| 3/2013
בחורות יפות ועננים
היום הייתי ב"עולמות" שהיה מאחורי הסינמטק בתל אביב (אם אתם לא מכירים, זה מין כנס כזה של אנשים שאוהבים מדע בדיוני ופנטזיה. זה נמצא בגוגל ושטויות). ראיתי מרחוק כמה אנשים שאני מכירה, אבל לא עשיתי מאמצים גדולים מדי כדי להיפגש איתם. עם חלק דיברתי, עם חלק לא. מישהי אחת שהפתיעה אותי (אפילו לא ראיתי אותה מתקרבת - הסטטי את מבטי הצדה לרגע, והיא הייתה שם, ובדיוק הסתכלה בכיוון שלי בדרך לאנשהו) הייתה חברה שחשבתי שהיא יחסית קרובה של אלה. החלפנו כמה מילים, היא שאלה אותי איך באוניברסיטה, אני שאלתי אותה איך בבית הספר, והיא אפילו חיבקה אותי. במהלך כל הכנס, עד לאותה הנקודה, הייתי מאוד פרנואיד, ותמיד חיפשתי - אולי גם היא שם, איפשהו בהמון. אלה, כמובן. ברגע שפגשתי את אותה חברה שלה, התחושה הנוראה הזו נגוזה לגמרי.
באקורד קצת שונה, לאחרונה אני מגלה שהמון אנשים שהייתי בטוחה שהם מאוד קרובים אליה (כי ככה היא הרגישה כלפיהם) לא מרגישים בדיוק אותו הדבר. מישהי שלומדת איתי לדוגמא, שאלה קראה לה ה"lesbian BFF" שלה, לא רואה בה הרבה מעבר לחברה רגילה. משום מה אני אפילו לא מרגישה אשמה שזה גורם לי להרגיש טוב. לא סתם "משום מה"; יש סיבה מאוד מוצקה ומאוד לגיטימית שנותנת לי את הלגיטימציה הזו, אבל אני פשוט לא רוצה לספר לכם.
אם התחלנו לצאת באפריל ונפרדנו בנובמבר, זה נותן לי שבעה חודשים להתגבר עליה, לא? לפי החישוב שלי, יש לי עד תקופת הבחינות הבאה.
בסלידה כללית מכל הקונספט הזה של עיניים,
ג'ינג'ר אייל.
| |
בחורות יפות והבלוגוספירה
שני בחורים מישראבלוג התחילו איתי לאחרונה. אחד מהם היה די מגעיל, ולא אהבתי אותו בכלל בכל מקרה, ואחד, ששלח לי מייל היום, דווקא היה חמוד. הוא התחיל איתי בצורה די מרושלת, בסגנון "הי, מאיפה את בארץ? אה, מגניב, זה ממש קרוב, בא לך לעשות משהו? רוצה לבוא אלי לראות סרט?" אבל היה בזה משהו חמוד. הוא אפילו לא ניסה להסוות את זה שפשוט בא לו להזדיין הלילה (תקן אותי אם אני טועה), והיה בזה משהו נחמד. לאחרונה רציתי לפרסם את צמד המילים "objectify me" בסטטוס בפייסבוק, ולא עשיתי את זה, ומשהו במייל הזה גרם לי להיזכר באותו הרצון.
אני לא מנסה להאשים את הבחור, או משהו כזה (בעיקר כי הוא לא היה אידיוט גמור כמו מי שבא לפניו). למען האמת, היה לי ממש נחמד. כמובן שהוא הפסיק את השיחה שלנו ברגע שהבהרתי לו שאני טרנסית (ושהזקן שלי הוא מודל לחיקוי של אנשים, אם להיות מדויקת), אבל הוא פשוט כתב "אני מצטער, אני לא יכול להמשיך להתחיל איתך יותר" וסגרנו את השיחה.
לרגע אחד, במהלך השיחה, שקלתי להוסיף "אזהרה" בנוגע לזה במקום בולט בבלוג, אבל החלטתי שלא, כי אני ממש נהנית מתשומת הלב.
זהו, אני זונת צומי ואני אוהבת את זה,
ג'ינג'ר אייל.
