"בלעדייך...."

פרק 11.

"מה יש לך מה השתגעת?"

"לא... פשוט ראיתי את האקס שלי שם. אתה יודע שאני לא אוהבת להיתקל בו." היא חייכה חיוך מאולץ.

"כפרה שלי... הוא לא שווה אפילו ת'מבט שלך.  היית אומרת לי וזהו."

-

"אז מה את אומרת? את רוצה לתת לזה עוד הזדמנות?"

"לזה?"

"לנו." הוא חייך, פשוט נמסתי. אני אוהבת אותו עדיין, לא משנה כמה גולן יהיה חמוד וחתיך ואני לא יודעת מה. אני אוהבת את עומר.

"כן." חייכתי.

אחרי שעומר החזיר אותי הביתה נכנסתי להתקלח ואז נכנסתי לפייסבוק.

ראיתי הודעה ארוכה ממש מנטלי.

'אני בשוק ממה שראיתי היום. לא חשבתי שאת כזאת, חשבתי שאת רוצה את גולן.

תמיד הגנתי עלייך ואמרתי עלייך רק דברים טובים לידו.

אני הייתי פשוט בהלם. יש לך מזל שהוא לא ראה אתכם.

אם את לא רוצה את גולן אל תשחקי בו!

תבואי ותגידי לו בפרצוף שאת לא רוצה אותו או שאני הולכת לספר לו.

ואני באמת לא צוחקת אליאן, אני יספר לו אם את לא תגידי לו שאת יוצאת עם עוד מישהו אחר.

יום טוב.'

הלב שלי דפק בחוזקה. מאיפה היא יודעת? איך היא ראתה אותנו? מתי?

קברתי את ראשי בין שתי ידי.

'אני יספר לו כשאני ירגיש בטוחה בעצמי.' כתבתי לה בחזרה.

'את תספרי לו עכשיו כי אם לא אני מתקשרת לספר לו.' לא הפסקתי לקרוא את המשפט הזה.

רק זה חסר לי, שהיא תספר לו ואז כולם ידעו וידברו עלי.

אני חייבת לדבר איתו.

לקחתי את הפלאפון שלי ויצאתי מהבית.

דפקתי בדלת ביתו והוא פתח לי אחרי כמה דקות, מחויך.

"יפה שלי... מה את עושה פה?" הוא התקרב לחבק אותי.

"גולן... אני צריכה לדבר איתך."

"מה קרה?" הוא שאל.

"אני... אני צריכה לספר לך משהו."

"בואי כנסי." הוא אמר וסגר אחרי את הדלת, "תעלי לחדר שלי אני כבר בא."

עליתי לחדר שלו, חדר בנים טיפוסי, קצת מבולגן.

ישבתי על הכיסא מחשב, על המסך הייתה תמונה שלו.

לא ידעתי איך אני הולכת לספר לו.

"בואי למיטה." הוא אמר והניח את 2 הכוסות ובקבוק הקולה על הרצפה.

באתי לשבת לידו.

"גולן... אני... קודם אני רוצה שתדע שאני באמת מצטערת אני לא התכוונתי." גמגמתי והוא הסתכל עלי במבט לא מבין ושתק. "אני... לפני המון זמן, שנה וחצי הייתי עם מישהו, קוראים לו עומר. הוא חבר טוב של אחי, ואחרי שהוא התגייס לצבא לא ראיתי אותו הרבה ונפרדנו בגלל זה."

"הוא עשה לך משהו?" הוא שאל בשקט.

"לא... אני... זה ההוא שראיתי היום."

"אוקיי..." הוא מלמל, "זה בסדר אני לא כועס. אני מבין אותך את בטח..."

"גולן תן לי לסיים." קטעתי אותו, "עברה שנה... אולי קצת פחות וכל הזמן הזה לא דיברנו. קצת לפני שעברתי לפה הוא דיבר איתי ואני ניתקתי איתו קשר. אתמול כש... כשהיית אצלי... אז הוא התקשר אלי ואמר לי שהוא רוצה לדבר איתי ושהוא מגיע לתל אביב והוא רוצה לבוא לראות אותי."

"אליאן... תסבירי לי... מה... מה הנקודה?" הוא שאל.

"בקיצור... היום נפגשנו והוא אמר לי שהוא אוהב אותי ושהוא רוצה לחזור אלי." אמרתי ולקחתי נשימה, "אני באמת לא רציתי שככה זה יהיה, אני אוהבת אותו עדיין. אני משתגעת כשהוא לידי. הוא האהבה היחידה שהייתה לי בחיים."

"מה ענית לו?" הוא שאל.

"גולן אני מצטערת..." מלמלתי והרגשתי את הדמעות חונקות אותי.

"מה ענית לו?"

"חזרתי אליו." אמרתי בשקט והוא שתק לכמה שניות.

"עופי מפה." הוא אמר בקרירות.

"גולן... אני מצטערת." אמרתי והדמעות התחילו לזלוג.

