"בלעדייך...."

פרק 30.

יצאתי מהכיתה בכעס ושלחתי לגולן עוד הודעה, הוא לא ענה לי.

איפה הוא כבר יכול להיות?!

"אליאן!" שמעתי את הקול של תום מאחורי.

"תומי." חיבקתי אותו. "ראית את גולן?"

"האמת שלא, גם אני מחפש אותו."

"הוא לא עונה לי." אמרתי בייאוש.

"גם לי לא. התקשרתי אליו כבר מלא פעמים, אני צריך שהוא יביא לי איזה חולצה להיום בערב."

"מה יש היום בערב?" חייכתי.

"אני יוצא עם מישהי." הוא חייך חיוך קטן.

"הגיע הזמן!"

"גם אני חושב."

"איזה אחת... יפה כזאת. את לא מכירה אותה."

"לא צריך, אל תגיד." אמרתי והוא הוציא לי לשון.

-

"למה הבאת אותי לפה?" גולן שאל את גל בכעס והלך אחורה.

"אתה לא מבין...? כל הזמן הזה רציתי לראות אותך. התגעגעתי אלייך." גל אמרה בקול רועד.

"מה התגעגעת אלי? אתם בכלל מכירים אותי?!" גולן אמר בחצי צעקה.

"רצינו לעשות את זה לפני. אבל לפי החוק אי אפשר..."

"אה... אז החלטת להפר את החוק?" גולן פנה אל אותה אישה, "אני לא רציתי לראות אתכם. אני ביקשתי מהלנה ואמיר לא לראות אתכם. אתם לא מעניינים אותי."

"בוא נישב, נדבר." הגבר פתח את פיו לראשונה. "אנחנו רוצים להסביר לך."

"אין מה לדבר." גולן אמר והסתובב ללכת.

"בבקשה." גל תפסה את ידו והסתכלה עליו בדמעות. "בבקשה גולן..."

"אני לא רוצה." הוא אמר וטרק את הדלת אחריו.

הוא נכנס לאוטו ונסע לביתו.

-

התקשרתי לגולן שוב, השיעור הראשון כבר התחיל אבל אני ישבתי בחוץ.

"אליאן, אני בנהיגה אני תכף יתקשר אלייך."

"רגע, אל תנתק! איפה אתה?"

"אני לא בא." הוא אמר בקול חלש.

"מה קרה? אתה רוצה שאני יבוא?" שאלתי בדאגה.

"לא. אני רוצה להיות לבד."

"בטוח?" שאלתי אבל הוא כבר ניתק.

-

הוא חייג את המספר המוכר ושם על רמקול.

"גולני... אני יוכל לחזור אלייך עוד מעט? אני בפגישה."

"לא... את יכולה לבוא הביתה?"

"אני אסיים פה ואני יבוא הכי מהר שאני יכולה, מה קרה?"

"אני צריך שתבואי. אני לא רוצה להישאר לבד." הוא אמר בקול חנוק.

"אני באה."

-

נכנסתי לשיעור השני וישבתי במקום שלי.

כל השיעור חשבתי על גולן. לא הבנתי מה קרה לו ולמה הוא ניתק ככה.

אדל הסתכלה עלי מהצד ויכולתי לשמוע את נטלי ואנאל מתלחששות.

-

"אני יודעת שאת רוצה את גולן." אנאל אמרה לנטלי בלחש.

"את יודעת גם שאני לא אוותר עליו." נטלי אמרה.

"לשתינו יש אינטרס משותף – שהוא ואליאן לא יהיו ביחד. אז בואי נפעל ביחד ואחרי שהם ייפרדו כל אחת תהיה לעצמה." אנאל הציעה ונטלי הסכימה.

-

גולן שכב על המיטה בחדרו לצד הלנה וסיפר לה כל מה שהיה עם גל.

"אני לא רוצה לראות אותם. אף פעם."

"גולני... אתה לא חושב שיעשה לך טוב להיפגש איתם, לדבר...?"

"לא. אין לי קשר אליהם. הם לא קיימים מבחינתי. אני לא רוצה להכיר אותם."

"תן להם להסביר לפחות איך הכל קרה." הלנה ניסתה לשכנע אותו בכל זאת.

"אם את לא רוצה שאני יהיה פה תגידי לי."

"איך אתה מסוגל להגיד דבר כזה? אתה יודע שאתה הכי חשוב לי בעולם." היא אמרה וליטפה את ראשו. "אני פשוט חושבת שאתה צריך לשמוע את הסיבות. לא חייב לדבר. רק להקשיב."

