"בלעדייך...."

פרק 33.

בערב אנאל אמרה שהיא תבוא אלי וממני נלך לעשות סיבוב, היא גם אמרה שהיא חייבת לדבר איתי על משהו שמפריע לה.

האמת שהיא נשמעה ממש מוזר.

אחרי הקידוש עליתי לחדר והתחלתי להתארגן.

לבשתי ג'ינס טומבוי קרעים עם הוינאס וגופיית סבא, מעל זרקתי ז'קט כמו של הבייסבול של הבנים, סירקתי את השיער והתאפרתי טיפה. שמתי מייקאפ ופס איילינר עם סומק ורוד.

אחרי שעה בערך אנאל כבר הייתה אצלי.

היא הייתה לבושה בטייץ מודפס גבוה וחולצה נופלת עם צמה לצד.

האמת שהיא הייתה ניראת לי קצת מוזרה, לא יודעת... עצובה כזאת.

"אנאל? הכל טוב?" שאלתי.

"כן..."

"על מה רצית לדבר איתי?" שאלתי.

"בואי נלך ואז..." היא אמרה.

יצאנו מהבית, עשינו סיבוב בין הגנים, ישבנו קצת עם מארק והחברים שלו ואז התקדמנו למרכז לאיפה שכולם היו.

"תקשיבי אליאן... אני יודעת כבר מעכשיו שאת לא תביני ושלא תצליחי לסלוח לי אבל אני מעדיפה שזה יהיה ככה ותשמעי את הגרסא שלי ולא תשמעי את זה ממישהו אחר." היא אמרה בשקט.

"אנאל את ממש מפחידה אותי עכשיו... בבקשה תגידי לי מה קרה?"

"אה... טוב... את זוכרת שבתחילת שנה תמיד היינו עוקצות אחת את השנייה ורבות והכל...?" היא שאלה ואני הנהנתי לחיוב, "אז כל הזמן הזה ממש רציתי את גולן והתעצבנתי שאת והוא הייתם ביחד. אז חיפשתי דרך להפריד בניכם וחשבתי שככה שום דבר לא ילך ורק מבפנים אני יוכל לעשות את זה. אז ניסיתי להתחבר אלייך ואז הצעתי לנטלי שתעזור לי וכשתיפרדו כל אחת תנסה להשיג את גולן לבד." היא אמרה בקול רועד, "רק עכשיו כשהכרתי אותך באמת הבנתי איזה טעות עשיתי וכמה אני מצטערת שעשיתי את זה. רק עכשיו אני מבינה כמה מטומטמת הייתי שבאמת חשבתי שזה יעזור לי להשיג את גולן."

שתקתי. לא ממש ידעתי מה להגיד.

"ואז כמו שאת יודעת הכרתי את שרון והתחלנו לצאת ולאט לאט התחלתי לשכוח מכל הקטע הזה ולהתקרב אלייך יותר. פשוט כבר לא זכרתי מה הייתה הסיבה העיקרית שהתקרבתי אלייך ומה יצא לי מכל זה. היה לי קל לדבר איתך ולצחוק איתך והתחברתי אלייך מהר יותר מכל חברה שהייתה לי אי פעם. ואז הגיעה המסיבה... וביום של המסיבה אני ונטלי תכננו להפריד בינך לבין גולן סופית. בכיתי כמו מטורפת, כעסתי על עצמי כל כך. ואז שלחתי הודעה לנטלי ואמרתי לה שאני לא מסוגלת לעשות את זה ושאני לא רוצה להמשיך עם כל זה." אנאל אמרה בבכי.

"ב...בגלל זה היא הלכה עם גולן למסיבה?" שאלתי בשקט ועצמתי את עייני בחוזקה מצפה לשמוע תשובה אחרת מ-"כן".

"כן..." אנאל אמרה, "ואז היה הריב בינך לבין גולן – בגלל נטלי כמובן, היא ידעה שאם תריבו כל כך את לא תישארי שם והיא תוכל להיות איתו לבד."

"זה הכל?"

"כן... זתומרת... אחרי שהלכת הוא השתכר ממש והיא החליטה שהיא לוקחת אותו הביתה. אבל מאז אני לא יודעת מה קרה." היא אמרה ומחתה את דמעותיה, "אני באמת יבין אם את תרצי להתרחק ולא לדבר איתי ואפילו אם תשנאי אותי כי זה באמת מגיע לי. לא הייתי צריכה לעשות את זה."

