אני לא יודע מה אני עושה.
באמת שאני לא יודעת.
איפשהו בחיים האלה הכנסתי את עצמי לתוך הפחד הנורא מאכזבה,
שהפך לפחד מהציפיות של עצמי, ולפעמים גם פחד מצפיות של אחרים.
אבל מה שמציק לי כרגע זה הפחד מצפיות של עצמי,
פחד מלהקשר. תקראו לו איך שתרצו.
כתבתי פעם על הקטע שלי עם אכזבות וציפיות,
אני אחפש ואוסיף קישור (אולי).
בכל אופן,
קשה לי כל כך!
אני לא יודעת מה אני עושה וזה מרגיש לי כל כך מפגר כל המחשבות האלה והתחושות שיש לי.
אתמול ישבתי עם נדב, ופחדתי, פשוט פחדתי להגיד לו שאולי טיפה התגעגעתי.
אני מפחדת, מפחדת להראות אפילו קמצוץ של רגש,
מפחדת שזה אומר שאני נקשרת עכשיו,
מפחדת שיום אחד זה יוביל לכך שיהיה לי קשה לותר\ לעזוב\ להתרחק.
למה?
אני צריכה לחיות את מה שעכשיו, לא לחשוב על מה שעשוי לקרות,
לפחות לא אם זה גורם לי לפחד המשתק הזה.
אז יש בי את הפחד הזה מצד אחד,
ומצד שני אני כל כך מתרגשת,
כמו מתבגרת, בחיי.
אתמול הוא בא איתי, פגשנו כמה חברות,
ואחר כך סתם, ישבנו יחד בחוף,
לא יצא לנו כבר מעל שבוע להיות יחד לבד, רק שנינו, אז סוף סוף כשזה קרה היה כל כך כיף,
ואני באמת מרגישה שאנחנו מתקרבים עוד, וזה כל כך משמח אותי, אבל כל כך מפחיד אותי.
מה אני עושה?
♥ Topsy Kretts ♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
