ברוכים הבאים לבלוג

פרק 6 "כבר תשע . איפה ההורים שלך ?" שאלתי .

"מסעדה ." עידו אמר בעייפות . הסטתי את מבטי אל הסלון , וראיתי את עידו חצי רדום על הספה .

"אתה לא רציני ! הכנתי לך סנדוויץ' , את האהוב עליך ואתה נרדם ?" לקחתי את הצלחת עם הכריך והתיישבתי על הרצפה לידו .

 "והאף שלך מדמם שוב . יופי ." חבילת הטישו שכבר הייתה צמודה לספה , הפכה לבערך ריקה .

שלפתי את הכמה חתיכות האחרונות שהיו שם והצמדתי לאף של עידו . הוא פקח את העיניים והסתכלתי עליהן . צבע חום מושלם .

עם השיער החום שלו . כל פעם שאני מביטה בו טוב טוב , עם כל החום שלו , אני מרגישה מכוערת . כן כן , אז מה אם אני אני בלונדינית עם עיניים כחולות ?

לעידו יש יופי מושלם . הוא באמת חתיך . "יש לך חבר , מיטר ." "מה ?" זה כאילו הוא קרא את המחשבות שלי . "

כל פעם שאת מסתכלת לי ככה בעיניים אני מבין פחות או יותר על מה את חושבת . ויש לך את ערן ואני לא אכנס ביניכם ." השפלתי את מבטי ואז רק אמרתי "אני אלך להביא לך משהו לשתות ."

מזגתי לכוס זכוכית מים ונתתי אותם לעידו . הוא התיישר על הספה ושתה את הכל . ברגע שהעיניים שלו קלטו את הכריך האהוב עליו – אבוקדו עם טונה ומיונז – חיוך ענקי עלה לו על הפנים והוא טרף את הכל . "ז

ה אחד הדברים הטעימים ." הוא אמר . "אני בחיים לא אבין אותך . הכריך הזה מגעיל ." "אז למה את תמיד מכינה לי אותו ?" "יש לי ברירה ?" צחקנו והוא זרק עלי כרית קטנה שעמדה לקישוט על הספה .

פתאום הדלת נפתחה וההורים של עידו נכנסו הביתה . "היי עידו . היי מיטר . מה קורה ?" אבא שלו אמר . "סבבה ."

 חייכתי . עידו התחיל להגיד "הכ-" אבל אמא שלו קטעה אותו בצרחה כשראתה את הפנים שלו . "מה קרה לך ?!" עידו צחק . "זה לא מצחיק אמרתי לו . " פניתי לאמא שלו "הוא הלך מכות עם מישהו מהשכבה שלנו ." אמא שלו התיישבה מולו ובחנה את הפנים שלו בדאגה . "טיפלת בו נכון ?" היא אמרה לי בהוקרה . "בית חולים חמישה כוכבים ." עידו אמר . הוצאתי לו לשון ולקחתי את הטלפון והדברים שלי מהשולחן . "טוב אז אני חושבת שאני אלך עכשיו . לילה טוב . " אבא ואמא שלי ערן אמרו לי לילה טוב ועידו הסתכל עלי וחייך . חייכתי בחזרה ויצאתי לכיוון הבית . כשנכנסתי לבית ישר הלכתי למקלחת . ביחד עם כל החול , שטפתי ממני גם את כל המאורעות של היום הזה . הריב של שגיא ותכלת , שגיא ועידו הולכים מכות .. כשיצאתי מהמקלחת אמא ראתה טלוויזיה . התיישבתי לידה ושאלתי "למה את ערה ? כמעט אחד עשרה ." כל מה שהיא ענתה היה "לא הצלחתי להירדם ." לא שאלתי יותר מיזה . היא כרכה את היד שלה סביבי ונשענתי עליה . צפינו בתוכניות מצחיקות עד שעה מאוחרת , מכורבלות . בבוקר התלבשתי בזריז ונסעתי עם אבא בתור מלווה לבית הספר . הבן אדם הראשון שראיתי – שי , כמובן . "בוקר טוב ." חייכתי אליה . העיניים הנפוחות והאף האדום שלה הראו שהיא בכתה כל הלילה . היא פרצה בבכי שוב . "שגיא נפרד מתכלת ." היא אמרה . עולמי חרב עלי . החיים – איבדו משמעות בבת אחת . שגיא , שגיא שאני מכירה , שגיא ששי הייתה ועדיין מאוהבת בו , שגיא שהוא הילד הכי מצחיק וזורם ביקום – נטש את תכלת בגלל ההיריון ? הייתי בהלם . לא היו לי מילים . רק לחשוב על תכלת שמנסה להתמודד עם כל זה עכשיו , לא רק שהיא מגלה שהיא בהריון , האבא של התינוק גם עוזב ונוטש אותה . פתאום הבנתי גם למה . "האבא של התינוק .." שגיא לא רוצה להיות אבא בגיל 17 . אף אחד לא רוצה ! "איך תכלת ?" שאלתי בלחש . שי ניגבה את הדמעות וחיבקה אותי . לחצתי אותה אלי חזק חזק ודמעות זלגו גם מהעיניים שלי . "היא לא באה היום ." שי אמרה . התנתקנו ומלמלתי משהו כמו "יהיה בסדר ." אבל ת'אמת ? הייתה לי הרגשה ששום דבר לא הולך להיות בסדר .