|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
נכתב בספטמבר
רלוונטי כל כך להיום.
היא לא שלטה במתג של הבכי.
היא תמיד בכתה,
כשהיה לה טוב,
כשהיה לה רע,
כשהיא אהבה,
הו, כמה היא בכתה כשהיא אהבה
היה אפשר למלא את הכנרת עם דמעותיה.
לפעמים היא פשוט בכתה מהפחד,
כשהיה לה טוב היא פחדה לאבד,
לפעמים היא פשוט פחדה לאכזב,
פחדה שיברחו לה,
פחדה שיאכזבו אותה,
פחדה להיפגע,
פחדה מהפחד.
אבל היא היתה אמיצה, כל כך אמיצה,
אף אחד לא יכול להבין את האומץ הזה,
לפתוח את הלב, להישאר, למרות הפחד.
היא היתה מאושרת, פשוט מאושרת,
הדברים הקטנים, היומיומיים, גרמו לה לחייך.
והוא, הוא גרם לה לחייך יותר מכל דבר, לפעמים אפילו יותר מגור חתולים קטן,
ועדיין היא בכתה,
לא הצליחה לשלוט במתג של הבכי,
אפילו שהוא קיבל אותה כמו שהיא,
אפילו שאהב אותה,
היא פחדה
שאם לא תבין איך לשלוט במתג
הוא יברח, ואיתו שארית האומץ שלה.
♥ Topsy Kretts ♥
| |
להרים ידיים.
לפעמים פשוט בא לי לותר.
על מי אני עובדת, רוב הזמן בא לי לותר.
אני לא אוהבת להתאמץ.
אבל זה לא לגמרי נכון כי אני דווקא ממש אוהבת להתאמץ.
אני פשוט כנראה לא יודעת להסביר את העניין הזה, שבא לי לותר.
להרים ידיים.
יש דברים שאני פשוט לא יודעת איך להתמודד איתם, לא יודעת איך לפתור.
לא יודעת איך להרגיש או איך לא להרגיש.
יש לי רעש בתוך הראש, זמזום שלא פוסק.
פעם קראתי שיש אנשים ששומעים מוזיקה בתוך הראש, כשאין באמת שום דבר שמתנגן.
(הזיה מוזיקלית- מצב שבו אדם צלול מדווח על מוזיקה שמתנגנת בראשו, כאילו היא מגיעה ממקור חיצוני.
כל זאת מבלי יכולת לשלוט בה, לשנותה או להחלישה.)
בחיי אני חושבת שזה עדיף, עדיף מוזיקה על הזמזום הבלתי פוסק הזה.
ואני רוצה להרים ידיים, אני רוצה, למרות שזה הדבר האחרון שאני רוצה.
אני רוצה לותר.
לא להרגיש את המאבקים הפנימיים האלה, לא לחשוב עליהם. שהכל יבוא לי בקלות, בלי לחשוב, בלי להרגיש.
להתהלך בעולם הזה ושהכל יהיה פשוט.
פשוט.
♥ Topsy Kretts ♥
| |
אולי כדאי שאכתוב.
לא כתבתי הרבה זמן והאמת שלפני יומיים זה בער בי,
אבל הנחתי לזה אז זה קצת עבר.
אני מרגישה שהמצב הנפשי שלי מאוד רגיש כרגע,
כל דבר משפיע עלי והופך אותי מבפנים,
דברים נשארים איתי ומשפיעים על מהלך היום שלי ועל מצב הרוח.
אני מנחשת שזה קשור ללחץ בלימודים, לחץ כלכלי, מעברי דירה וזה שנדב רחוק ממני כרגע.
לא עשיתי פעילות גופנית כל כך הרבה זמן וללא ספק שזה גם משפיע.
מי שקרוב אלי באמת, והאמת גם כאלו שלא, אומרים שאני חייבת למצוא גם זמן לעצמי- לנפש.
הבעיה שבין הלימודים לעבודה אין לי רגע לנשום.
אני אפילו לא מצליחה לעמוד בקצב המטלות בלימודים, עוד רגע מבחנים ולא סיימתי עבודות הגשה.
אז הצלחתי לסיים לשלם שכר לימוד, זה גם משהו, לפחות אני יכולה לגשת למבחנים וזה לא חסום לי,
אבל מה עם העבודות? מה עם ללמוד למבחנים?
והם אומרים לי להקדיש זמן למה שעושה לי טוב..
איך?
איפה?
מתי?
♥ Topsy Kretts ♥
| |
דפים:
|
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