"בכל זאת. אני לא רוצה. הם החליטו לעזוב אותי – לא משנה מאיזו סיבה אז שייקחו בחשבון שאלה התוצאות."

"אתה יודע שאני לא יתערב לך בהחלטות. רק תחשוב טוב לפני אם זה מה שאתה רוצה לעשות."

-

"אליאן..." אנאל התקרבה אלי בהפסקה.

הורדתי את האוזניות והסתכלתי עליה, היא ישבה על הכיסא לידי.

"למה את לבד?"

"סתם. אין לי כוח לאף אחד." אמרתי.

"אה... את רוצה שאני אלך?"

"לא. זה בסדר, את יכולה להישאר אם את רוצה." חייכתי חיוך קטן.

"האמת שאני לא יודעת כל כך איך להתחיל את השיחה איתך... זאת אומרת... אף פעם לא היינו חברות או אפילו לא משהו שקרוב לזה. וראיתי אותך יושבת לבד אז חשבתי שקרה משהו..."

"סתם התבאסתי מגולן בבוקר... אבל חוץ מזה הכל בסדר. מה איתך?"

"איתי הכל טוב." היא חייכה. "את רוצה ללכת לקפיטריה לאכול משהו? אני ממש רעבה."

"בואי." מלמלתי והלכתי איתה.

תום שלח לי הודעה – 'ראיתי לא נכון או שאת יושבת עם אנאל?!'

'ראית נכון.:)'

'חחחחח רק שלא תתחיל להשפיע עלייך.'

'מי יכול להשפיע עלי?'

'רק מזהיר אותך;)'

"מה איתך ועם גולן?" היא שאלה.

"בסדר. כאילו... לא כזה טוב כמו קודם אבל בסדר."

האמת שהיה לי כיף לדבר איתה, היא סיפרה לי גם שהיא יוצאת עם מישהו חדש ושהיא שכחה לגמרי מגולן.

שמחתי. גם בשבילה וגם כי ידעתי שככה הסיכויים שהיא תתקרב לגולן קלושים.

יותר מאוחר בערב ישבתי במיטה עם כוס נס וטים טם וראיתי את אחת הטלנובלות הספרדיות שלי.

גולן התקשר אלי ולמרות שרציתי לדעת מה קרה לו החלטתי לא לענות.

שמתי את הפלאפון בצד על שקט והמשכתי לראות.

אחרי כמה דקות יכולתי לשמוע אותו מדבר עם אמא שלי מלמטה ואז את הצעדים שלו במדרגות.

"את לא רוצה לענות לי?" הוא התפרץ לחדרי.

"לא היה לי כוח לקום לפלאפון." אמרתי ועצרתי את הפרק.

"הפלאפון לידך." הוא גיחך וישב לידי על המיטה מתחת לפוך, שתקתי. "סיננת אותי..."

"גם אתה סיננת אותי היום."

"אני יודע. הייתה לי סיבה."

"אתה לא חייב להסביר אם אתה לא רוצה. לפחות אל תנתק לי בפרצוף ותשאיר אותי ככה לכל היום."

"היה לי חרא יום, אליאן. את יכולה להבין את זה?"

"כן." אמרתי ושתיתי מהנס, הפעלתי בחזרה את הפרק והסתכלתי לכיוון הטלוויזיה.

"תסתכלי עלי שנייה."

"די... אני רואה."

"תיראי אחר כך." הוא אמר וכיבה את הטלוויזיה.

"למה כיבית?!"

"אני רוצה להיות איתך קצת." הוא אמר ולקח את הכוס מהיד שלי והניח אותה על השידה ואז הניח על הרגליים שלי את ראשו.

"טוב..."

"מה יש לך? אם את לא רוצה שאני יהיה פה אני אלך."

"לא... אל תלך."

"תום סיפר לי שהיית עם אנאל היום. בהפסקה."

"נכון."

"מה עשית איתה?"

"הייתי לבד, אתה יודע."

"היית יושבת עם כולם."

"לא רוצה. אין לי מה לעשות איתם. כאילו לא מספיק הפרצופים שאדל עושה לי כל היום והלחשושים של נטלי בשיעור? אין לי כוח לזה." אמרתי בעצבנות.

"אז למה דווקא עם אנאל?"

"היא באה והציעה לי לשבת איתה, אז למה שאני ישב לבד?!"

