Dance With SomeBody

נכתב בספטמבר
רלוונטי כל כך להיום.

היא לא שלטה במתג של הבכי.
היא תמיד בכתה,
כשהיה לה טוב,
כשהיה לה רע,
כשהיא אהבה,
הו, כמה היא בכתה כשהיא אהבה
היה אפשר למלא את הכנרת עם דמעותיה.
לפעמים היא פשוט בכתה מהפחד,
כשהיה לה טוב היא פחדה לאבד,
לפעמים היא פשוט פחדה לאכזב,
פחדה שיברחו לה,
פחדה שיאכזבו אותה,
פחדה להיפגע,
פחדה מהפחד.
אבל היא היתה אמיצה, כל כך אמיצה,
אף אחד לא יכול להבין את האומץ הזה,
לפתוח את הלב, להישאר, למרות הפחד.
היא היתה מאושרת, פשוט מאושרת,
הדברים הקטנים, היומיומיים, גרמו לה לחייך.
והוא, הוא גרם לה לחייך יותר מכל דבר, לפעמים אפילו יותר מגור חתולים קטן,
ועדיין היא בכתה,
לא הצליחה לשלוט במתג של הבכי,
אפילו שהוא קיבל אותה כמו שהיא,
אפילו שאהב אותה,
היא פחדה
שאם לא תבין איך לשלוט במתג
הוא יברח, ואיתו שארית האומץ שלה.

♥ Topsy Kretts ♥