יש לי משהו קטן להגיד לפני הפרק...
חסמתי את התגובות למשתמשים לא רשומים בישרא
כי שמתי לב שיש מישהי אחרת שמגיבה 10 תגוובות במכה משמות שונים וזה ממש עצבן אותי
אני באמת לא מחפשת תגובות, אני כותבת לעצמי ואני לא צריכה מליון תגובות בשביל לדעת שהסיפור \ הפרק טוב.
מצטערת בשביל אלו שבאמת קוראים והגיבו ואין להם קשר לנושא הזה.
אוהבת אותכן♥
פרק 32.
"מעניין לאן הם הלכו." דורין אמרה לאנאל כשישבו על הספה
אחרי שרקדו בלי הפסקה.
"לטייל בגן הקבוע שלהם." אנאל צחקה, "וגולן יצא
אחריהם, ראית?"
"כן... וואי בטח יש אקשן." דורין צחקה ושתתה.
"עם נטלי הזאתי איך לא?" היא שאלה והחיוך נמחק מפניה.
"אם היא תעשה לאליאן משהו נשבעת שאני קופצת עליה, לא ישארו לה
שיערות בראש." דורין איימה.
הפלאפון שלה צלצל והשם של אליאן הופיע על הצג.
"איפה את? לאן הלכתם? מה עשיתם?" דורין שאלה כשענתה.
"אה... דורין... זה מארק." נשמע קול מובך מהצד השני.
"אה... מארק. סליחה." היא צחקה, "איפה אליאן?"
"היא אצלי. היה קצת בלאגן עם גולן, היא שתתה ולקחתי אותה אלי היא
לא רצתה לחזור הביתה, היא נרדמה. רק רציתי להודיע לך שתגידי לאמא שלה שהיא ישנה
אצלך או משהו שלא תדאג." הוא אמר במהירות ודורין ניסתה לעקוב.
"אה... כן, בטח. אל תדאג. מה קרה אבל?"
"היא וגולן קצת... רבו... ניראה לי שהם עומדים להיפרד." הוא
אמר ונשמע שמח.
"יש! זתומרת. אוי..."
"למה את מאושרת? את רוצה את גולן?" מארק צחק.
"חס וחלילה, אני יוצאת עם אח של אליאן. אני פשוט לא חושבת שגולן
מתאים לה." היא אמרה, "מגיע לה מישהו יותר טוב."
"גם אני חושב ככה." הוא אמר והיה נשמע כאילו הוא מחייך.
"אז תעשה עם זה משהו." דורין רמזה, "טוב, בקיצור מארק,
היה נעים לדבר איתך. תגיד לה שתתקשר אלי שהיא קמה ותשמור לי עליה!"
"ברור אל תדאגי." הוא אמר וסגר את השיחה.
"איפה היא?" אנאל שאלה.
"אצל מארק." דורין חייכה ואז שמה את ידה על פיה, "שיט.
לא... אל תספרי אבל."
"ברור, ניראה לך? גולן יהרוג אותה."
"הוא אמר שהיא וגולן על סף פרידה." דורין אמרה, "סוף
סוך היא תיפטר מהטמבל הזה."
"רק מדברים על החמור." אנאל אמרה והצביעה על גולן ששתה ליד
השולחן הארוך.
"בואי נלך לשאול אותו איפה אליאן, ניראה מה הוא יגיד." אנאל
אמרה ושתיהן הלכו אליו.
"גולן... גולן...." דורין קראה לו ונדנדה את כתפו.
"אה... מה..?" הוא מלמל והתנדנד, כמעט נפל.
"כמה שתית?" היא שאלה כשהוא נאחז בה.
"לא הרבה." הוא אמר והחזיק את הבקבוק הריק.
"מפגר." היא סיננה. "איפה אליאן?"
"לא יודע. הלכה."
"לאן היא הלכה?" אנאל שאלה.
"רבנו והיא הלכה, בסדר?!" הוא אמר בכעס. "אל
תתערבו."
"בטח שנתערב, היא חברה שלנו. מה עשית לה?" אנאל שאלה.
"היא מקנאה שאני עם נטלי."