"תעשי מה שבא לך." הוא מלמל ועצם את עיניו.

"מה יקרה אם אני ישב איתה?"

"אני לא רוצה שתהיי בחברה שלה, היא לא לרמה שלך."

"מה זה קשור?! ומי קבע את זה בכלל?"

"למה את מגנה עליה? לא סבלת אותה בתחילת השנה."

"נכון והשלמנו, שתינו הבנו שאין לנו על מה לריב."

"טוב." הוא אמר ואני שתקתי. "תסתובבי עם מי שבא לך אני לא יגיד לך כלום."

"אם אתה זוכר, בערך בגלל הריבים האלה נפרדנו פעם שעברה."

"טוב מה נריב עכשיו?" הוא שאל וליטף את פני.

"לא."

"אז למה את עצבנית?"

"אני לא עצבנית." אמרתי בקול שקט. ממש לא רציתי לריב איתו.

עבר שבוע מאז והמצב ביני לבין אדל, נטלי ומיה לא השתנה.

אבל אני ואנאל ממש התקרבנו וככה גם עם דורין.

הייתי נפגשת איתן כמעט כל יום אפילו שגולן לא ממש אהב את זה.

הקשר שלי עם מארק ותום התחזק ולעומת זאת עם גולן נחלש.

באיזשהו מקום זה מאוד הפריע לי כי לא רציתי לאבד אותו.

"חשבתי לעשות מסיבה קטנה יום חמישי, ההורים שלי נוסעים לסוף שבוע ארוך בצפון." אנאל אמרה וסגרה את המקרר.

"כן!!! בואי נארגן. ממש בא לי מסיבה!" אמרתי בהתלהבות והכנסתי את הטוסטים לטוסטר.

"ומה נזמין את כל השכבה וזה?"

"את מי שבא לך נזמין." אמרתי בחיוך.

"את תבואי עם גולן?" היא שאלה.

"אם הוא ירצה לבוא, שיבוא. אני יבוא בכל מקרה."

"אני לא מבינה למה הוא ככה אלי." היא נאנחה, "אני באמת כבר לא רוצה אותו כמו פעם. את בעצמך יודעת שאני רוצה מישהו אחר."

"נכון. אין לי מושג למה הוא ככה." מלמלתי למרות שידעתי את התשובה.

"תזמיני גם את דורין. היא ממש חמודה." אנאל חייכה ואני הסכמתי.

-

הוא חיכה לה בחניון הדרומי נעשן על האוטו שלו ומסתכל על השעון.

כעבור כמה דקות היא הגיעה לשם, היא חנתה לידו ויצאה מהאוטו.

"חשבתי כבר שלא תסכים שנדבר."

"תיראי גל... אני לא רוצה לסיים עם כל זה ככה מגעיל אבל אני באמת מעדיף שננתק קשר."

"גולן אתה מבין שאני בכלל לא ידעתי שיש לי אח עד לפני חודשיים? אני לא אשמה בטעויות של ההורים שלנו." גל נאנחה והתקרבה אליו.

"ההורים שלך." גולן הדגיש. "אין לי שום קשר אליהם. הם לא קיימים מבחינתי כמו שאני לא הייתי קיים בשבילם כל השנים האלה."

"אני לא רוצה שתתרחק ממני בגללם."

"אני מעדיף שזה יהיה ככה."

"למה?"

"כי לא בא לי להתעסק בזה. כל החיים לא חשבתי עליהם ולמרות שמגיל 3 אני יודע שאני מאומץ ההורים שלי נתנו לי הרגשה שאני באמת הבן שלהם. הם לא החסירו ממני שום דבר ו..."

"זה לא ישתנה אם נהיה בקשר."

"את לא מבינה מה אני אומר לך, גל? אני מעדיף להיות בן יחיד. לא רוצה אחים מהצד."

"טוב." היא מלמלה.

-

אחרי שאנאל הלכה הפלאפון שלי צלצל. 'אדל'.

ממנה לא שמעתי הרבה זמן.

למרות שלא דיברנו החלטתי כן לענות.

"אליאן... אני מחוץ לבית שלך. אפשר להיכנס לדבר?" היא שאלה.

"אין לנו על מה לדבר." אמרתי באדישות.

"אני מצטערת. אני לא רוצה לאבד אותך."

"היית צריכה לחשוב על זה קודם, אדל. הראית לי מי את באמת וכמה את באמת פה כשאני צריכה אותך." אמרתי ושכבתי על המיטה.

