מכתבים לאחי-בלוג סיפורים בהמשכים.

לאחי היקר, אני יודעת שבמכתב הכובם הבטחתי לך הסבר, אז הנה ההסבר. טוב, אמא נכנסה לחדרי, היא אמרה לי שאני ילדה מפגרת אם אני לא יכולה לפתור תרגיל קטן במתמטיקה, היא אמרה לי שהיא שונאת אותי, ושהיא לא מאמינה שיצאה לה ילדה מפגרת כל כך, אחרי זה היא שאלה אותי-"מה אני עשיתי שהייתי צריכה לקבל ילדה כמוך?" לקחתי את המכתב שכתבתי לך יצאתי מהבית ושלחתי לך את המכתב. אחרי זה הייתי נורא רעבה, ידעתי שאמא לא תתחיל להכין לי אוכל אחרי כל מה שקרה, הלכתי לחברה שלי- גאיה. שאלתי אותה אם היא רוצה ללכת ביחד לאכול סושי. היא ענתה בחיוב והלכנו יחד. הרגשתי באמת מפגרת כי ידעתי שאני באמת ילדה מפגרת אם אני לא הצלחתי לפתור תרגיל קטנטן במתמטיקה.. אחרי שגמרנו לאכול שילמתי על החלק שלי וחזרתי הביתה. כשהגעתי כל הבית היה חשוך, הדלקתי את האור ועליתי להתקלח, כשיצאתי ראיתי את אמא עם איזה איש אחד, הוא היה נראה לי מאוד מוכר. הוא נשאר לארוחת ערב, קצת חששתי, אמא אמרה לי ללכת לישון בשעה 22:30. עליתי לישון, אבל עדיין חששתי. הקשבתי לאמא ולאותו האיש. הם דיברו עליך, אמא אמרה לו שהיא הייתה חייבת לשלוח אותך לפנימיה אחרת היא הייתה נופלת בחובות. לאחר שתיקה קצרה היא אמרה שהיא הייתה מעדיפה לשלוח גם אותי, היא ציינה כמה אנחנו רבות. אחרי ששמעתי את זה לא הייתי מסוגלת לשמוע עוד, חזרתי למיטה. חשבתי שאולי באמת אלך לפנימיה שבה אתה נמצא. חיפשתי באינטרנט על הפנימיה שלך.. כתבתי בגוגל את שם הפנימיה ואמא נכנסה לחדר שלי, היא צעקה עלי "לא הלכת לישון? אין בעיה את תשלמי על זה מחר, תכיני לעצמך את המייקאפ כי את הולכת להיות מלאה כחולים בפנים!" נכנסתי מהר למיטה ואמא יצאה. התחלתי לבכות ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ואז חשבתי, מאיפה אני מכירה את האיש הזה? למה הוא נראה לי מוכר? חשבתי וחשבתי עד שנרדמתי. בשעה 06:00 בבוקר אמא פתחה את הדלת שלי בצורה רעשינת בשביל שאני יתעורר. היא אמרה שהיא מוותרת לי הפעם, ושאם לא הקשיב להוראות של שוב היא לא תותר לי, התארגנתי הכי מהר שיכותי ובשעה 06:00 כבר חיכיתי לאוטובוס. בזמן שאני מחכה ניסיתי להיזכר מי הוא אותו האיש הזה, ואז נזכרתי.

מכתב תגובה: אחות מקסימה, קראתי את שתי המכתבים שלך, אני מאוד עצוב שאני לא שם, הייתי שמח להתווכח עם אמא ולהראות לה שלא תמיד רק היא צודקת. אני לא מאמין שיש אמהות כאלה, אמהות שמסוגלות לקלל, להרביץ וכל זה לילדים שלה, אלה שהיא אמורה לאהוב. ואני גם לא מאמין שאמא שלי היא כזו! אבל אני מבקש ממך, תפסיקי להשאיר אותי במתח, ותגידי לי מי האיש הזה, אני מכיר אותו? הוא מכיר אותי? אם אפשר בבקשה את כל הפרטים. ובקשר למה שכתבת, שאת רוצה להיות בפנימיה שלי, אני לא רוצה שתבואי לכאן, לא בגלל שאת אחותי הקטנה. אלה כי יש איזה מאה סיפורים של אונס לבנות שבפנימיה, גם לנו מרביצים פה. מחייבים אותנו לקום מוקדם ולהכין לעצמנו אוכל, מי שלא מרגיש טוב לא הולך לרופא, הוא פשוט נשאר כל היום בחדר השינה בלי להכין לו תה, להביא לו שמיכה טובה ולא סתם חתיכת בד קטנה שבקושי אפשר להתכסות איתה. ומי שמאחר ללימודים חוטף אבל חזק. הוא עושה עבודות ניקיון במשך שבוע שלם, מנקה את הכלים של כולם בסוף הארוחה ומנקה את השולחנות. את מבניה, ההייתי מעדיף להיות עם אמא, שהיא תרביץ לי, תקלל אותי אבל לפחות בבית במקום שאני מכיר יש לי לאן לברוח!

כמה מילים: חמרות התגובה היחידה החלטתי לעלות את הפרק השני!