"אתה ונטלי ביחד?!" דורין שאלה.
"אה... לא. אה... פשוט שהיא ראתה שבאנו ביחד ורבנו קצת גם
היום... וגם אתמול. ניראה לי." הוא מלמל לא בטוח בעצמו.
"טוב עוף ממני אתה מזה מסריח." דורין אמרה וזזה ממנו.
"אם תשמע ממנה משהו תגיד לי."
הן הסתובבו ונתקלו בנטלי.
"מה עשיתן לו?!" היא תקפה אותן.
"לא עשינו לו כלום, מטומטמת. הוא שתה." דורין אמרה בתקיפות.
"חיים שלי.... בוא אני יקח אותך הביתה." נטלי חיבקה את גולן
וליוותה אותו החוצה.
"כזאת מטומטמת אין דברים כאלה." דורין נאנחה ואנאל צחקה.
-
"גולן... איפה המפתח?" נטלי שאלה כשהגיעו לביתו ועמדו מול
הדלת הנעולה.
"פה..." הוא מלמל והוציא את המפתח מכיסו.
היא פתחה את הדלת והוא נכנס ונשכב בסלון.
"למה שתית כל כך הרבה?" נטלי שאלה וישבה לידו.
"ככה בא לי."
"איפה אליאן בשביל לשמור עלייך, אה?"
"היא יותר מידי טובה בשבילי. אני רק פוגע בה."
"יותר מידי טובה בשבילך עד כדי כך שהיא הלכה עם מארק? אתה סתם
מגזים."
"היא הלכה עם מארק בגלל שהגנתי עלייך ככה מולה." הוא אמר
בכעס. "אני אוהב אותה."
"תפסיק גולן... היא לא כזאת טובה כמו שכולם עושים ממנה! אני לא
מבינה מה יש בה שבי אין!"
"אני לא יודע נטלי. היא מיוחדת. וזה לא מה יש בה שבך אין... זה
פשוט שאני לא יכול להשוות בניכן. היא החיים שלי ואת ידידה טובה שלי. זה הכל."
"אתה ממש פוגע בי." נטלי אמרה והשפילה את מבטה, מתאמצת
להוריד דמעות.
"אל תבכי."
"עזוב, ניראה לי שאני אלך." היא אמרה וקמה מהספה.
"איך תחזרי?"
"ברגל או משהו."
"לא... תישארי לישון פה ותלכי בבוקר." הוא אמר והיא חייכה
לעצמה.
"בטוח? לא בא לי שאליאן תחשוב דברים."
"בטוח." גולן אמר, "חוץ מזה שההורים שלי לא פה, תשני
בחדר שלי ואני ישן בחדר שלהם."
"טוב." היא אמרה ושניהם עלו למעלה.
היא הדליקה את האור בחדרו והוא נשכב על המיטה.
"תעשה לי קצת מקום." היא אמרה והוא לא זז, רק עצם את עיניו.
"את יכולה להביא לי מים?" הוא שאל ותפס את ראשו.
"בטח." היא חייכה וירדה למטה.
היא מזגה מים לתוך כוס גדולה, היא הוציאה מהתיק שלה בקבוק קטן וטפטפה
לתוך הכוס 3 טיפות.
היא עלתה חזרה למעלה והגישה לו את הכוס.
הוא שתה את כולה ונשכב חזרה על המיטה.
"יש לי סחרחורת." אמר לאחר כמה דקות של שקט.
"אתה בסדר?" היא שאלה בדאגה מזויפת ונצמדה אליו.
הוא לא אמר כלום ורק הסתכל עליה, בוחן את פנייה היפות.
"אה... נטלי... את רוצה לישון?"
"בטח." אמרה באכזבה, אבל עדיין לא התרחקה ממנו, להפך – היא
רק התקרבה אליו יותר וליטפה את פניו.
הוא התקרב אליה ונישק את שפתייה בעדינות, נשיקה קצרה ואז התרחק.
"לא... מה אנחנו עושים?" הוא התיישב על המיטה.
"מה שהיינו צריכים לעשות כבר ממזמן." היא לחשה והתקרבה
אליו.
"אני לא בוגד באליאן..."
