חברים כל הזמן מנסים למצוא לי 'שידוך'
מסתבר שהציעו לחבר שלהם שגדול ממני בכ-10 שנים להתחיל איתי.
די, למה?
אני נראית כל כך בודדה ומסכנה? מה הקטע?
ישבנו קודם בחוץ והם היו עסוקים בלזרוק שמות של בנים שהם מכירים לאויר,
זורקים שמות וטיעונים של בעד ונגד על כל שם שנזרק.
אני ילדה גדולה אני יכולה לדאוג לעצמי, תודה.
שכן שלי אומר שאני צריכה מישהו בוגר, ובגלל זה אולי אני צריכה מישהו שגדול ממני,
כי הבחורים בגילי עסוקים בלזיין (מילה שאני לא משתמשת בה ביומיום) כמה שיותר.
אני לא יודעת מה אני חושבת על זה.
אבל לאט לאט אני מרגישה כאילו לאף אחד אין סיכוי איתי,
אני מרימה חומות סביבי, שמתי לב לזה,
לא חומות שנראות לעין, לא חומות ברורות,
אני מסווה אותן אפילו ממני, היה לי ממש קשה לראות את זה, אבל הן שם.
אני ישר מוצאת למה לא, ומה שפחות ממושלם לא עובר.
אבל מה זה מושלם בשבילי? אין דבר כזה מושלם,
כשאני אומרת מושלם אני מתכוונת למישהו שיש לו את כל מה שאני צריכה, כל מה שמתאים לי,
ושלי יש את כל מה שהוא צריך, כל מה שמתאים לו.
לא מושלם של דיסני (למרות שזה חלום של כל ילדה).
כשאתם מציעים לי מישהו מהמכרים שלכם אני קודם כל מובכת,
אחר כך אני עסוקה בלהגיד לעצמי למה לא.
ואז מגיע השלב שאני אומרת לעצמי 'למה לא בעצם?'
אחר כך פשוט לא.
כי בכל מקרה לא קורה עם זה כלום.
אז אולי די? אני ממש בסדר איתי ועם החתולה ♥

crazy cat lady
much?
♥ Topsy Kretts ♥