"עופי לי מהבית." הוא אמר בקול שקט, "לכי. אני לא רוצה לראות אותך יותר. לכי מפה."

קמתי מהמיטה, "אבל גולן אני..."

"לכי כבר. לכי מה את לא מבינה?!"

יצאתי מביתו, לא רציתי שזה יהיה ככה. רציתי לספר לו אחרת.

נכנסתי לחדר בשקט בלי שאמא תשמע ונעלתי את הדלת.

שנאתי את נטלי באותו רגע. כל כך שנאתי אותה.

הפלאפון שלי הראה הודעה.

עומר דניאל- היה לי כיף אהבה שלי יחידה. מבטיח לבוא לראות אותך שוב השבוע.♥

אפילו לא עניין אותי להחזיר לו בחזרה.

עניין אותי גולן באותו רגע. הוא שונא אותי. הוא לא יסלח לי בחיים.

שכבתי במיטה ולא הפסקתי לבכות.

איך כל הזמן אני מסתבכת ככה. למה דווקא עכשיו הוא חזר?

קיבלתי עוד הודעה.

תום תורג'מן- נסיכה אנחנו יושבים היום במרכז, תבואי ותדברי עם גולן שיבוא גם.:)

עניתי לו- אני לא באה אני לא מרגישה טוב, תגידו לו אתם.

לא רציתי לראות אף אחד פשוט.

תום תורג'מן- הוא לא מדבר איתי שכחת?;\ אני יגיד לנטלי שתדבר איתו. תרגישי טוב..:)

ממש יופי... גם הם לא מדברים בגללי וגם פגעתי בו ממש.

-

גולן הגיע קצת יותר מאוחר למרכז.

"איפה אליאן?" אדל שאלה אותו.

"לא יודע." הוא ענה בקרירות.

"היא חולה." תום ענה לאדל.

"חולה?" אדל מלמלה באי הבנה.

"גולני... מה קרה?" נטלי שאלה וישבה לידו.

"כלום נטלי עזבי אותי." הוא אמר והדליק סיגריה.

"חזרת לעשן, חשישניק?" ליאור צחק.

"אף פעם לא הפסקתי."

"מה יש לך היום בקיצור?" מיה שאלה והסתכלה על ליאור שהסתכל עליה במבט לא מבין.

"זה בטח קשור לאליאן." אדל מלמלה לנטלי.

"כן אה...?" נטלי אמרה והרגישה קצת אשמה.

-

ישבתי לבד במרפסת, החזרתי בסוף הודעה בחזרה לעומר.

'גם לי היה כיף, אני מחכה לך:)'

למרות כל הדמעות והעיניים הנפוחות והאדומות וכל זה שגולן כועס עלי החלטתי להסתכל על הצד החיובי.

חזרתי לעומר, לפחות הוא איתי עכשיו.

ישבתי שם עד מאוחר, שומעת שירים באוזניות.

ראיתי את האור בחדר של גולן נדלק.

הוא חזר כנראה מהמרכז.

כשהוא פתח את הדלת של המרפסת אני החלטתי לקום, לא רציתי שיראה שבכיתי.

"את יכולה להישאר, חולה בכאילו." הוא אמר בקרירות והדליק סיגריה.

"לא... אני מעדיפה להיכנס."

"אני לא יאכל אותך אל תדאגי. מותר לך להיות עם אחרים."

"אני רוצה ללכת לישון." אמרתי ונכנסתי לחדר.

כיביתי את האור ונכנסתי מתחת לשמיכה.

-

"אם אני שומע שעשית לה משהו אני דוקר אותך, עומר, אני לא צוחק. פעם שעבר העברתי אבל הפעם זה כבר יהיה שונה."

"אל תדאג אחי. באמת שהפעם זה שונה."

"אני מקווה בשבילך." סאלי אמר.

"גם רציתי לארגן לה איזה משהו קטן ליומולדת..."

"אחי, זה עוד חודש פלוס."

"בסדר... צריך לסגור מקום מראש."

"מה אתה רוצה לעשות?"

"קריוקי מוזיקה מסיבה בקטנה..."

"אצלנו מסיבות זה לא בקטנה." סאלי צחק.

"אז משהו בגדולה... בכל זאת היא תהיה בת 17."

"אז נארגן ככה... אבל צריך לעשות את זה בתל אביב למה החברים שלה משם לא יבואו עד רעננה."

"אז נעשה בתל אביב. אני מבטיח לך שהיא לא תשכח את זה."

אני יודעת שהפרקים קצרים ובגלל זה אני מעלה אותם בתדירות גבוהה יותר..:)

ניראה לי שהסיפור מתחיל להיות יותר מעניין בשלבים האלה..

אני חייבת תודה גדולה לפוטושופ למגירה על העיצוב המהמם!!:)

שיהיה לנו סופ'ש מהמם בע"ה:)

אוהבת אותכםםם!!♥♥