תפסתי את עצמי חוזרת על מנטרה ישנה.
נדב (שם בדוי כמובן, כהרגלי- עליו בהרחבה אולי בהמשך) אמר לי שאני הדבר הכי בטוח
בחיים שלו כרגע.
שלא תטעו, אמנם אני מכירה אותו כבר מסוף מרץ, אבל אנחנו יוצאים בערך חודש, לא
יותר.
באמת ששמחתי, זה היה דבר כל כך מתוק להגיד,
במיוחד כשהרגשתי שהוא קצת נעלם לי
בימים האחרונים (אבל אולי זה סתם כי לא התראינו מיום חמישי).
בכל אופן, אמרתי לו את המנטרה,
'אוף'
'זה לא פייר'
'אתה לא יכול להגיד לי את זה'
ולמה? כי עוד כמה חודשים יש נקודת מפנה, סוף חוזה, בנקודה הזאת או שהוא נשאר כאן,
או שהוא עובר למרכז, אין איך לדעת.
אז זה לא פייר,
עד עכשיו כשהוא דיבר עלינו בזמן עתיד אמרתי לו אל תהיה בטוח, או, מי אמר שזה
עוד יהיה ודברים דומים.
למה? כי אני שומרת את הציפיות מחוץ למשחק הזה.
הבעיה שזה לא משחק.
הבעיה,
כשהוא אומר לי דבר כזה מתוק ויפה זה מקפיץ ציפיות ואני צריכה להזכיר לעצמי
שזה לא בטוח,
גם בגלל נקודת המפנה הצפויה להגיע, וגם בגלל שזה רק התחלה.
איך אתם חושבים שהוא הגיב?
'אז אני לא אגיד יותר דברים כאלה'
אמרתי לו שיגיד, ושאני שמחה לדעת,
ואמרתי לו בדיוק מה שזה גרם לי, על עניין הציפיות ועל עניין המעבר האפשרי.
אני שמחה שאני יכולה לדבר איתו על זה בגלוי, כי ככה זה צריך להיות,
עם כל דיבורי השטויות שלנו יש גם מקום להיות רציניים לרגע.
אז אוף, זה לא פייר,
אבל זה מה שיש כרגע.
וזה כיף לי שיש כרגע, אפילו שזה קצת מלחיץ, אפילו שאני לא יודעת מה זה אומר.
♥ Topsy Kretts ♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
