיתי את זה כדי למות או משהו. בדיוק נגמר החורף, אז הייתי הולך עם חולצות ארוכות ולפעמים מקפל את השרוולים. מישהי מהכיתה שלי קלטה את זה והצלחתי לשכנע אותה שזה בגלל הרגישויות באור שלי. גירדתי ממש הרבה, וזה גרם לזה להיראות ככה. זה לא נראה כמו משהו שמישהו גירד, אני מניח שהיא סתם ניחשה שלא בא לי לדבר על זה, או שהיא האמינה לי. יש לאנשים נטייה לעשות את זה, ובדרך כלל זה אפילו הדבר הנכון לעשות. אחרי שהיא גילתה, התחלתי לחתוך את עצמי ברגליים. מסביב לקרסול, בכול מיני זוויות וצדדים. לאחרונה רציתי ממש לחזור לזה, אבל קיץ, אז אני נוטה ללכת עם ג'ינס מקופל, וזה מסוכן קצת. מעבר לזה, אם אלה תראה את זה, זה יעשה לה רע, וזה לא משהו שאנחנו רוצים.
7. האקזיסטנציאליזם שלי הציל אותי פעם. כתבתי פעם שאני אקזיסטנציאליסט, ושזה אומר שאני חושב שלשום דבר אין משמעות. בפעם האחרונה שהחלטתי שבא לי למות, ולא סתם להרגיש את הכאב של עור שנפתח על ידי סכין, זה עזר לי לצאת מזה. זה מצחיק, כול הקטע של אקזיסטנציאליזם הוא להתמודד עם האבסורד, כשההנחה הבסיסית היא שהתאבדות היא פתרון לגיטימי ומובן, ובעצם היחיד שלא מתחמק מהאמת.
8. הפסקתי לעשן. במודע, זאת אומרת. כבר תקופה ש"לא נגעתי בסיגריה", אבל זה פשוט כי לא יצא. אחרי תקופה הבנתי שזה לא באמת עושה לי משהו, חוץ מלהרוות איזושהי גחמה אידיוטית לתחושה של פואטיקה, אז אמרתי לעצמי שאין צורך בזה יותר. זה השתלב מעולה עם זה שאלה לא יכולה לעמוד ליד מישהו שעישן עד שבוע לפני, וגם יצא לנו לדבר על זה. נסענו עם חברים לפאב בראשון, ובחוץ, כשדיברנו על זה, היא אמרה לי ש"אם זה לא היה אתה, היית צריך למצוא דרך להגיע הביתה בעצמך עכשיו, אבל אתה אתה, אז אני שוקלת להישאר חברה שלך." לא סביר להניח שזה ציטוט מדוייק, מן הסתם, אבל זה הכי קרוב שיש לי.
9. אני חי על Lily Allen and Cake. הזמרת והלהקה, כמובן. לאחרונה גם איזה שיר אחד של Pearl Jam, ועוד דברים אקראיים, אבל בעיקר שני הראשונים. אני לא בטוח למה, אבל משום מה, בראש שלי, זה מסמל חלק מאוד, מאוד גדול בחיים שלי כרגע, אז היה חשוב לי לכתוב את זה. כרגיל, לא סביר להניח שזה מובן, אבל אני דווקא אוהב את זה ככה.
10. הסוד שלי הוא הסקרנות.

לפני כמעט שבועיים פרסמתי פוסט בשם "משהו קצת אחר". בפוסט הזה, ביקשתי מכם לשאול אותי שאלות. בהתחלה ביקשתי רק שאלות "כן ולא", אבל אחר כך פתחתי את זה לשאלות מכול סוג. במסגרת הבקשה, כמה מכם (שתיים מכן, אני חושב) שאלו שאלות, והחלטתי לענות עליהן עכשיו - מקוה שתהנו:

נתחיל מהשאלות של אבולה - 

• האם טסת לחו"ל?
כן, כמה פעמים.
• אם כן, איפה היית?
  אוי, זה ארוך... כשהייתי בן 7 (מתנת יום הולדת), טסתי עם אימא, אבא, סבא, סבתא והאחים לאירופה. היינו בצרפת, הולנד, ועוד קצת, אם אני זוכר נכון. אני זוכר בעיקר את יורו דיסני (שם קיבלתי את טראומת רכבות ההרים שלי) ואת הולנד. הפעם הבאה אחרי זה הייתה בכיתה י', במסגרת פרויקט חילופי נוער. טסתי עם משלחת, בה היו גם האחים שלי, ללוס אנג'לס. התארחנו שם בבתים של יהודים אמריקאים. אחרי זה, בתחילת כיתה י"א, טסתי לברלין, גם כחלק ממשלחת, וגם עם האחים. הטיסה האחרונה שלי לחו"ל, והיחידה שאני סוג של מתחרט עליה, הייתה המסע לפולין. נסענו במסגרת משלחת יחסית מצומצמת - חמישה בתי ספר, כשמכול בית ספר יש בערך כיתה (קבוצה בגודל כיתה שנבחרה בצורה יותר מוקפדת מ"כמה שנכנס"). גם לשם טסתי עם האחים שלי.
• מה הסרט האחרון שראית ואהבת?
  הסרט האחרון שראיתי ואהבתי... אני לא מצליח להיזכר מה הסרט האחרון שראיתי, אבל כשאני נזכר בכמה סרטים שראיתי בשנה האחרונה, אחד היותר בולטים הוא Hard Candy, עם אלן פייג' (3>). הוא ממש בטוח לא האחרון שראיתי, אבל הוא סרט אדיר, והוא גם ממש מזכיר לי את הסגנון שלי בכתיבת סיפורים (שאולי יום אחד יתפרסמו כאן), אז בא לי לומר שזה.
• מה הדבר שאמרו לך שגרם לך להרגיש הכי מאושר באותו הרגע?
  אני מצליח לחשוב רק על דבר אחד, ואני מאוד לא אוהב אותו, אבל נזרום עם זה בכול זאת - כשאני והאקסית התחלנו לצאת, היא מאוד פחדה מהתגובה של אבא שלה. עכשיו, כשאנחנו כבר לא יוצאים, אני מרשה לעצמי לומר שהוא אדם חשוך ופרימיטיבי בערך בכול מה שקשור למערכות יחסים. כשהיא סיפרה לו, לבסוף, שיש לה חבר תל אביב, הוא כמעט התפלץ, והחליט שהוא לא מרשה לה להיות בקשר איתי. אחרי כמה זמן, כשהוא סוף-סוף הסכים שאבוא אליהם, עד לצפון הרחוק, כדי שאוכל להיות עם הבת שלו, היא סיפרה לי, ואני חושב שהייתי האדם הכי מאושר שהייתי אי פעם. זה גם יצא ממש כמה ימים לפני הסילבסטר, אם אני זוכר נכון, אז קבענו שאבוא אליה אז (יכול להיות שאני מתבלבל, אבל זה החלק הפחות רלוונטי).
• אתה חושב שהיה רגע בחיים שלך שהרגשת מאושר באמת?
  הקטע אצלי הוא ש"סף האושר" שלי מאוד נמוך. אני יכול לומר שכן, אני חושב שהיה רגע בחיים שלי שהרגשתי מאושר באמת, אבל אין לזה משמעות מאוד גדולה. בכללי, אושר אצלי הוא דבר מאוד מוזר. 
• מה אתה מגדיר כ"אושר"?
  אז אמרנו שאושר אצלי הוא דבר מאוד מוזר... כדי לענות על זה, אני צריך להקדים ולומר שאני אקזיסטנציאליסט - אני מאמין שלשום דבר אין משמעות שקודמת לקיום שלו. כול משמעות היא דבר שאנחנו קובעים, כי נראה לנו נכון לקבוע. אחרי שהבהרתי את זה, אני אמשיך ואומר ש"אושר" הוא בדיוק מה שנראה לי שהוא אושר באותו הרגע. אם אני מחליט שמשהו מסב לי אושר, אני ארגיש מאושר - אם אני אחליט שלא, ברוב המקרים, אני לא אצא מגדרי.
