לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מכתבים לאחי-בלוג סיפורים בהמשכים.



Avatarכינוי:  מכתבים לאחי - סיפורים בהמשכים

בת: 14





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

1/2012

פרק ראשון-המכתב הראשון


אחי היקר, החלטתי שאני רוצה להתחיל לכתוב לך כל מה שעובר עליי באז שהלכת לפנימיה. כמו שאתה חושב, כן, יש הרבה ריבים. אמא שוב סגרה את דלת הכניסה ולא נתנה לי להיכנס, אחרי צעקות רבות היא פתחה וסטרה לי. ממה הכל התחיל, הכל התחיל כהבאתי לאמא את המבחן שלי במתמטיקה, קיבלתי ציון גרוע, אמא כל כך כעסה שכמעט שפכה עלי את כוס הקפה שהחזיקה. אני מרגישה מאוימת. כאילו אני סתם איזו ילדה בודדה בלי הורים. אני רוצה ללכת לקבר של אבא, לספר לו מה אני מרגישה. אמא לא רוצה לומר לי איפה הקבר שלו, ואיך יהיה לי בכלל כיוון? אמא לא הרשתה לי ללכת להזכרה, אני כל כך כואסת עלייה בגלל זה. אבל.. מצד שני , אני מרגישה שממש קשה לה ככה, לבד לממן אותי ואותה.. ואולי אני בכלל מקשה עליה? אני סתם ילדה מעצבנת בגיל ההתבגרות שאף אחד לא יכול לאהוב! אני שונאת את עצמי. אולי הכל קרה רק בגללי? אני מרגישה ממש רע עכשיו. ואיך הגעתי למסכנה שאני צריכה להתחיל לכתוב לך? הבנתי שרק אתה מבין אותי, כמה שזה נשמע מוזר. אחי הגדול הוא היחיד שמבין אותי! אני רוצה למצוא לעצמי מקום שקט, שבו אני יוכל לעשות הכל. אני מרגישה תקועה בתוך כלוב של ציפור מסכנה. ציפור שלא מקבלת חום ואהבה, אלה קללות, מכות והכי חשוב מלא השפלה. בכל פעם שאני עושה משהו לא נכון אמא מתעצבנת עלי היא לא מבינה שאני עדיין לומדת, שאני לא יודעת הכל. אני רוצה למות לא לחיות. אולי זה באמת יעזור לכמה אנשים. לאמא, לך שאני חופרת לך במכתב הזה.. אבל תתכונן זה רק המכתב הראשון, ואף אחד לא יכול לדעת מה אמא מסוגלת לעשות, אני חייבת להפסיק לכתוב כי.. אין לי זמן אני יכתוב לך את זה במכתב נוסף בקרוב!

 

כמה מילים על הסיפור: אני מקווה ויודעת שאתם די מופתעים ממה שקורה לאותה הילדה, אז אני רוצה להבהיר יש הרבה ילדים כאלו! אני אישית התחלתי לכתוב את הסיפור הזה בגלל ששמעתי על המקרה של ידי מהכיתה שלי, ההורים שלו מרביצים ומקללים אותו בגלל שקשה לו בלימודים, ושהוא מקבל ציונים גרועים. הם אפילו לא מרשים לו מורה פרטית או כל דבר אחר שיכול לעזור לו, הם אומרים שהם לא יבזבזו את הכסף שלהם על כזו שטות. כן, אף אחד לא מבין את הראש שלהם. הם אומרו לו שיעיפו אותו מהבית אם לא יתחיל לקבל ציונים טובים.  אני לא מבינה איך ישפר את הציונים שלו אם אין מי שיעזור לו. נ.ב-הייתי שמחה אם הייתם קוראים את הסיפור ושומעים את המוזיקה שאני שמה, כי אני מחפשת מוזיקה שתתאים לאותה ההרגשה והייתי רוצה שתרגישו את זה בצורה יותר עוצמתית כי ככה תבינו את הרקע של הסיפור יותר טוב. הארות, שאלות ועוד.. כתבו בתגובות. ביי ביי, הפרק הבא יעלה מחר או היום בערב.

נכתב על ידי מכתבים לאחי - סיפורים בהמשכים , 5/1/2012 15:07  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מכתבים לאחי - סיפורים בהמשכים ב-5/1/2012 20:29



143
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למכתבים לאחי - סיפורים בהמשכים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מכתבים לאחי - סיפורים בהמשכים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)