אני נעלמתי מכאן. וגם כאן נעלם ממני. מכולנו.
כל כך נעים לי לגלות שהצליחו להחזיר לנו את הבית הזה,
קשה לי שהכל איטי ושמרגיש שדי ריק פה, אבל אין לי תלונות, ככה זה כשאין משאבים,
ואני עסוקה בלהוקיר תודה.
כל כך הרבה דברים קרו והשתנו מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן,
אני לא מתכוונת לנסות להשלים את הפער,
אני רק רוצה לחזור למה שהיה לי חסר כל כך.
לכתוב.
הכתיבה בשבילי הייתה בעיקר דרך לעבד את כל מה שקורה לי בחיי,
זה לגמרי הלך לי לאיבוד באיזשהו שלב, התחלתי לכתוב סתם בשביל לכתוב, ואז בשלב מסוים פשוט הפסקתי לכתוב.
אני מקווה שזה שאני כאן עכשיו אומר שאני חוזרת לזה, הנפש שלי עברה תהפוכות,
מנגנוני ההתמודדות שלי נסדקו, נקרעו, אני עכשיו מחשבת מסלול מחדש.
אני בשלבי מעבר, מעברים, הכל משתה עכשיו, אני לא יודעת מה יותר קשה, גיל ההתבגרות או סוף ה20.
בגיל ההתבגרות מצופה ממך לעבור תהפוכות, מצופה ממך להתבגר, אבל עדיין יש לך מקום לטעויות,
מקום להישאר ילד.
ועכשיו זה השלב בו מחליטים. כל כך הרבה החלטות.
זה מרגש, אבל זה גם מפחיד, לי זה מפחיד, אותי זה מפחיד.
אז מזל שחזרתי, מבטיחה לכתוב.
♥ Topsy Kretts ♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
