היום גיליתי שאין לי ממש ביטחון עצמי. זה מעניין, כי הייתי בטוח שהמצב שלי ממש משתפר, ואז הבנתי שאני פשוט מדחיק, כרגיל. אני מרגיש רע כשאנשים אחרים מרגישים רע בגללי, אז אני מדחיק את כול רגשות הנחיתות שלי לפינה חשוכה, והם יוצאים רק כשאני לא יציב. אז נחשו מה - אני לא יציב היום! ווהו! אושר גדול!
מסתבר, משום מה, שאני בערך האדם היחיד בסביבה הקרובה שלי שמסרב להביע דעה בנוגע לסיכויי הקבלה שלי לאוניברסיטה השנה. זה לא שאני חושב שלא אתקבל, זה פשוט שאני לא חושב, ולכן גם לא חושב שכן אתקבל. אף פעם לא ממש הייתי מהאנשים האלה שנלחצים מתוצאות של דברים, אבל שוב, אני לא חושב על עצמי. אני חייב להיות האידיוט הזה שלא אכפת לו מעצמו, אלא מאנשים אחרים. אני די בטוח שאם אני לא אתקבל, רוב האנשים שאני מכיר יתאכזבו. וזה לא שאכפת לי, כי? אין לי ממש בעיה עם זה שאנשים מתאכזבים ספציפית ממני, הבעיה היא שאני גורם אכזבה, לא שאני המושא שלה.
לא משנה, אני בסדר, אני סתם לא יציב.
שוקל לשלוח את מאיה לטיפול אצל פסיכולוג,
ג'ינג'ר אייל.
עריכה: היום הייתי הכי קרוב לבכות שהייתי בחודשים האחרונים (אלא אם מחשיבים כמה דמעות חנוקות כשראיתי את ג'ונו), כי אני אידיוט, אבל לא ממש יכולתי להוציא את זה, כנראה כי אני אידיוט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'ינג'ר