"טוב. איך שבא לך." היא אמרה וקמה מהמיטה. "אני לוקחת
לך חולצה בשביל לישון איתה." היא אמרה והוא הנהן לאות הסכמה.
היא הורידה מולו את הבגדים שלבשה ונשארה בתחתונים וחזייה. הוא רק בהה
בה.
"למה אתה מסתכל עלי ככה?" היא שאלה ונעמדה מול הארון.
"אתה יכול להביא לי חולצה?"
"בטח..." גולן אמר בשקט וקם לכיוון הארון, מחפש חולצה שהיא
תוכל לישון איתה ורק אז קלט שהיא עומדת צמוד אליו.
הוא הסתכל עליה, בוחן את כולה.
"קר לי גולן..." היא חייכה ושלבה את ידיה, הוא לא אמר כלום,
רק תפס את פנייה ונישק אותה נשיקה סוערת, מוביל אותה למיטה.
היא לא ניסתה לעצור אותו, רק זרמה איתו.
"אני אוהבת אותך." היא לחשה.
"גם אני אוהב אותך."
-
קמתי בבוקר בחדר לא מוכר. שפשפתי את העיניים והסתכלתי מסביבי.
המבט שלי נעצר על מארק שישן בשלווה על הכורסא בחדר שלו.
מה אני עושה פה? איך הגעתי לפה?
"מארק... מארק..." קראתי לו והוא תפח לאט לאט את העיניים.
"בוקר אור." הוא לחש והתמתח.
"קום תישן במיטה, אני הולכת הביתה." אמרתי.
"השעה 6." הוא אמר לאחר שהביט בשעון של הממיר.
"אני לא רוצה להפריע לך."
"השתגעת?" הוא חייך, "את ממש לא מפריעה. חוץ מזה
שדורין אמרה לאמא שלך שאת ישנה אצל חברה."
"טוב אז לפחות בוא לפה, תישן נורמאלי." אמרתי והוא שכב לידי
על המיטה. "איך הגעתי לפה בכלל?"
"לא זוכרת כלום, אה?" הוא שאל ואני הנדתי בראשי לשלילה.
"רבת עם גולן ואז הלכת לבית של אנאל, השתכרת כמו לא יודע מה, לקחת סיגריות
ממישהו... רדפתי אחרייך כמו משוגע." הוא צחק, "ואז לקחתי אותך לפה ופשוט
נרדמת."
"וואי... איזה לא נעים."
"שטויות."
"לא נעים לי מאנאל... היא כל כך חיכתה למסיבה הזאת..."
"היא תסלח לך, אני בטוח." מארק אמר וליטף את פניי. "מה
את מתכוונת לעשות עם גולן?"
"לא יודעת." אמרתי לאחר מחשבה קצרה, "אני ידבר איתו על
הכל. ואם הוא לא יתחיל להשתנות אני פשוט ייפרד ממנו."
-
הוא פתח את עיניו מהאור שנכנס לחדר דרך החלון הפתוח.
הסתכל מסביבו וראה את נטלי ישנה לידו עטופה בשמיכה, צמוד אליו.
"שיט..." מלמל כשראה שהוא ערום לגמרי, הוא קם והתלבש.
"נטלי."
"מממ...?"
"נטלי קומי!" הוא נדנד אותה.
"מה... מה גולן? מה יש לך?" היא שאלה ושפשפה את עייניה.
"מה יש לי? מה עשינו אתמול?" הוא שאל בלחץ והיא חייכה.
"מה את מחייכת? תעני לי!"
"עשינו אהבה."
"זה לא מצחיק אותי, נטלי."
"אהה... אתה לא זוכר?"
"אל תשקרי..."
"אני לא משקרת. אתמול בלילה עשינו אהבה... אתה פשוט לא שלטת
בעצמך. אני... בחיים שלי לא חשבתי שתגיד לי שאתה אוהב אותי."
"מ... מה... נטלי... אני ואליאן ביחד... אל תשקרי לי,
בבקשה."
"אתה אומר שאני משקרת? איזה סיבה יש לי לשקר?!"
"אז זה באמת נכון?"
"כן." היא אמרה. "אתה תספר לה?"
