ביום שישי פגשתי את דניאל.
קבעתי איתו שנפגש, אמרתי לו שאני רוצה לדבר איתו על משהו, משהו שלי שקשור אליו.
לא היה קשה לקבוע איתו כמו שחשבתי שיהיה.
נפגשנו, בהתחלה קצת הייתי לחוצה ולא ידעתי בדיוק מה להגיד לו, התרגשתי.
אבל היה בסדר גמור בסופו של דבר,
אמרתי לו שאני לא יודעת איך להתחיל ושיש משהו שאני רוצה לדבר עליו איתו,
שחסר לי סגירה לקשר שלנו, כן, כמעט שנה אחרי, הוא קצת היה בשוק שאני עדיין מרגישה ככה אחרי כל כך הרבה זמן.
אמרתי לו שאני כבר בראש של להמשיך הלאה ושאני בכלל לא רוצה לחזור אבל בגלל שזה לא סגור לי לגמרי אני לא מצליחה..
שבגלל שכשנפרדנו עשינו את זה לא בגלל שנגמר, שלא מתאים לנו יותר, עשינו את זה כשעוד אהבנו, רק בגלל סיבות של קושי- לא סיבה שבעיניי מוצדקת..
הוא אמר שהוא מבין אותי לגמרי, אבל בתכלס הוא לא ידע איך לעזור לי, וגם אני לא, לאט לאט הרגשתי שסתם גררתי אותו להיפגש איתי
ושאין שום דבר שנדבר עליו שיוכל לעזור לי לסגור את זה כמו שצריך.
הזזנו את הנושא הצידה ודיברנו קצת על מה נשמע ואיך הולך לכל אחד בחיים ובצבא..
הבעיה התחילה כשהבנתי ממנו שהוא חשב עלי לא מזמן, ושאם הוא היה יכול הוא היה חוזר אלי, שהוא עדיין לא איתי כדי להיות לבד, ולא כדי להיות עם אף אחת אחרת, שהוא מתגעגע, ושהיה לו טוב איתי, ושהוא לבד כדי לא לפגוע בי וכדי לא להפוך להיות כמו אבא שלו.
אז לא, עדיין אין לי סגירה.
כי גם השכל הבריא שלי וגם ההרגשה שלי- שניהם אומרים לי שזה לא הגיוני שאנחנו לא ביחד למרות איך שאנחנו מרגישים אחד כלפי השניה ולמרות שהיה לנו כל כך טוב ביחד, היה לנו משהו של פעם בחיים, משהו מסרט. היה לנו משהו טוב.
וכן ההיגיון שלי יכול להבין את זה, אבל לא, הוא לא מסכים עם זה,
וכרגע אני עדיין לא מצאתי משהו שיגרום לי להרגיש אחרת לגבי זה.
אמרתי לו שאני לא רוצה לחזור ושאני בטח גם לא ארצה, אני חושבת שזה כאב לו באיזשהו מקום.
אבל אני מתחילה לחשוב שזה שקר, ושאני כן רוצה.
אני בנאדם של ביחד, לא של לבד, קשה לי למצוא את הלבד שטוב לי בו, למרות שיש אחד כזה.
אני חושבת שלרוב האנשים טוב יותר ביחד מאשר לחוד.
אין בי משהו מיוחד.
מתגעגעת לאחד שלי,
מתוסכלת.
♥ Topsy Kretts ♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
