הנה, מצאתי לי זמן, מצאתי לי חשק.
אני כותבת.
אני לא יודעת מה קורה בחודשיים האחרונים, אבל איבדתי אושר מסויים.
אני, שתמיד הכי שמחה, והכי אופטימית, גם אם זה לא נראה, אני. אני מרגישה שאיבדתי אושר מסוים.
אני מנסה להבין למה, אבל זה קשה, אולי זה פשוט שחיקה, מתמיד להיות שם, ותמיד לרצות ולנסות לעשות ולהגיד את הדבר הנכון..
אולי זה סתם תקופה, אולי קשה לי לקבל את הלבד, אולי באמת עייפתי.
פשוט תחושה של חוסר חשק. וכשאני כן נלהבת ממשהו, פתאום אני מרגישה טיפשית, פתאום אני מרגישה ילדותית,
פתאום אני רוצה לשנות את התחושה.
משהו שאני מאמינה בו - צריך לחיות בהווה, לא לרצות לחזור לעבר, לא לחכות לעתיד.
אם מחפשים את העבר, או מחכים רק לעתיד שיגיע כבר, מפספסים את כל היופי שבהווה, את כל הרגעים, את כל החיים..
אבל משום מה, בזמן האחרון אני רק מחכה שיגיע יום מסויים, שיגיע חמישי ואני אנוח, שיגיע ראשון ואני אחזור לעבוד,
שיגיע תאריך מסויים ויהיה כיף, ויהיה אושר.
למה? הרי אני יודעת שזה לא הדבר הנכון מבחינתי, למה אני לא מצליחה להתנתק מזה?
להתנתק ופשוט לחיות את הרגע ולהפוך אותו לדבר הכי טוב שאפשר. אני יודעת שזה מה שאני צריכה.
להפסיק לבקר את עצמי, ולחיות, להינות, לעשות, ולפעמים קצת להמר.
...
ובנימה קצת שונה, אני יודעת שזה תמיד מבלבל, שתי נושאים בפעם אחד, אבל נעלמתי להרבה זמן ואני מרגישה צורך-
סוף סוף הרגשתי שאני יכולה לאהוב בן אדם אחר מדניאל,
שאני יכולה לצאת, שאני יכולה להיות, להתרגש מבן אדם אחר שהוא לא הוא.
אולי סוף סוף אני יכולה לעבור הלאה, אחרי קצת יותר משנה.
התפתחויות בהמשך.
Topsy Kretts
♥♥♥
כינוי:
Topsy Kretts
בבלוג זה
בכל הבלוגים