"לא! מה פתאום. גם את לא תספרי לי." הוא אמר בקול מאיים.
"ברור. איך שתרצה."
"אני לא מאמין שעשיתי את זה." הוא אמר וקבר את ראשו בתוך
הכרית.
"שנינו נהנינו אתמול
גולן..." היא סיננה.
-
בערך ב12 מארק הקפיץ אותי הביתה, אמא וסאלי היו בעבודה.
עשיתי מקלחת מהירה, שמתי מכנס טרנינג וגופייה וסירקתי את השיער הרטוב.
הכנתי לי נס ו2 טוסטים כמו שאני אוהבת וישבתי במרפסת בחדר.
ראיתי דרך החלון את נטלי וגולן בחדר שלו, הם ניראו כאילו הם התווכחו
או משהו כזה.
הוצאתי את הסיגריה שנשארה לי מאתמול בתיק הקטן וזרקתי אותה על השולחן
במרפסת.
לא האמנתי על עצמי שבאמת עישנתי בגלל הדפוק הזה. בגלל שרציתי לשכוח
ממנו.
ישבתי ואכלתי בשקט, קוראת סטטוסים של אנשים בפייסבוק ועושה לייקים על
תמונות באינסטגרם.
כשהרמתי את המבט ראיתי את גולן עומד מאחורי החלון הגדול בחדר שלו
ומסתכל עלי.
"אנחנו יכולים לדבר?" הוא שאל כשיצא למרפסת שלו ואני שתקתי.
"לקחת את זה ככן?"
"לא. אין לנו על מה לדבר."
"די אליאן... אני מצטער."
"נמאס לי לשמוע ממך את המשפט הזה. אני לא בובה על חוטים שתשחק בי
ותהיה איתי מתי שבא לך ומתי שלא אז תלך לנטלי."
"היא סיפרה לך?!"
"ברור שהיא סיפרה לי! היא לא יכולה לשמור דקה משהו בבטן הזונה
הזאתי." אמרתי בכעס.
"תקשיבי אליאן... אני לא התכוונתי... הייתי מסטול ולא..."
"מה הקשר? אל תמציא לי תירוצים גולן, אם לא בא לך לספר לי על
המשפחה שלך ועל הדברים שעוברים עלייך לא צריך."
"אהה... זה..."
"כן. זה..."
"התכוונתי לספר לך."
"בסדר."
"באמת אליאן... התכוונתי לספר לך על זה."
"גם ככה כבר לא בא לי לשמוע." אמרתי ושמתי לב שמבטו נתקע על
הסיגריה שעל השולחן.
"את... את מעשנת?"
"כן."
"מה?! ממתי?"
"התכוונתי לספר לך." חיקיתי אותו.
"זה לא מצחיק אליאן!"
"מה ניראה לך מטומטם? שאני חשישניקית? תירגע אני לא מעשנת. זה של
דורין."
"היא משפיעה עלייך לרעה הילדה הזאתי."
"אני רוצה להבין... על כל החברות שלי יש לך דברים רעים
להגיד?!"
"טוב עזבי." הוא נאנח, "את רוצה שאני יספר לך או
לא?"
"לא. לא צריכה טובות. חוץ מזה שכבר ראיתי מה אתה ונטלי
עשיתם."
"מ... מה?" הוא נלחץ, "ראית?"
"כולם ראו אותכם ביחד כל השבוע!"
"אני רוצה לספר לך אליאן..."
"אני לא רוצה לשמוע." אמרתי.
"בבקשה... אני יבוא בערב ונדבר על הכל."
"לא... לא היום גולן. אני רוצה לצאת היום, הבטחתי לאנאל אחרי
אתמול." אמרתי.
"ממתי אנאל יוצאת ימי שישי?" הוא אמר ואני נעצתי בו מבט.
"טוב... סליחה, אני לא יגיד כלום על החברות שלך."
"תודה באמת..."
"וכשתחזרי?" הוא שאל.
"כן... נדבר." אמרתי ונכנסתי לחדר שלי, משאירה אותו שם לבד.
שיהיה לנו סופש שמח♥♥!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לין הכותבת:)