נ"ב: אני לסבית בכלל.
| |
בחורות יפות ולישון באלכסון
גרוטסקי, לעיתים.
הכותרת לא באמת קשורה לשום דבר; סתם, שיר של רונה (אני אקרא לה רונה מעכשיו, בקטע פתוח והיפסטרי כזה) שאני אוהבת. המיטה שלי לא גדולה מספיק בשביל שמישהו יצליח לישון עליה באלכסון, בטח לא אני, כשהכתפיים שלי תופסות, ברוחבן, כמעט את כל רוחב המיטה. זה מוזר, ככל שהגוף שלי נראה גברי יותר (אני בשלב שהזנחה גורמת לגוף שלי להיראות טוב יותר, כי התוצאה שלה היא רק ירידה דרסטית במשקל) פחות קשה לי איתו. זה מוזר, כי ככל שהבעיה שלי עם שאר הגוף הולכת ומתנדפת, כך הבעיה שלי עם האיברים הספציפיים שמזכירים לי שאני לא באמת אישה הולכת וגדלה.
היום עשיתי אמבטיה של כמעט שעה, וממש נהניתי, אבל לא יכולתי להסתכל על עצמי אפילו לרגע. לקראת הסוף, הסתכלתי לעבר המפשעה שלי ונתקפתי תחושת חלחלה עמוקה. די נהניתי מהתחושה הזו, כי היא הזכירה לי שזה לא סתם תסמין שאני יוצרת לעצמי בכוח, אבל בסופו של דבר, זה יצר מין מעגל שרק גרם לי להרגיש יותר רע עם עצמי. לרגע אחד השתעשעתי במחשבה של לגנוב חומרי הרדמה מבית החולים, לקחת סכין מטבח, ולהיפטר ממנו בעצמי, אבל אז נזכרתי שצריך אותו שם בשביל להשתמש בו בניתוח.
היום ישבתי עם שתי בנות מהמעונות, ואיכשהו יצא שאחת מהן סיפרה לנו על מישהו שהיא מכירה שהיה פעם מישהי. היא אמרה משהו שהסתכם ב"אני מכירה מישהי שהפכה לגבר", וזה ממש צרם לי, אבל הרגשתי שאם אני אתקן אותה, זה ייגרום לי להיראות מוזרה. בעיקר כי פעם פלטתי בפני הבחורה השנייה שישבה איתנו שאני עונה גם כשפונים אלי בלשון זכר וגם כשפונים אלי בלשון נקבה.
אני סוטה מהעיקר, אבל. רציתי לכתוב פוסט על זה שאני לא עומדת להיות במעונות ליותר משבוע, והמחשבה על זה עושה לי ממש רע. כשאני חושבת על זה חזק, אני שמה לב שבא לי הביתה, אפילו שאני בחזרה בבית שלי בתל אביב, האהובה האפורה שלי. אם הייתי יכולה להגיע מהמעונות לעיר שלי בפחות משעה וחצי, לא הייתי חוזרת לישון פה אף פעם.
רוצה הביתה, אפילו שאין לה מושג איפה זה,
ג'ינג'ר אייל.
עריכה: אתם מדהימים. אתם והמיילים שלכם.
| |
בחורות יפות ומים שכואבים
זה כבר לא משנה לי אם אני אוהבת את עצמי או לא, אבל לאחרונה אני לא מצליחה לגרום לעצמי להאמין שכן. היום בבוקר, בערך שעתיים אחרי שהתעוררתי, החלטתי להיכנס למקלחת. לא כדי להרגיש נקייה יותר, או משהו כזה, אלא כי רציתי להישרף. התקלחתי על מים יותר חמים משאי פעם הצלחתי לסבול, והרגשתי נפלא. אם לא הייתי חוששת לנזק ממשי לעור שלי (לא שאני חושבת שלא נגרם לי כזה עכשיו, כן? תזכרו שהגוף שלי מתפורר), הייתי סוגרת לגמרי את ברז המים הקרים ונותנת לעצמי להיכוות למוות.