• בתור אחד משלישיה, האם התעניינת מי נולד קודם? גילית?
  האמת היא שזה אף פעם לא היה אישיו אצלנו - יש שני אנשים שיודעים מי יצא קודם: אבא שלי, והרופא שעשה לאימא שלי את הניתוח הקיסרי. שניהם הבטיחו לאימא שלי ולעצמם לקחת את זה איתם לקבר. כעקרון, זה כתוב בתעודות הלידה של שלושתינו, אבל גדלנו לתוך חוסר עניין מוחלט בנושא, אז סביר להניח שלא נבדוק את זה, אלא אם יצא לנו בטעות להיתקל בזה.
• מה הסרט האהוב עליך?
  שאלה קשה... אני חושב שג'ונו, אבל אני לא בטוח. כמעט במאה אחוז ג'ונו.
• האם השתכרת עד אובדן זיכרון?
  ממש רציתי פעם, אבל זה היה לפני שהתחלתי לשתות אלכוהול בכמויות ובאחוזים שאני שותה היום. אני די בטוח שזו אפילו לא אופציה אצלי - כמובן שאני לא זוכר במאה אחוז כול מה שקרה לי בפעמים בהן הייתי שיכור, אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של לשכוח קטעים מהלילה - רק לרמות של טשטוש מתקדם. 
• מה שיא שעות השינה שלך?
  פעם ישנתי עשרים שעות. הייתי חולה מת, והלכתי לישון בשמונה בערב, באפיסת כוחות מוחלטת. התעוררתי בארבע אחר הצהריים ביום שלמחרת כמו אדם חדש. 
• מה מפריע לך לישון בלילה?
  וואו, אל תתני לי להתחיל אפילו... אני פוחד ממלא דברים, ברמה די מזעזעת. מכיתה א', פחדתי פחד מוות להירדם, כי לא זכרתי חלומות, אלא רק blank כזה. ניסיתי לדבר על זה עם אח שלי, שייצג אז את האדם שאמור להבין אותי, והוא לא הבין, כי הוא חשב שחייב להיות משהו - צבע שחור, או משהו כזה, אבל זה היה משהו הרבה מעבר לזה. זה הכניס אותי לפחדים מטורפים שלא אתעורר בבוקר כי אני אלך בזה לאיבוד, אז בקושי הייתי ישן. פעם אחת פשוט נשארתי ער בישיבה בפינה של החדר שהמיטה הייתה עליה, אבל לא אמרתי לאף אחד, ופשוט "עברתי את זה". מדי פעם הפחד הזה חוזר, אבל בכללי, חושך מאוד מפחיד אותי עדיין - אני בודק כול לילה בערך פעמיים או שלוש שכול התריסים סגורים והדלת של הבית נעולה, כדי לוודא ששום דבר לא יכול להיכנס (אני גם קצת פוחד ממפלצות, שזה מצחיק, כי משום מה כבר הגעתי למסקנה שאין מפלצות בחושך).
• מה המידת נעליים שלך?
  במידה האירופאית, ארבעים וחמש, לפעמים וחצי. באמריקאית, אחת עשרה וחצי.
• האם לאחים שלך יש בלוג שאתה מודע לקיומו? ואם כן, יצא לך להציץ?
  לצערי (או שלשמחתי?) לא, לא ידוע לי על בלוג כזה. 
• מה הצבע האהוב עליך?
  זו תשובה טיפה מורכבת - הצבע האהוב עלי הוא אדום, אבל אני לא אוהב להשתמש באדום. כשאני משתמש בצבעים, זה בדרך כלל או בורדו (יש הבדל די תהומי, גם אם בורדו זה "פשוט" גוון של אדום), או שחור, או כחול כהה, או סגול, על כול הגוונים שלו.