"אנאל זה בסדר."

"מה?"

"זה בסדר. אני מבינה אותך. אני יודעת מה זה לאהוב מישהו ולא לתת לאף אחת להתקרב אליו. באמת. אני גם שמחה שבאת וסיפרת לי ולא שיקרת לי, זה רק מראה לי כמה את אמיתית." אמרתי.

לא חשבתי שזה יצא לי מהפה כי אני באמת לא אחת שסולחת כל כך מהר. קשה לי לקבל את זה שאנשים שקרובים אלי פוגעים בי כי אין הרבה אנשים שיודעים עלי הכל ומכירים אותי מקרוב.

"את רצינית?"

"כן." אמרתי והיא חיבקה אותי.

"אני מצטערת כל כך אליאן, אני לא יודעת מה נסגר איתי." היא בכתה בקול.

"דיי, אנאל, זה באמת בסדר." אמרתי וחיבקתי אותה בחזרה.

"את רוצה ללכת לשם? כאילו... לשבת עם כולם?" היא שאלה ומחתה את דמעותיה.

"האמת שלא בא לי לראות את הפרצוף שלה. סאלי ודורין יצאו ואמא שלי בטח ישנה, רוצה לבוא אלי?" שאלתי והיא הנהנה לחיוב.

"מה את חושבת שהיה כשהם הלכו?" שאלתי את אנאל אחרי שתיקה קצרה.

"אני באמת לא יודעת... אבל מה שבטוח היא הלכה אליו הביתה, הזונה הזאת."

"אני יודעת. ראיתי אותה אצלו בבוקר, הם רבו או משהו כזה. בטח ישנה אצלו."

"תבררי מה היה, את לא יכולה להשאיר את זה ככה." היא אמרה ואני הנהנתי לחיוב.

כל כך קיוויתי שלא היה בניהם שום דבר.

בערך בשלוש לפנות בוקר שמעתי דפיקות על החלון של המרפסת, אנאל כבר ישנה.

הסטתי את הוילון וראיתי את גולן עומד שם. נאנחתי ופתחתי את החלון.

"למה לא באת?" הוא שאל ונכנס לחדרי.

"תהיה בשקט! כולם ישנים." אמרתי בכעס.

"בואי נדבר בחדר שלי." הוא אמר ותפס בידי.

"מחר."

"הבטחת לי." הוא אמר והתקרב אלי.

"שתית?" שאלתי והתרחקתי ממנו.

"קצת." הוא אמר וחייך.

"ממש לא מצחיק." דחפתי אותו ממני.

"גם את שתית במסיבה." הוא אמר ותפס בידי, "בואי נדבר. אני רוצה לספר לך."

"לא מעניין אותי לשמוע על גל הזאת."

"אה... אבל זה לא זה."

"אז?"

"זה הרבה יותר חשוב." הוא אמר, "זה בקשר לנטלי."

"גם עליה לא מעניין אותי לשמוע." אמרתי בכעס.

"בבקשה..."

"מחר..." אמרתי.

"טוב. אבל מחר אליאן."

"בסדר." אמרתי והוא הלך.

לרגע הצטערתי שלא נתתי לו לדבר, רציתי לדעת מה היה עם נטלי אבל מצד שני לא רציתי להיפגע.

ניסיתי לשכנע את עצמי שלא היה בניהם כלום.

למחרת בערב אדל הזמינה את כולנו אליה הביתה, היא אמרה שמזמן לא היינו כולנו ככה ביחד בלי ריבים, והאמת שהיא צודקת.

לבשתי טייץ שחור וחולצה ארוכה מנומרת נופלת עם מוקסין שחורות.

השארתי את השיער פזור ושמתי קצת מסקרה ואיילינר, אודם בצבע גוף וקצת סומק חום.

שמתי בתיק שחור קטן פלאפון כסף ומפתח של הבית.

סאלי לקח אותי לשם, כמעט כולם היו שם, רק נטלי וגולן עדיין לא באו.

-

"רצית שנדבר?" מטלי שאלה כשנכנסה לחדרו של גולן.

