אז היום היה לי טסט שני, ועברתי! באיחור של קצת יותר מעשור מרוב בני גילי, אבל עדיין, אני מאמין שזה אחד הימים החשובים בחיים שלי. החרדה מנהיגה שהייתה לי במשך כל השנים האלו הייתה סימפטום לחרדה גדולה אחרת, וזה אמנם צעד אחד, אבל עדיין צעד ענקי. התקווה שלי היא שהניידות שהרישיון ייתן לי יאפשר לי להמשיך להתקדם ולהתמודד עם שאר הקשיים שלי.
לא כתבתי כאן על הטסט הראשון, אז אספר בקצרה שהייתי מאוד מרוגש, וזה גרם לי לעשות טעויות טיפשיות במעבר בין רחוב דו-סטרי לחד-סטרי, ברחובות שכבר נסעתי בהם כמה פעמים בשיעורים. יש חוק שחייבים לחכות לפחות שלושה שבועות מטסט לטסט, אז התבאסתי שאני אצטרך לחכות את הזמן הזה כי הרגשתי ממש מוכן, וגם המורה חשב ככה. בסופו של דבר הטסט השני, היום, היה בערך 5 שבועות אחרי הקודם. במשך הזמן הזה לקחתי הרבה פחות שיעורים, כי לא היה שווה מבחינתי להתמיד באותה תדירות כשאין באמת צורך, אבל זה גרם לי להרגיש קצת חלוד בנהיגה. אתמול המורה התקשר ואמר שהתפנה לו טסט, מיד קפצתי על ההזדמנות, למרות שזה לא היה הזמן הכי טוב.
למי שזוכר מפוסטים קודמים, פתחתי בפייסבוק בלוג בחירות על נשיאות ארה"ב, כי אני ממש עוקב אחרי כל המירוץ (והשנה גם נרשמתי להצביע כי אני אזרח ארה"ב ואפשר להצביע מהארץ), ואמש היו הפריימריז בניו המפשייר, שמאוד עניינו אותי. בשבוע שעבר כשהצביעו באיווה, קמתי ב5 בבוקר כי ממש רציתי לדעת כבר מה התוצאות. אז הפעם, יום לפני הטסט, הייתי צריך להקריב את הצפייה בלייב בתוצאות כדי לישון שינה טובה. אבל המוח הדפוק שלי לא נתן לי ממש להירדם אתמול בלילה, וככה יצא שהתעוררתי כמה פעמים בלילה, ובלית ברירה כדי להשקיט את הסקרנות שלי הסתכלתי בטלפון בחדשות מהמירוץ, ואז היה לי קשה להירדם שוב. בנוסף לכל זה, הלילה ישנה אצלי בבית גם אחותי והבת שלה בת השנה, כי הבעל בחו"ל והיא הייתה צריכה עזרה מההורים שלי להרדים אותה. אז מעבר לפעמים שהתעוררתי בעצמי, כמה פעמים יצא שהתעוררתי מבכי של תינוקת. זה גרם לי לשינה ממש גרועה, והטסט היה ב12, ככה שלא היה לי זמן להשלים שעות שינה.
ממש לפני הטסט קבעתי עם המורה שיעור, כדי שאהיה כמה שיותר מוכן. השיעור היה די גרוע, היו לי כל מיני טעויות שהוא העיר לי עליהן, והתחלנו אפילו להתווכח מחוסר הבנה אחד של השני, הוא אמר שיש לי נטייה לתרץ את הטעויות שלי. לא ממש עשה את העבודה של להעלות לי את הבטחון לפני הטסט. הערתי לו במהלך השיעור שמיכל הדלק ריק, אז עצרנו לתדלק, וזה גרם לנו לאחר ב2 דקות למשרד הרישוי. הטסטר לא חיכה לנו, ויצא עם תלמיד אחר, אבל לא ידעתי את זה באותו זמן, המורה לנהיגה אמר לי ב12:02 "תחכה כאן" כאשר אני במושב הנהג, וככה יצא שבמשך 20 דקות אני יושב לחוץ ומחכה שיגיע הטסטר שלי בכל רגע. כאשר בסוף הגיע, ראיתי שזה אותו טסטר מהטסט הקודם, והוא לא היה כזה נחמד, אז קצת התבאסתי. בגלל שהתלמיד הקודם כבר נבחן, יצא שעשיתי את הטסט לבד, בלי תלמיד נוסף שמחליף אותי באמצע. זה גם גרם לי טיפה ללחץ, כי לא ידעתי אם זה יהיה טוב או רע.