אני אשתדל לא להיות עצוב. כמו שכבר אמרתי בתגובה שלי לתגובה שלך - הצלחת לעזור לי כבר עם זה :)

עכשיו נעבור לשאלות של BlackBird - 

• האם היית מאוהב?
  כן, עד מעל הראש, המון פעמים. לפחות פעמיים היו "רציניות" - אחת האקסית, והשנייה הבלתי ניתנת להשגה.
• האם השתכרת עד עלפון חושים?
  עוד לא יצא לי להגיע לזה... אני חושב, אבל, שאם אני לא ממש אנסה, אני לא אגיע לזה בחיים. אני משתכר בצורה מאוד מוזרה - אני משתכר פיזית, אבל לא התנהגותית. או לפחות משתכר רק מעט התנהגותית. ככה יוצא שלפעמים אני לא יציב, ובקושי שם לב כמה אני שותה, אבל יכול לנהל שיחה כמעט רגילה.
• האם הייתה לך חברה?
  כן, אחת.
• האם ניגנת בכלי נגינה כלשהו?
  פעם ניגנתי באורגנית, ואני יודע קצת איך לנגן בפסנתר (קצת שונה מאורגנית). אני מנחש שלאלתר בגיטרה חשמלית או באס בלי לדעת מה אני עושה לא נחשב, נכון?
• האם חשבת על התאבדות?
  האמת היא שיוצא לי לחשוב על התאבדות כול הזמן. הייתה תקופה ששקלתי להתאבד יחסית ברצינות, אבל היא עברה, ועכשיו זה פשוט רעיון שנמצא שם ברקע, כמו הרבה רעיונות אחרים.
• האם לקחת סמים?
  עוד לא יצא לי, אבל אני מאמין שאני לא מאוד רחוק מזה. לא סמים "קשים" - מריחואנה והדברים האלה. אני אומר "קרוב" פשוט כי אני בעד לגליזציה, ובא לי לנסות לראות פעם בעד מה אני.
• האם עשית סקס?
  אני מניח שבסיס שלישי לא נחשב, אז לא.
• האם הייתה/יש לך חיית מחמד?
  היו לי מלא - כמה דורות של אוגרים, כמה דורות של עכברים, שניים או שלושה ארנבים שגידלנו במרפסת ונחש מים שהיינו מאכילים אותו דגי זהב. כרגע אין לי חיית מחמד, אבל לדודה שלי, שגרה חמש קומות מעל אימא שלי (איתה אני גר חצי מהזמן, בערך), יש כלב שאני מוציא לטיולים ומשחק איתו לפעמים.
• האם עסקת בספורט כלשהו?
  בא לי לענות תשובה מתחכמת לזה, אבל לא הולך לי, אז אני אגיד שהייתי בחוג קרטה, והייתי די סבבה בזה עד שנמאס לי, ושהייתי בשיעור אחד של חוג כדורסל פעם. אני אוהב לרוץ, בלי קשר, אבל אני עושה את זה בשביל הקטע, לפי מצב רוח - לא משהו ספורטיבי.
• האם שברת/נקעת איבר מסוים בגוף?
  עוד לא יצא לי, אבל פעם, בעקבות מריבה עם אחותי (שאני התחלתי, לשם הפרוטוקול), נטרקה עלי דלת מזכוכית, ונכרתה לי חתיכת בשר מיד ימין. עוד יש לי צלקת מגניבה כזו.

תודה לשתיכן על השאלות - היה ממש נחמד לענות עליהן ^^

אז זה היה אני, עונה על שאלות. ממש נהניתי מזה, ואני חושב שאאמץ את זה בתור משהו שיחזור עוד כמה פעמים.

שלכם בחיבה פלוס,

ג'ינג'ר אייל.