התגעגעתי אליה מאוד ולא רציתי שככה זה יימשך אבל מצד שני גם לא רציתי להיפגע.

"את סתם עקשנית! אני חופרת לך וביקשתי סליחה כבר המון פעמים ואת סתם. אני פתאום לא קיימת בשבילך והחלפת אותי באנשים אחרים. עזבי כבר את דורין, באנאל. אנאל?! מה נסגר איתך?"

"היא מתנהגת אלי נורמאלי, אדל."

"את לא מכירה אותה מספיק. עוד מעט ימאס לה והיא תעיף אותך. את לא מכירה אותה? לא הספקת להבין שהיא משנה את הדעה שלה בערך כל חמש דקות?"

שתקתי. ככה הכרתי את אנאל בהתחלה אבל היא השתנתה. היא באמת השתנתה.

"אני לא יודעת מה להגיד..."

"כי את יודעת שאני צודקת. בואי נפסיק לריב אליאן, אנחנו חברות טובות ואין לנו סיבה לריב ככה."

"חכי שנייה." אמרתי באנחה וניתקתי את השיחה. ירדתי למטה ופתחתי לה את הדלת.

היא עמדה שם עם חיוך קטן.

"שלא תחשבי שסלחתי לך. את יודעת שאני שונאת לריב עם אנשים שקרובים אלי ושהדברים האלה במיוחד מטריפים אותי!" אמרתי תוך כדי שעליתי במדרגות לחדר שלי והיא אחרי.

"אני יודעת. אבל אמרתי לך שאין לנו סיבה לריב, ביקשתי סליחה ואני באמת מתכוונת לזה."

"בסדר. שכחתי מזה כבר." אמרתי וישבתי על המיטה שלי.

היא הייתה אצלי בערך שעה, השלמנו פערים והזמנתי אותה למסיבה של אנאל כמו שאנאל ביקשה.

"אני לא יודעת אם אני יבוא. אין לי מה לעשות שם."

"יהיה כיף, תבואי." ניסיתי לשכנע אותה.

קמתי בבוקר מאוחר, לבשתי טייץ שחור, חולצה לבנה ארוכה וצמודה עם וסט פרווה ומגפיים.

השארתי את השיער פזור וקצת גלי מלמטה, שמתי איילינר וסומק, לקחתי את התיק והפלאפון ויצאתי מהבית. הלכתי לבית ספר ברגל עם אוזניות ומוזיקה גבוהה.

רציתי להתנתק קצת מהכל ולשכוח מהימים שעברו מאז שאני ואדל השלמנו.

כל הזמן הזה גולן לא ענה לי להודעות, התרחק, בקושי בא לבית ספר.

גם בימים שהוא היה בא הוא היה יושב לבד או עם נטלי.

אנאל הציעה לי ללכת אליו הביתה ולדבר איתו על זה, ובאמת הלכתי אליו אתמול אבל הוא לא היה שם. אמא שלו אמרה שהוא יצא והיא לא יודעת לאן.

הגעתי לשעה השנייה.

"מה יהיה עם האיחורים, אליאן?" המורה שאלה באנחה.

"אני לא יאחר יותר, מבטיחה." אמרתי.

"אוקיי. שבי ליד נטלי." היא אמרה והסתכלה מסביב כדי לבדוק אם יש מקום אחר פנוי, אבל לא היה.

ישבתי לידה והוצאתי מחברת ועט וקשקשתי על הדף.

"את באה למסיבה של אנאל?" היא שאלה אותי בחיוך קטן.

"כן." אמרתי.

"גולן אמר שהוא גם בא." היא אמרה בביטחון.

"אה... יופי." אמרתי בקרירות והרגשתי איך אני מתפוצצת מבפנים.

"הוא אמר לי שלא דיברתם כבר כמה ימים אז הוא בא איתי ו...-"

"מה את רוצה נטלי?" שאלתי בכעס.

"כלום. רק לספר לך. אנחנו חברות, לא?"

"לא. אנחנו לא חברות נטלי. אפילו לא קרובות לזה."

"חבל. כאילו... זה לא כזה נעים לשמוע שהחבר שלך יוצא למסיבה עם מישהי אחרת שאת מגדירה אותה כרחוקה מחברה לא?" היא אמרה בעקיצה וחייכה.

ארוך מהרגיל...:)

שתהיה לכן שבת שלום אהובות שלי♥♥