אני אפילו לא רוצה למות, אני סתם לא מצליחה באמת להרגיש שום תחושה מיוחדת. מעבר לזה, אני משתגעת מהאפשרות שאני מביאה את זה על עצמי. אני יודעת שזה תסמין של דיכאון קליני, ואני לא מצליחה להתנער מהתחושה שאני מרגישה (או לא מרגישה) ככה רק כדי לקרוא לעצמי חולת נפש.
אוהבת אתכם, אבל לא יודעת אם את עצמה,
ג'ינג'ר אייל.
עריכה: בא לי שאנשים ישלחו לי מיילים. זה עושה לי ממש טוב.
| |
בחורות יפות ונסים
דיברתי היום עם רונה קינן. היא שאלה איך קוראים לי, ולחצתי לה את היד. לא בא לי להגזים, אבל אני חושבת שאני יכולה למות מאושרת עכשיו.
קצת פחות בא לי למות ממזג האוויר הזה עכשיו,
ג'ינג'ר אייל.
| |
בחורות יפות והרס עצמי על הבוקר
לשמוע שירים שאני יודעת שעושים לי רע זה תחביב שאני מטפחת כבר המון זמן. מאוד סביר להניח שהעייפות עושה אותי מלודרמטית, אבל כוס בגודל של הירח, לא באמת אכפת לי. בא לי לקרוא באטרסייף ולשמוע זואי דשאנל עד שהעצב יהרוג אותי. אפילו לא בקטע אובדני, סתם כי נמאס לי. אני צריכה לקחת חופש של כמה זמן, אבל אני יודעת שזה לא יעזור בשום דבר, כי אני סתם שבורה, ואני לא באמת אעשה עם זה משהו אי פעם, כי קל לי מדי להישאר כמו עכשיו.
שוקלת להעלם לכמה זמן, מהבלוג ובאופן כללי,
ג'ינג'ר אייל.
| |
בחורות יפות וכביסה
השם בעיקר בהשראת השיר הזה, בלי קשר לפוסט עצמו, אני חושבת. הבעיה שלי עם השיר הזה היא שהוא לא מגיע לנקודת שיא, או לנקודת שבירה. הוא מתחזק מאוד לאט, ולא מגיע גבוה מדי, וגם יורד במתינות. זה משהו שאני יכולה להתמודד איתו, ואפילו לחבב, בעיבודים אקוסטיים, אבל בשיר הזה אני מרגישה כאילו מתגרים בי בכוונה. זה ממש עושה לי את זה לפעמים, אבל כשאני לא במצב רוח מאוד מתאים, זה בעיקר מעצבן.
בשורה התחתונה, לא טוב לי. כבר מלא זמן שאני מנסה לנסח פוסט שמדבר על זה, ולא הולך לי בכלל, אז אני פשוט אכתוב את זה ככה. זה לא שעד עכשיו הסתרתי את זה או משהו - זה פשוט שעד עכשיו היו לי סיבות, או לפחות תירוצים. עכשיו אני נזכרת, בפעם המי-יודע-כמה שהמצב האינרטי (אולי אינהרנטי, אפילו) שלי הוא לא משהו שאפשר לקרוא לו "טוב". כשאין שום דבר מיוחד, שגורם לי להרגיש משהו, באופן כללי, אף פעם לא טוב לי.
אני שונאת לכתוב את זה פה, כי אני לא אוהבת להשתמש בבלוג בשביל לספק את יצרי זונת הצומי הגלומים בי, אבל לאחרונה נמאס לי לשכנע את עצמי שאכפת לי שאנשים יראו חתכים על הרגליים שלי. זה לא שלא יהיה לי אכפת - ההפך הוא הנכון - זה פשוט שזה הטיעון האמיתי היחיד שיש לי נגד לחתוך את עצמי, והוא לא טיעון ששווה משהו. זה אפילו לא יהיה בקטע הרסני - לא יותר מכל דבר אחר שאני עושה - זה פשוט יהיה המשהו הזה שייגרום לי להרגיש טוב. זה יהיה משהו זול ורגעי, אבל הידיעה שהייתי מסוגלת לעשות את זה תישאר שם לאיזה יום או יומיים אחרי זה, ואולי לעוד קצת, עד שאני אמצא משהו חדש.
תוהה על מי היא עובדת,
ג'ינג'ר אייל.
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'ינג'ר