Dance With SomeBody

זה החודש שלי לחלומות.
חודש לגדול ולצמוח.
יש לי הרבה מה ללמוד, יש לי הרבה מה לראות, הרבה לחוות.

ינואר מתקדם בצעדי ענק ורק עכשיו פתאום אני קולטת שעברו ממנו שבועיים (!)

בין הגשה להגשה בכלל לא שמתי לב שכבר עוד רגע המבחנים,
לא שיש הרבה, אבל זה המבחנים האלה ותוך כדי עוד לפחות 4 עבודות הגשה.

וזה החודש שלי!

אני רוצה להספיק כל כך הרבה ואני מרגישה שמשהו מושך אותי לאחור, שם לי רגליים.

הקצב שהדברים קורים בשלוש שנים האחרונות הוא בלתי נתפס.

♥♥♥

השנה הזאת תעבור ולא ישאר עוד הרבה,

אחריה יגיעו זמנים לבנות את החיים שלי ולעצב אותם כמו שאני רוצה.

אני כבר רואה את החלקים של הפאזל, איך הם מסתדרים.

לא שוכחת לסמוך על עצמי. 

♥ Topsy Kretts ♥

♥ Topsy Kretts ♥

נכתב בספטמבר
רלוונטי כל כך להיום.

היא לא שלטה במתג של הבכי.
היא תמיד בכתה,
כשהיה לה טוב,
כשהיה לה רע,
כשהיא אהבה,
הו, כמה היא בכתה כשהיא אהבה
היה אפשר למלא את הכנרת עם דמעותיה.
לפעמים היא פשוט בכתה מהפחד,
כשהיה לה טוב היא פחדה לאבד,
לפעמים היא פשוט פחדה לאכזב,
פחדה שיברחו לה,
פחדה שיאכזבו אותה,
פחדה להיפגע,
פחדה מהפחד.
אבל היא היתה אמיצה, כל כך אמיצה,
אף אחד לא יכול להבין את האומץ הזה,
לפתוח את הלב, להישאר, למרות הפחד.
היא היתה מאושרת, פשוט מאושרת,
הדברים הקטנים, היומיומיים, גרמו לה לחייך.
והוא, הוא גרם לה לחייך יותר מכל דבר, לפעמים אפילו יותר מגור חתולים קטן,
ועדיין היא בכתה,
לא הצליחה לשלוט במתג של הבכי,
אפילו שהוא קיבל אותה כמו שהיא,
אפילו שאהב אותה,
היא פחדה
שאם לא תבין איך לשלוט במתג
הוא יברח, ואיתו שארית האומץ שלה.

♥ Topsy Kretts ♥