"כן... נטלי אני לא מתכוון להסתיר את זה מאליאן, ואני גם לא רוצה שאת תספרי לה. זה יבוא ממני."

"אל תדאג גולן... אני לא ילדה קטנה אני לא ילשין לה על מה שעשינו. לא שזה היה כזה אסור אבל בסדר..." היא אמרה וגלגלה את עינייה.

"סומך עלייך."

"אל תדאג. באמת. רק... תודה שנהנת." היא אמרה בחיוך והוא שתק והשפיל את מבטו.

-

"מי זאת הנעלמת הזאת." תום חייך וחיבק אותי.

"התגעגעתי אלייך... מאז שיש לך חברה לא שומעים ממך." אמרתי.

"מקנאה?"

"חס וחלילה... רק מפרגנת לך ואתה יודע את זה."

"סתם אני צוחק, גם אני התגעגעתי אלייך." הוא אמר, "מה איתך ועם גולן? מה היה במסיבה... רבתם שמעתי."

"זה חדש לך? מתי אנחנו לא רבים..."

"תשלימו כבר, די להתנהג כמו ילדים קטנים." הוא אמר ובדיוק אז גולן ונטלי נכנסו.

"נשלים כשהבעיה תיפתר." אמרתי והוא צחק.

"בעיה גדולה."

גולן בא וישב לידנו.

"אנחנו יכולים לדבר?" הוא שאל אותי.

"לא עכשיו."

"עכשיו." הוא קבע ותפס בידי.

יצאנו החוצה וישבנו על שפת המדרכה.

"דבר." אמרתי, "לא באתי לפה כדי שתשתוק."

"אני אוהב אותך..." הוא אמר ואני גלגלתי את עייני, "לא... באמת, אני אוהב אותך. זה חשוב לי שתדעי את זה. אני באמת לא עושה שום דבר מכוונה רעה."

"ברור..."

"למה את מזלזלת?"

"כולך כוונות טובות, גולן, אתה לא עושה שום דבר רע, אתה לא פוגע בי, אתה לא משפיל אותי... בכלל לא." אמרתי בציניות והוא שתק, "זה מה שרצית להגיד?"

"כ...כן."

"יופי, אז עכשיו גם לי יש משהו להגיד לך. זה נגמר בנינו סופית ולתמיד." אמרתי וקמתי מהמדרכה מנערת את הטייץ מהאבק שנדבק אליו.

"מה? את לא יכולה לעשות לי את זה." הוא אמר וקם אחרי.

"לא יכולה? זה החיים שלי ואני מבקשת גולן שתצא מהם כי כבר נמאס לי מהכל הדבר הזה שנקרא המערכת יחסים שלנו."

"היא כבר לא ממש שלנו."

"צודק." אמרתי ושילבתי את ידיי. "עכשיו אתה יכול ללכת לנטלי."

"מה זה קשור?!" הוא שאל בכעס.

"אל תצעק עלי."

"את סתם עכשיו מכניסה את נטלי לכל דבר! לא היה ביני לבינה כלום אחרי המסיבה!"

"אני אמרתי שהיה בניכם משהו אחרי המסיבה?" שאלתי ורק אז הבנתי, הוא הפיל את עצמו בפח.

הסתכלתי עליו במבט מאוכזב ונכנסתי לבפנים.

"חכי... אליאן, אליאני... די בבקשה..."

"הפלת את עצמך. בגדת בי?" שאלתי והוא שתק. ורק אז שמתי לב שכולם מסתכלים עלינו. "תענה לי... בגדת בי או לא? תהיה גבר אל תפחד."

"כן..."

"מה?" שאלתי, חשבתי שלא שמעתי טוב.

"בגדתי בך." הוא אמר בשקט ונטלי קמה מהספה.

"איתה?" שאלתי בקול רועד והסתכלתי על נטלי.

"כן. איתי." היא ענתה במקומו.

"אתה פשוט עלוב." אמרתי והרגשתי איך הדמעות עומדות לי בגרון. לא רציתי לבכות מול כולם.

"הייתי שיכור."

"מה אכפת לי! תלמד לשלוט בפאקינג זין שלך."

"את לא יודעת להעריך." נטלי אמרה וחייכה חיוך צבוע.

