| 12/2016
לא יהיה כאן סיכום שנה.
אני לא אוהבת לכתוב פוסטי סיכום שנה והבטחות לשנה הבאה,
כל פעם כשאני חושבת לעשות את זה- לא בא לי, זה יותר מידי מאולץ.
מה גם שאת הפוסטים האלו אם אני כבר כן עושה אני עושה בסביבות ראש השנה, ולא השנה האזרחית.
אז סוג של כבר עשיתי פוסט כזה השנה, לא ממש מפורט, אבל עשיתי.
ובינתיים לנושא אחר.
משהו שיצא לי לחשוב עליו באחד הימים האחרונים.
יש לשותפה שלי קטע, שהיא לא יכולה להיות לבד, לא מבחינה זוגית, ואפילו לא סתם להיות פיזית לבד.
זה קצת שיגע אותי במחשבות במהלך נסיעה חזרה הביתה מהאוניברסיטה.
כל יום יש אצלנו אורחים בדירה ורק אורחים שלה,
אצלי זה לעיתים רחוקות ורק משפחה\ בחורים שיצאתי איתם.
מצד אחד אני ממש שמחה בשבילה שיש לה הרבה חברים לבלות\להיפגש\להיקשר איתם,
מצד שני לפעמים לא בא לי שיהיו לי בבית כל מיני זרים\ חברים יד שניה (נו, חברים דרך חברה.. כאלה שלא באמת..)
זה לא נגמר כאן, יש לי עוד נקודות מבט על הנושא..
אם אני עדיין חושבת עליה, על השותפה, אני חושבת שזה לא בהכרח דבר טוב, אני מאוד חושבת שהיא מתחמקת מהלבד
ושזה גם חשוב ללמוד את עצמך כשאתה לבד ולדעת להתמודד עם המציאות גם בעצמך, לעיתים בלי שותפים.
ואז אני מתחילה לחשוב קצת על עצמי.
תמיד ידעתי שאני צריכה את השקט שלי, שאני כן יצור חברתי אבל הרבה פעמים בוחרת את השקט שלי והלבד שלי,
מבחינתי לגור איתה מספק לי את מנת החֵברַה שאני צריכה ביום (זה והאוניברסיטה\ העבודה).
אבל משום מה באותה נסיעה חזרה הביתה, באותו סשן מחשבות התחלתי לחשוב שאולי זה לא כזה טוב,
איך זה שאני לא מאמצת לעצמי חברים קרובים, לא מזמינה הביתה, אין לי אורחים לרוב.
אפילו כמעט ואין אצלי שיחות טלפון עם חברים.
מה, אין לי חברים?
אז קודם כל, אין לי כל כך הרבה חברים שהם מאוד קרובים.
גם אין לי כל כך זמן כרגע להזמין אלי כל יום חברים, אני כל היום או בלימודים או בעבודה, אם לא אז אני לומדת בבית\ עסוקה במלגה,
בקושי נשאר לי זמן לעצמי, ואת הזמן של עצמי אני משקיעה בדברים לעצמי שפחות נוגעים בחברים.
משהו להזכיר לעצמי,
אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים שלנו בקצב מסחרר.
זה לגמרי טבעי שאני לא אתחבר ואקשר לכל אחד שנכנס ויוצא מחיי.
החברים שנשארים איתי, גם אם אני לא רואה אותם כל יום, גם אם אנחנו לא מדברים הרבה, הם תמיד יהיו שם,
והם הדבר האמיתי בשבילי. ולא קל למצוא כאלה.
♥♥♥
רציתי לכתוב עוד, היו לי עוד דברים במחשבה,
אבל כמובן שהשותפה שלי נכנסה לי לחדר עם הדרמה היומית שלה וקטעה לי את המחשבה!
אני אוהבת אותה, שלא תטעו.
אבל קצת מתיש וקצת קשה לעמוד בקצב של כל הדרמות בחיים שלה (שהיא לגמרי מכניסה את עצמה אליהן).
לא סתם אני מרגישה הכי בנוח במקום הכי שקט והכי שלו.
לא סתם אני צריכה שקט בבית שלי.
פחות חברים.
חברים בחוץ.
בבית משפחה.
סתם בלאגן מחשבתי.
לא החדר שלי אבל דומה. יחסית.
♥ Topsy Kretts ♥
| |
|
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