הטסטר ראה את החתימה שלו על הטסט הראשון ואמר שהוא לא זוכר אותי. הוא היה נראה במצב רוח יותר טוב היום. התחלנו לנסוע, והדבר הראשון שהוא ביקש ממני זה לצאת ממגרש החנייה של משרד הרישוי ולפנות שמאלה. הייתי צריך לתת זכות קדימה לרכבים שבאים מימינה, משמאלה וגם ממול, ואחרי מיליון הסתכלויות, כשההסתכלות האחרונה הייתה ימינה, נכנסתי לצומת, ופתאום אני רואה שמכונית התפרצה מהכביש ממול וחוסמת אותי. הטסטר עשה לנהגת פרצוף של "מה את עושה", ולמרות שאני יודע שזה לא נהוג לדבר בזמן טסט, אני ידעתי שאני חייב לגרום לו להבין שהטעות היא לא שלי, כי היא פשוט התפרצה, ולא יכולתי לצפות את זה, אז אמרתי לו "זו הייתה טעות שלה, נכון?". פףףף, בדיעבד זה די מביך להגיד, לא ממש חשבתי כמו שצריך. הוא ענה בהתחלה "כן", אבל אז אחרי שנייה אמר "זו טעות שלה אבל גם שלך, הסתכלת ימינה אבל היית צריך להסתכל שוב שמאלה". הנהנתי והמשכתי לנסוע, בתחושה שלמרות שזו אולי טעות, אבל שאם אמשיך לנסוע טוב, הוא יוותר עליה ויעביר בכל זאת. הוא לקח אותי לטיול ברחבי העיר, בהמון סמטאות שבהם פתאום עוברים מדו-סטרי לחד-סטרי, בדיוק מה שהכשיל אותי בפעם שעברה, והצלחתי בכל ההתקלות האלו לפנות בצורה הנכונה. הרגשתי את הלב שלי דופק ממש חזק כשחיכיתי ברמזורים, אבל בכל זאת תפקדתי טוב. סיימנו והייתי יחסית אופטימי, כי הוא לא העיר לי על שום דבר אחר במהלך הנסיעה. מורה הנהיגה שלי, שחיכה במשרד הרישוי בזמן הטסט וראה את החצי-טעות בדקה הראשונה של הטסט, אמר לי שהוא ראה את הטסטר במסדרון אחרי הטסט, ושהוא רמז לו שהוא יוותר על מה שהיה שם. הוא אמר שזה לא בטוח במאה אחוז, אבל נראה לו שאני אעבור. בערך מ13:00 עד 16:30 הייתי בציפייה לשמוע סופית, עד שהמורה סוף סוף שלח לי ווטסאפ של "מזל טוב" עם אימוג'י בלונים. סיפרתי לאמא שלי, ששמרה על האחיינית שלי, והיא צרחה מהתרגשות שגרמה לתינוקת לבכות, חיחי.
בקיצור, למרות שבקושי ישנתי, ולמרות השיעור הגרוע חצי שעה לפני הטסט, ולמרות טעות שהייתה יכולה להכשיל אותי כבר בדקה הראשונה, בסוף עברתי, ועכשיו, תודות לחוק מלפני שנתיים, בתור בן 24+ אני יכול להתחיל לנסוע בלי שום תקופת מלווה בכלל. יאי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: