ברוכים הבאים לבלוג

פרק 10 עמדנו שם כולנו – אני , עידו ערן דנה מורן איתי ושי . אמא של תכלת ושתי אחיותיה עמדו בצד והחזיקו ידיים . הדלת הזאת , הכחולה שהיה כתוב עליה "חדר התאוששות" , הייתה אחד הדברים הכי מלחיצים שראיתי בחיים שלי . "מיטר ." דנה אמרה והוציאה אותי מהריכוז . הלב שלי קפץ מהמקום . "מיטר את רועדת ." דנה אמרה לי . ערן לחץ את כף היד השלי ולחש לי "די , תרגעי . יהיה בסדר ." בדיוק באותה שניה שגיא יצא מהחדר ואמר "זהו . זה סופית נגמר . הכל בסדר ." כולנו התנשפנו בהקלה . רופא יצא מהחדר גם הוא ואיסף את כולנו ביחד . "היא בסדר לגמרי . הניתוח עבר חלק לגמרי . מטופלת מצטיינת . היא עברה את כל הבדיקות בשלום , ולא היה שום סיבוכים . בבוא העת היא תוכל ללדת באופן סדיר ובטוח ." "תודה ." אמא של תכלת אמרה חיבקה את שגיא אחרי שהרופא התרחק . היא ואחיותיה של תכלת נכנסו לתוך החדר ואנחנו התיישבנו על הספסל הקרוב .

הדבר הכי קשה שיש זה לחזור לשגרה . לשבת בשולחן הקבוע שלנו בקפיטריה , כשהכל כרגיל . תכלת ושגיא כמו זוג יונים , אני וערן עם עידו מהצד השני , דנה מורן ואיתי מדברים על לאן נצא בסופ"ש הקרוב ושי יושבת מולי , ליד שגיא , עושה את עצמה הכי זורמת בעולם כשכל מה שהיא רוצה לעשות באמת זה לקום וללכת משם , בלי לראות את שגיא ותכלת יותר . השבוע שעבר עלי מאז הניתוח היה זוועה . חוץ מהציון 92 שהוצאתי במתמטיקה (בזכות עידו כמובן) , היה לי שבוע באמת זוועה . כנראה שגבהתי באיזה סנטימטר או שתיים כי רואים לי את התחת בחצי מהשורטס שלי , וכל המכנסי ג'ינס שלי נהיים קצרים עלי . שלא נדבר על יום שלישי , שהלכנו כולנו לגריל ונשפך עלי אלכוהול של איזה בן אדם שיכור .

חוץ מזה , היה לי מבחן במדעים שבטוח שנכשלתי בו , ומשהו ממש מוזר עובר על ערן . כל השבוע האחרון הוא נוגע בי , ואז כאילו מתחרט על זה אחרי שנייה . זה כאילו הוא פתאום נזכר באיזה משהו ואז נגעל ממני לחלוטין . הדבר היחיד שעוד איכשהו הציל את השבוע הזה היה עידו .

הוא תמיד שם בשבילי . וזה כל מה שאני צריכה בשביל להיות שמחה גם בתוך שבוע מעפן . "הלוווווווווווווווו , מיטר את מקשיבה לי בכלל ?" מורן נופפה עם הפלאפון שלה מול הפנים שלי . "אה , מה אמרת ?" "אמרתי שנוסעים לים ." "ים ?" עידו שאל . "כן ." איתי משך בכתפיים . "יום שישי היום , מחר שבת , חופש . בואו נלך לים ." "בכיף ." אמרתי , ורק אז שמתי לב שערן לא ליד השולחן . "מישהו יודע איפה ערן ?" שאלתי וכבר הייתי בחצי הדרך אל מחוץ לקפיטריה , מחפשת אותו . כל בית ספר עכשיו בקפיטריה , מה יש לו לעשות בחוץ ? "נו תפסיק !" שמעתי צחקוקים מאחת הכיתות . והלוואי , פשוט הלוואי שבחיים לא הייתי נכנסת לשם .