"ואת." פניתי אליה, "את יותר עלובה ממנו. לנצל בן אדם שיכור בשביל להזדיין איתו? כמה מסכנה את יכולה להיות?" שאלתי ותום קם והניח את ידו על כתפי.

"בואי נלך." תום אמר.

"לא, אל תיקח אותה אני מתה לספר לה איך עשינו אהבה!" נטלי צעקה.

"עזוב אותי תום!" אמרתי והזזתי את ידו ממני. "ללכת אתה אומר לי? אני רוצה לשמוע איך הם עשו אהבה." חיקיתי אותה.

"לא עשינו כלום." גולן אמר בשקט והסתכל על נטלי.

"בטח שעשינו. תספר לה... תספר לה איך נישקת אותי ואמרת לי שאתה אוהב אותי." נטלי חייכה.

"את יודעת מה יותר עלוב מכל זה? מכל זה שפיתית אותו, ואני בטוחה שפיתית אותו... הכי עלוב  זה שחשבת שאנאל לא תבוא לספר לי."

"מה היא סיפרה לך?" נטלי שאלה ושילבה את ידייה.

"שאת זונה, שאת מתה לקבל טיפת יחס מגולן ושאת לא יכולה לסבול את זה שהוא לא מסתכל לכיוון שלך. את יודעת מה הבנתי מכל השיחה עם אנאל? שאם זאת הייתה מישהי אחרת כבר מזמן הייתי קופצת עליה ולא נותנת לה לראות אור יום אבל בגלל שאת כזאת מסכנה ושאת לא שווה את האנרגיה והכבוד שלי אני פשוט לא יתייחס אלייך, לא אלייך ולא להערות שלך. את אולי חושבת שזה באמת מפריע לי כל מה שאת אומרת, ואולי זה כן הפריע לי בהתחלה אבל עכשיו אני מבינה שאת עושה הכל כי את מקנאה. את מקנאה שגולן בחר בי, את מקנאה במי שאני, את מקנאה במה שיש לי ואת תמיד תנסי להרוס את זה אז זה פשוט לא שווה את היחס שלי." אמרתי והיא שתקה.

לקחתי את התיק שלי והפלאפון ויצאתי משם.

-

"בשביל מה? בשביל מה עשית את זה?!" גולן צעק על נטלי.

"בשביל שהיא תדע את האמת!" נטלי אמרה.

"אתה פשוט... אפילו אין לי מילים לתאר כמה שאתה בן אדם מגעיל." תום אמר והלך משם.

-

"חכי לי!" שמעתי את הקול של תום מאחורי ואת הצעדים שלו.

"תומי עזוב אותי... אני רוצה ללכת מפה לבד."

"את לא צריכה להיות לבד."

"אני רוצה." אמרתי בשקט וניסיתי להחזיק את הדמעות.

"הוא לא שווה את זה."

"אל תגיד לי את המשפט הזה." אמרתי בקול רועד ושתי דמעות זלגו. מיהרתי לנגב אותם.

"אל תבכי, חיים שלי. את יודעת שאת פי אלף מעליה."  הוא חיבק אותי אליו.

"אני שונאת אותה... אני פשוט שונאת אותה." אמרתי בבכי.

"ואותי?" שמעתי את הקול של גולן מאחורה.

"גם אותך אני שונאת." אמרתי ואפילו לא הסתובבתי אליו, רק המשכתי ללכת.

"אני אוהב אותך."

"אתה לא."

"מאיפה את יודעת שלא?" הוא שאל ותפס בידי, "תסתכלי לי בעיניים."

"לא מגיע לך שאני ידבר איתך אז להסתכל עלייך זה בכלל לא שווה את זה." אמרתי, "עכשיו תעזוב לי את היד ואל תתקרב אלי בחיים שלך." אמרתי והוא שחרר את ידי ונתן לי ללכת.

אני יודעת שלקח לי ה מ ו ן זמן להעלות פרק אבל באמת שאין לי זמן לחיות, בכלל לא עברתי על הפרק ולא כלום.

הסיפור עוד מעט נגמר ואין לי עדיין עונה שנייה או סיפור חדש מוכנים וזה מתסכל כי אין לי זמן בכלל לשבת לכתוב.

אין זמן לעצמי ואפשר אפילו להגיד שאין לי חיים.

אני מקווה שאתן מבינות, אוהבת♥♥