Dance With SomeBody

או שזה רק אצלי, או שאני לא מבינה איפה הגבול שלך עובר.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם.

רוצה גבולות רגשיים אבל בא לכאן בלי מטרה מיוחדת?
איפה זה מסתדר?
להיות יחד סתם ככה, כי רוצים, זה לא העלמות הגבול במהותו?

אז כן, אני אשמח שתבוא,
יותר מצריכה את החיבוק הזה כרגע.
אבל זה מטשטש לי את הגבול, הגבול שאתה ביקשת.
לא יודעת מה לחשוב.
אתה מתחיל עם להיפתח, שזה משהו שהזהרת שאתה לא עושה,
ממשיך עם סתם לבוא, לא למטרה מיוחדת.
ואני נאבקת בעצמי לא לצפות.
לכלום.
רק להיות.
לתת חום, לתת מקום.
בלי ציפייה.
אבל אני צריכה שתגיד את זה.
תגיד לי אל תצפי.
תגיד לי אני סתם ככה, זה לא אומר כלום.
או את ההפך.
אבל שאני לא אצטרך לנחש.
אבל אתה לא תגיד אם אני לא אשאל.
ואני כנראה לא אשאל.

תבוא היום, אני רוצה. צריכה.
ואני לא אצפה. מבטיחה.
אפילו שעושה לי טוב, המילים, והתחושות שאתה מעביר בי.

אני לא שוכחת שהציפיה היא הבעיה הכי גדולה שלי.
כגודל הציפיה גודל האכזבה.
אבל אני מבטיחה. מבטיחה לא לצפות.

♥ Topsy Kretts ♥