שוב אני נותנת לעצמי להיזכר מה זה מצב של קירבה ומגיע איזשהו אי שקט.
אי שקט כי עדיין אין לגמרי את הקירבה הזאת, אבל כבר נזכרתי מה זה אז זה חסר לי.
שוב אני נזכרת למה אני משקיטה את הצורך בחום ואהבה ודוחקת אותו לאיזה פינה קרה וחשוכה.
כי ברגע שאני נזכרת מה זה, אז זה מטריד אותי,
זה מעוור אותי במידה מסויימת, מטשטש.
זה גורם לי לשכוח איך לנשום,
לשכוח לקחת את הזמן ולראות מה יהיה.
ואז אני צריכה כל הזמן להזכיר לעצמי שהכל נורא פשוט
ואני צריכה להוריד הילוך, גם אם ההילוך הזה הוא רק בראש שלי.
אני מוצאת את עצמי אומרת 'למה אני צריכה את כל זה',
זה דרמה, אני שונאת דרמות.
אני רוצה משהו פשוט, שמתחבר בקלות,
שאני לא צריכה לחשוב כל רגע אם מה שאני עושה בסדר או לא,
שאני לא צריכה לחשוב על כל דבר מה הוא אומר ולמה הוא ככה.
אבל בעצם זאת רק אני, אני מייצרת את זה, צריכה להשקיט מחשבות.
We must all face the choice between what is right and what is easy
ואולי פשוט אני מחפשת את מה שקל,
מחפשת לא לחשוב על זה,
מחפשת את מה שמוכר לי, זאת הרי השאלה שעולה לי תמיד.
עוד לא התחיל כלום וכבר אני מסתבכת עם עצמי.
כבר שכחתי מה זה התחלה של משהו,
או שאף פעם לא ידעתי,
פעם אחת זה היה קל וכמו בסרט, זה לא אומר שזה תמיד צריך להיות ככה, נכון?
יכול להיות שסתם ברחתי מהתחלות כי זה היה לי מסובך.
לא יודעת.
זה אפילו לא כזה מסובך, אני סתם מסבכת הכל,
אני פשוט צריכה לחכות קצת, לראות מה קורה, לא לחשוב יותר מידי, לא לסבך את זה.
מכל מה שכתבתי עכשיו נשמע לי שאני ממש מבולבלת,
לפחות אם הייתי קורא חיצוני זה כנראה מה שהייתי מגיבה,
שמשהו כנראה ממש מבלבל אותי, אבל אני לגמרי יודעת מה נכון לי,
ואני צריכה להקשיב לעצמי כי
- רק אני יודעת את התשובות.
- יש לי קצת חוכמה.
תעסיקי את עצמך קצת במה שאת אוהבת לעשות,
לפעמים את שוכחת לחיות,
השגרה היא דבר טוב, את צריכה גם מסגרת שתגיע מאוד בקרוב.
ומידי פעם תרשי לעצמך לעשות משהו משוגע,
כמו אז שהיית מחוררת לעצמך את האוזניים,
כמו שישנת עם דורון באיזה פארק באמצע העיר,
כמו לרוץ יחפה במדבר,
כמו שאת יודעת ואולי קצת שכחת.
אני יודעת שאת יכולה. תשחררי קצת.
מתי הפכת לכזאת חולת שליטה?
♥ Topsy Kretts ♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
