זכרונות, מה שמציף אותי ברגע זה, ואני לא בטוחה אם זה טוב לי עכשיו.
אז לפני שלוש או ארבע שנים ההורים שלי נפרדו והחל תהליך ארוך של גירושים,
אני יודעת שעכשיו אני כבר קצת יותר בוגרת,
ואני יודעת שכבר אז עוד הייתי בוגרת יחסית.
ואני לא יודעת איך זה קשור למה שאני מרגישה, כי אני בכלל לא בטוחה מה אני מרגישה כרגע,
אבל אני יודעת שכנראה במשך שלוש שנים עדיין לא התעסקתי באמת עם הנושא, וכנראה שזה גם לא יקרה בזמן הקרוב.
לא דיברתי עם אבא שלי קרוב לשנתיים.
אני זוכרת שהיו לי רגעים מאוד קשים, אבל בכל זאת מצאתי אושר.
לאמא שלי זה הדבר הכי קשה בחיים, וזה בערך הדבר היחידי שמקשה עלי, כי היא בן אדם חזק ומלא עוצמה.
בעצם עכשיו היא נשארת לבד לגמרי בבית הגדול שלנו, ככה זה כשכל הילדים כבר יוצאים מהבית ומתחילים לחיות.
ואני? הולכת לצבא, כמה קשה זה כבר יכול להיות?
מקווה שאני אוכל לתמוך בה משם, לא שהייתי כזאת בת תומכת בשנתיים האחרונות, למרות שהיא אומרת שכן, אני לא מרגישה ככה.
כמה כואב זה כשאין לך למי לספר את הדברים שכואבים לך?
כמה כואב זה שלאמא שלך אין למי לספר את הדברים שכואבים לה?
כמה כואב זה לשמוע מאמא שלך את הדברים שכואבים לה כשהיא כבר לא יכולה לשמור אותם ממך?
כמה כואב זה לא לדעת איך להתמודד עם כל המידע הזה שהיא שפכה עלייך?
כמה זה טוב שיש לידך עוד מישהו אחד, שאתה הכי אוהב והכי מעריך והכי מכבד בעולם, והוא שם,
והוא מקשיב, והוא מחבק.
וכמה כואב זה יום אחד אחרי שנתיים להפסיד גם אותו,
ולאבד בתוך כל זה את עצמך?
...
ואני? בכלל רציתי לכתוב משהו אחר לפני שהתחלתי לכתוב. נו מילא..
אומרים שזה טוב לבכות לפעמים.
♥ Topsy Kretts ♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
