פרק 27.
"יפה שלי?" מארק קרא לי, הרמתי את מבטי וראיתי אותו מתקדם אלי.
"בוקר טוב." חייכתי חיוך קטן, הוא ישב לידי.
"את בסדר?"
"כן."
"את נראית חולה." הוא אמר בדאגה וליטף את שיערי.
"אני בסדר."
"את בטוחה?" הוא שאל וחיבק אותי אליו. הנדתי בראשי לשלילה והרגשתי איך הדמעות מאיימות לצאת החוצה.
"אליאן, מה קרה?!"
"הכל מסובך."
"ספרי לי מה קרה. עכשיו."
"כל הקטע עם גולן מאוד הרחיק אותי מהחברים שלי. גיליתי שנטלי אוהבת את גולן, אל מיה אף פעם התחברתי ואדל כל הזמן מנסה לשלול כל דבר. עם תום לא יצא לי לדבר כבר המון זמן. ואני לא מפסיקה לחשוב על גולן, לא משנה מה." אמרתי בקול חנוק.
"את אוהבת אותו." הוא אמר, קובע עובדה. "למה את מנסה להתחמק מזה?"
"כי נפגעתי מספיק. למדתי שבמקום שלא טוב לא נשארים."
"לא טוב לך איתו?"
"בתקופה האחרונה לא."
"אז תשני את זה. האהבה שלך אליו לא נגמרה, יש לך אפשרות לתקן."
"כשהוא אמר לי שהוא רוצה שנחזור אמרתי לו שאני לא רוצה." אמרתי ומחיתי את הדמעות.
"אם את אוהבת אותו תלכי ותגידי לו שאת לא מוותרת עליו, גם אם הוא כבר מזמן ויתר לפחות תדעי שניסית."
"למה אתה עושה את זה?"
"עושה מה?" הוא חייך.
"מנסה לעזור לי עם גולן? אמרת שאתה וגולן לא כאלה חברים ושאתה רוצה אותי."
"אני רוצה אותך ואני יכול להגיד לך מיליון ואחת דברים רעים על גולן כדי שלא תחזרי אליו. אבל זה פשוט לא אני. אני לא יסכסך בניכם. וגם אם את וגולן תחזרו אנחנו תמיד יכולים להישאר ידידים."
"אתה פשוט נסיך." חייכתי אליו וחיבקתי אותו.
"הינה הוא." מארק אמר והסתכל על גולן שהתקדם לכיוון שלנו, "דברי איתו."
"תודה מארק." אמרתי לפני שהוא קם והלך.
"בהצלחה שיהיה." מארק חייך לגולן כשעבר לידו.
"אנחנו יכולים לדבר?" גולן שאל וישב לידי.
"כן."
"בכית?" הוא שאל.
"אה... לא." שיקרתי.
"למה את משקרת לי?"
"על זה באת לדבר?"
"לא."
"אז דבר."
"אני לא יכול בלעדייך." גולן אמר ותלש בעצבנות את העשבים. "לא עובר יום שאני לא חושב עלייך. אני מתגעגע אלייך."
שתקתי ונשכתי את שפתיי. לא הייתי מסוגלת להוציא מילה מהפה.
"איך הגענו למצב הזה בכלל?" הוא שאל.
"אתה רוצה שאני יזכיר לך?" שאלתי בציניות.
"גם לך יש חלק בזה."
"לא אמרתי שלא. אבל אני לא זאת שזרקתי אותך."
"אל תגידי את זה ככה. זה סתם נשמע רע."
"בכל דרך זה ישמע רע, גולן, אתה זה שרצית לגמור עם הכל."
"התחרטתי ממש מהר. אבל את כבר הלכת עם מארק."
"לא הלכתי עם מארק." אמרתי בעצבים, "יצאנו בתור ידידים!"
"מה זה משנה? יצאת איתו?"
"גם אתה היית עם עמית." אמרתי ולרגע התחרטתי על זה.
הרגשתי שהשיחה הזאת מובילה לעוד ריב.
הוא שתק ולאחר כמה דקות שאל, "מה אנחנו עושים מכאן?"
"לא יודעת."
"את ממשיכה לצאת עם מארק?"
"לא." אמרתי, למרות שרציתי להגיד לו שוב שביני לבין מארק אין כלום – שתקתי.
"אנאל רצתה שאני יחזור אליה." הוא אמר ואני הרגשתי דקירה מוזרה כזאת. קנאה. "אמרתי לה שאני אוהב אותך ושאני לא מוותר עלייך." הוא הסתכל לי בעיניים בפעם הראשונה מתחילת השיחה. "אני לא יכול לחיות בלעדייך."
"אני לא יכולה עם ההתקפי קנאה האלה. אני לא חונקת אותך ולא אומרת לך מילה אחת כשאתה נפגש עם נטלי או יוצא עם חברים, אז למה אתה כן?"
"אני לא יודע. "
"אתה לא סומך עלי?"
"אני סומך עלייך. ברור שכן. אבל קשה לי לראות אותך מדברת עם מישהו אחר."
"אתה יודע שאם אתה רוצה לחזור זה יהיה חייב להשתנות." אמרתי.
"את רוצה להגיד לי שתיפגשי עם ידידים?"
"לא יודעת. אבל אני כן ידבר איתם."
"טוב."
"מה טוב?"
"זה ישתנה." הוא אמר ואני הרגשתי מוזר.
הרגשתי כאילו הוא לא רוצה פתאום.
"אתה לא חייב."
"אני אוהב אותך אליאן, אני לא יאבד אותך בגלל שטות כזאת." הוא אמר ואני שתקתי. "תחשבי על זה."
הוא קם והשאיר אותי לשבת שם לבד.
התחיל השיעור השלישי. שיעור היסטוריה.
ישבתי במקום שלי כבר מההפסקה, חושבת על מה שגולן אמר.
אדל נכנסה והמקום היחידי הפנוי היה לידי.
המורה נכנסה, "להכניס הכל, רק עט ודפים על השולחן."
"למדת?" אדל שאל אותי.
"יש מבחן?!"
"זה המגן." היא גיחכה. "לא למדת?"
"לא. שיט שכחתי מזה." מלמלתי. רציתי למות באותו רגע.
למדתי רק יום או יומיים. אני לא זוכרת כלום.
"אם לא היית יוצאת עם מארק לא היית שוכחת." אדל אמרה בשקט, בעקיצה.
"מה אמרת?" שאלתי כאילו לא שמעתי, לא רציתי להגיב. לא רציתי לריב איתה עכשיו.
"כלום." היא חייכה אלי.
עשיתי שאלה אחת מלאה מה-3 האחרות חצאי תשובות. קמתי והגשתי למורה.
"מה זה?" המורה שאלה.
"סיימתי."
"לא סיימת. לא עשית חצי!"
"אני לא זוכרת..."
"למדת?"
"כן למדתי." שיקרתי, "אבל אני לא זוכרת."
"אליאן, זה המגן. שבי עוד קצת. תנסי להיזכר."
"אני לא יודעת."
"מה קורה איתך בזמן האחרון? את מבריזה מהשיעורים, אני בקושי רואה אותך. עשית חצי מגן. יש בגרות בעוד פחות מחודש!"
"אני אשתדל יותר. מבטיחה."
"תגיעי יום חמישי בשעה ראשונה אלי לי"ב 5, הם עושים מועד ב' בהיסטוריה, אני יעשה לך מועד ב' למגן. בסדר?"
"כן, תודה!"
יצאתי מהכיתה וראיתי את תום בחוץ.
"איך הלך לך?" הוא שאל כשישבתי לידו.
"אני עושה מועד ב' יום חמישי."
"לא למדת?!"
"למדתי קצת." אמרתי, "ממש שכחתי מזה."
"טוב, בואי הביתה. אין אנגלית." הוא אמר וקם מהספסל.
"בדוק אין?"
"אין, אין." הוא צחק, "חוץ מזה, ממתי לך אכפת אם להבריז או לא?"
"מאז שהמורה מתקשרת לאמא שלי." נאנחתי. "אין לי כוחות יותר."
"אין לך כוחות למה, ממורמרת?" תום צחק והניח את ידו מסביב לכתף שלי, מחבק אותי מהצד.
"להכל. לגולן שמשגע אותי, ללימודים החרא האלה, לאדל שמתנהגת כמו ילדה קטנה בזמן האחרון. פשוט הכל."
"את יודעת מה אני אומר? תעשי שינוי."
"שינוי?" צחקתי, "איזה?"
"לא יודע. האמת אני זורם ללכת לעשות עכשיו איזה קעקוע, משהו בסגנון."
"אמא שלי תהרוג אותי." אמרתי בחיוך. כל כך רציתי.
"היא לא תדע."
"די. לא! אל תדרדר אותי."
"עגיל, קעקוע, שינוי. משהו!"
"לא יודעת..."
"אני יודע!"
"מה?" שאלתי ותום התקרב אלי לאוזן.
"שינוי גדול בשבילך יהיה אם תעשי שפם." תום אמר בציניות ואני נתתי לו מכה קטנה. "סתם נו... בואי נעשה משהו."
"האמת שהרבה זמן בא לי עגיל בטבור."
"אז בואי!"
"איכ... יא הומו מה אתה גם עושה?"
"לא! ניראה לך? אני יעשה בלשון משהו..."
"אבל אין לי כסף." אמרתי.
"מתנה ממני." תום אמר, "זורמת?"
"זורמת. אבל על אחריותך אם אני לא נשארת בין החיים."
"אמא שלך עלי."
נסענו לשינקין, עשינו סיבוב ובדקנו כמה מקומות של קעקועים ופירסינגים.
חיפשנו כספומט, משכנו כסף והלכנו לעשות.
בסוף אחרי שיכנועים של תום עשיתי קעקוע קטן מאחורי האוזן של 3 כוכבים והוא כתב משפט על היד.
"אמאלה אני לא מאמינה שעשיתי את זה!" אמרתי בהתרגשות.
"זה ממש כואב לי."
"וואו גם לי."
"מה תגידי לאמא שלך?" תום שאל וליטף את ידו.
"בנתיים כלום. אם היא תשאל אני יגיד לה שעשיתי איתך." אמרתי.
"אין בעיה."
"האמת שממש בא לי להסתפר." אמרתי כשעברנו ליד מספרה.
"לא... אל תגזרי את השיער היפה שלך."
"רק קצת, לדרג." אמרתי וניסיתי להשפיע עליו גם, "אתה צריך לחדש את הגוונים שלך."
"שינוי עד הסוף אה?" הוא חייך.
יצאנו מהמספרה שנינו עם גוונים בשיער.
עשיתי גוונים עם צבע טיפה יותר כהה משלי ודירגתי את השיער. לדעתי זה מושלם.
חזרתי הביתה, אמא עדיין הייתה בעבודה ושמעתי את סאלי ודורין מלמעלה.
"סאלי!!!" קראתי לו ועליתי במדרגות.
"אה?"
"איפה אתה?!"
"בחדר. בואי לפה."
"אבל אל תיבהל טוב?" שאלתי וצחקתי.
"נו בואי כבר!"
פתחתי את הדלת בשקט ונכנסתי.
"מה זה?!" סאלי קם מהמיטה, "מה עשית בשיער?! משוגעת." הוא נגע לי בשיער.
"לא יפה לי?" חייכתי.
"ממש יפה לך!" דורין אמרה, "אולי אני יעשה גם?"
"תעשי יהיה לך מהמם!" אמרתי בחיוך.
"את לא נורמאלית!" סאלי מלמל. אף פעם לא עשיתי שום דבר שקרוב לזה. תמיד רק גזרתי קצוות.
"חכה זה לא הכל." אמרתי, "אבל תבטיח שלא תספר לאמא."
"נשבע." הוא אמר ואני הראתי לו את הקעקוע. "התחרפנת, אה?" הוא אמר וחייך חיוך קטן.
"אמא תהרוג אותי אם היא תדע."
"נהה... אני יגיד לה שאני באתי איתך." הוא אמר, "עם מי עשית? גולן?"
"ניראה לך? עם תום."
"יואו... אתם משוגעים. אבל סתם, אחותי, יפה לך. תתחדשי." סאלי אמר וחיבק אותי.
הלכתי לחדר, השארתי אותם קצת לבד.
הסתכלתי במראה ובאמת אהבתי את השינוי הזה. חייכתי. לשם שינוי חיוך אמיתי.
פרק 28.
התקשרתי לגולן, רציתי להיפגש איתו ולדבר איתו.
"הלו?" הוא ענה בקול שקט.
"גולן?"
"כן?"
"הערתי אותך?" שאלתי.
"כן... אבל לא משנה. רצית משהו?"
"רציתי לבוא לדבר איתך. חשבתי על מה שאמרת לי."
"אה... בטח. בואי עכשיו."
"אתה ישן..."
"לא אני ער." הוא אמר, "אני מחכה לך."
"טוב. אני באה."
דפקתי בדלת ביתו ואמא שלו פתחה לי את הדלת, היא אמרה שממש יפה לי מה שעשיתי בשיער.
עליתי לחדר שלו ופתחתי את הדלת.
הוא שכב במיטה, כנראה שחזר לישון.
ישבתי לידו במיטה והוא ישר קם.
הוא הסתכל עלי במשך כמה שניות. חיכיתי שיגיב.
"מה זה?" הוא התיישב מולי ונגע לי בשיער. "מה עשית?!"
חייכתי, "אתה לא אוהב?"
"מה פתאום. ברור שאני אוהב. מתאים לך." הוא חייך.
"תודה."
"מתי עשית את זה?"
"היום." אמרתי והתלבטתי אם להראות לו את הקעקוע כי ידעתי שהוא יותר בקטע של הדת ואצלם לא מקובל לעשות את הדברים האלה.
"למה עשית את זה?"
"סתם... אני ותום עשינו ביחד קעקוע, אז על הדרך..."
"עשית קעקוע?!" הוא שאל ואני הנהנתי לחיוב, "אמיתי כאילו?"
"כן, אמיתי."
"כאב?"
"כן. קצת."
"תראי לי." הוא אמר ואני סובבתי את הראש והזזתי את השיער, "זה יפה אבל אסור לעשות קעקועים, השם ימחל לך."
"לא נורא." מלמלתי, ידעתי שזאת תהיה התגובה שלו. "טוב... לא באתי בשביל זה."
"חשבת?" הוא שאל והסתכל עלי, "על מה שדיברנו?"
"כן. ניראה לי שאמרתי את זה כבר מיליון פעם אבל הפעם זה שונה. אני כן אוהבת אותך וסומכת עלייך בהכל. אני יודעת שלא תעשה שום דבר בלי לבוא ולספר לי. אבל לדעתי אם אנחנו ביחד זה צריך להיות הדדי. אם אני סומכת עלייך גם אתה יכול לסמוך עלי."
"מה זה אומר?"
"שאני רוצה שנחזור אבל יש דברים שחייבים להשתנות." אמרתי והוא חייך.
"אני אוהב אותך, נשבע שאני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה."
"די, גולן תהיה רציני." אמרתי בחיוך שלא יכולתי להסתיר.
"אני רציני. אמרתי לך שדברים ישתנו. אני מבטיח לך."
"יופי."
"טוב בואי לפה." הוא משך אותי אליו לנשיקה ארוכה.
"התגעגעתי אלייך כל כך." אמרתי וליטפתי את פניו.
"גם אני התגעגעתי אלייך אהבה שלי."
שכבנו במיטה שלו מחובקים מתחת לפוך וראינו סרט.
אי אפשר לבקש דבר יותר מושלם מזה.
"תגידי... את עדיין בקשר עם מארק?" גולן שאל לפתע.
"כן... אנחנו ידידים."
"אהה... טוב." הוא מלמל.
הפלאפון שלו צלצל, הוא הסתכל כמה שניות על המסך ובסוף סינן.
"למה לא ענית?" שאלתי.
"זה לא חשוב." הוא חייך חיוך קטן והפלאפון שלו צלצל שוב.
"תענה."
-
גל ישבה על מיטתה וחיכתה.
לאחר כמה צלצולים הוא ענה.
"סוף סוף ענית לי." גל אמרה.
"זה לא זמן טוב עכשיו."
"למה לא?"
"אני פה עם אליאן... אני ידבר איתך יותר מאוחר."
"חזרתם?" גל שאלה אבל גולן כבר ניתק.
היא זרקה את הטלפון לצד השני של המיטה.
היא כל כך רצתה לראות אותו, לחבק אותו. להגיד לו שהיא אוהבת אותו. להגיד לו שהיא רוצה להשלים את כל הזמן שאבד להם.
-
"מי זאת?" שאלתי אחרי שגולן ניתק.
"איזה אחת משוגעת. הוסיפה אותי לפייסבוק אומרת שהיא מכירה אותי."
"מה היא רוצה ממך?"
"לראות אותי."
"נפגשת איתה?"
"לא... ניראה לך?" הוא חייך וליטף את פני.
"לא יודעת..."
"לא, לא נפגשתי איתה יפה שלי." הוא אמר ואני חייכתי, שמחתי שהוא לא נפגש איתה.
כשחזרתי הביתה הראיתי לאמא מה עשיתי בשיער וגם את הקעקוע.
היא הייתה קצת בשוק אבל לא כעסה. היא אמרה שזה ממש יפה.
אני וסאלי הזמנו פיצה וסרט קומדיה.
"אה... שכחתי לספר לך." אמרתי והנחתי את כוס הקולה על השולחן. "אני וגולן חזרנו."
"באמת?" הוא חייך, "בגלל זה חזר לך החיוך לפנים."
"אבל יש בעיה."
"עוד בעיה?" הוא נאנח.
"יש איזה מישהי שרוטה... אומרת לו שהיא מכירה אותו, מתקשרת אליו אומרת לו שהיא רוצה לראות אותו..."
"בטח סתם עובדת עליו." סאלי אמר באדישות.
"זה דווקא ניראה לי רציני."
"אל תתייחסי לזה. זה בדוק סתם."
" אולי..." מלמלתי.
זה עדיין הפריע לי. למרות שסאלי אומר שזה סתם וגולן אומר שזה לא מעניין אותו. אותי כן מעניין לדעת מי זאת.
קמתי באיחור אחרי שלא ישנתי חצי לילה, סאלי החזיק אותי ערה עד מאוחר ואז אני וגולן דיברנו בטלפון.
קמתי בקושי מהמיטה, שטפתי את הפנים ועמדתי מול הארון.
הוצאתי טייץ אפור וחולצה ארוכה דקה בצבע ירוק פיסטוק, נעלי את האדידס הלבנות הגבוהות שלי.
סידרתי את השיער בצמה משולבת, שמתי פס דק של איילינר, מסקרה ואודם בצבע גוף.
הסתכלתי במראה והחלטתי להוסיף צעיף לבן, התזתי על עצמי בושם והייתי מוכנה.
גולן שלח לי הודעה שהוא למטה. ירדתי למטה ונכנסתי לאוטו שלו.
"בוקר טוב, יפה שלי!" הוא חייך ונישק אותי.
"בוקר טוב." חייכתי בחזרה.
"מה איתך ועם אדל?" גולן שאל והסתכל עלי כשהרמזור התחלף לאדום.
"מיום ליום זה נהיה יותר גרוע."
"אבל השלמתן, לא?"
"כן. אבל היא כאילו מנסה לעקוץ על כל דבר, כאילו שכל מה שאני אומרת או עושה לא בסדר."
"עזבי אותי. היא תירגע לבד אם לא תתייחסי."
"היא מגזימה קצת. אולי התרחקנו אבל יש דרכים להגיד דברים." אמרתי.
"אם זה יקרה עוד פעם תגידי לה את זה. זה לא יפסק אם לא תגידי לה."
החלטתי לא לתת לזה לבאס לי את היום. קמתי במצב רוח טוב יחסית לשבוע האחרון.
יצאנו מהאוטו, נכנסנו יד ביד לבית ספר. הגענו בהפסקה.
התקדמנו לאיפה שכולם ישבו.
"בוקר טוב לזוג המלכותי." תום חייך אלי.
"אומייגאד. מה עשית בשיער?!" אדל קמה והסתכלה עלי מקרוב.
"ממש יפה לך." מיה חייכה.
"עשית קעקוע?" אדל שאלה ונגעה בו.
"כן... זה כואב אל תיגעי." אמרתי והזזתי את ידה.
"מתי עשית קעקוע?" נטלי שאלה בזלזול כשאני וגולן ישבנו לידה. ישבתי שם בכוונה.
"אני ואליאן עשינו אתמול." תום אמר והראה להם את שלו.
"לא נורמאלים." אדל אמרה.
כל הזמן הזה גולן לא אמר כלום. ראיתי את נטלי מסתכלת עליו והוא עליה, אבל הוא מיד הפנה את המבט אלי וחיבק אותי.
היא סובבה ישר את מבטה כשהסתכלתי עליה.
מארק שלח לי הודעה- 'למרות שאני רוצה אותך ואני לא יכול לראות שאת איתו, אני שמח שאת שמחה. ממש יפה לך הפסים. דברי איתי, אוהב אותך:)'
חייכתי חיוך קטן. 'אני מקווה שזה שאני וגולן חזרנו לא אומר שננתק קשר, אני ידבר איתך אחרי בית ספר:)'
'ניראה לך שננתק קשר? אז מה אם את וגולן ביחד... לא אכפת לי.' הוא החזיר.
'יופי, אז דבר איתי:)'
בשיעור אדל ישבה לידי, החלטתי לקחת את עצמי בידיים. עוד מעט נגמרת המחצית, כבר מתחילות הבגרויות וכל הציונים שלי נמוכים.
בשעה הראשונה של היסטוריה הקשבתי ואפילו העתקתי מהלוח.
בשעה השנייה אדל כתבה לי משהו על דף.
'לא כיף לי שאנחנו ככה רחוקות ומעצבן אותי שפתאום יש לך חברה חדשה ומאז את לא שמה עלינו. לא סיפרת לי בכלל שעשית קעקוע או פסים או שחזרת לגולן. אני לא מבינה למה אנחנו ככה בכלל...
אם יש לך בעיה איתי את יכולה לבוא לספר לי ולהגיד לי.'
היא הסתכלה עלי וכתבתי לה בחזרה,
'גם לי לא כיף שאנחנו רחוקות אבל כל הדברים שקרו בזמן האחרון לא ממש עזרו לנו להתקרב. כל העקיצות האלה וזה שאת לא מפרגנת לי בכלום. לא סיפרתי לך שחזרתי לגולן ושעשיתי את כל זה – לא כי לא רציתי, זה פשוט קרה כל כך מהר. ואני לא רוצה לצאת ילדה קטנה או משהו, אבל גם את לא ממש מספרת לי דברים, וכשאני מספרת לך כל הדעות שלך שליליות. אז אם יש לי חברה חדשה שמפרגנת לי ועוזרת לי – אין לך ממה להתעצבן.'
ראיתי שהיא הסתכלה כמה דקות על הדף, היא קימטה אותו ולא ענתה. רק סובבה את מבטה לצד השני. למרות שכעסתי שהיא לא ענתה, המשכתי ללמוד.
אני ומארק חזרנו הביתה ביחד, הוא בא לי לעזור לי ללמוד למגן בהיסטוריה.
גולן אמר שזה לא מפריע לו, רק שלא יהיה בנינו כלום.
"היא לא ענתה כי לא היה לה מה לענות. היא ידעה שאת צודקת." מארק אמר כשסיפרתי לו על מה שהיה עם אדל.
"תבין, אני לא מחפשת להיות צודקת. אני יודעת שפה ושם גם אני דיברתי אליה לא יפה. אבל היא באה אלי בטענות ואז שותקת. זה מעצבן."
"פשוט תתעלמי." הוא אמר, "זה לא שווה את ההתייחסות שלך אם ככה היא מגיבה."
"אני לא יכולה להתעלם."
"אז תלכי אליה יותר מאוחר ותדברי איתה. לא בטלפון. תלכי אליה הביתה והיא תיראה שאכפת לך. אולי זה יגרום לה לשנות גישה." מארק הציע.
"אתה חושב שזה יעזור?"
"אולי..."
ישבתי קצת עם מארק, אכלנו צהריים ולמדנו למגן.
אחרי שהוא הלך נכנסתי להתקלח, החלטתי שאני באמת אלך לאדל ויגיד לה הכל.
לבשתי טייץ שחור מבד טיפה מבריק וסריג עבה לבן, שמתי את המגפיים עם הניטים, סירקתי את השיער. שמתי קצת סומק ומסקרה, התזתי על עצמי בושם, לקחתי ארנק עם כסף ופלאפון ויצאתי מהבית.
הגעתי לאדל אחרי כמה דקות של נסיעה באוטובוס.
דפקתי בדלת ואמא שלה פתחה לי בחיוך, אמרה שהיא לא ראתה אותי הרבה זמן.
"אדל בחדר למעלה." היא אמרה.
עליתי במדרגות ושמעתי צחקוקים מהחדר שלה.
דפקתי בדלת של חדרה, בחיים לא הרגשתי כל כך חסרת ביטחון כמו עכשיו.
"כן?"
פתחתי את הדלת וראיתי אותה עם מיה ונטלי, רואות סרט.
"מה את עושה פה?" אדל שאלה בשקט, בקול קר.
"באתי לדבר איתך." מלמלתי ועמדתי בכניסה. הצטערתי לרגע שלא התקשרתי לשאול אותה אם היא לבד או לא.
"אה... אנחנו רואות סרט... בא לך להצטרף?" אדל שאלה ונטלי הביטה בה, כאילו ניסתה לרמוז לה משהו.
"לא. נדבר כבר אחר כך." אמרתי וסגרתי את הדלת. נפגעתי שהיא לא אמרה לי לפני.
יצאתי מביתה והתקשרתי לגולן, הוא לא ענה לי.
לא רציתי להיות לבד בבית. ידעתי שאני לא יפסיק לחשוב על זה.
התקשרתי למארק.
"יפה שלי?" הוא ענה ישר.
"מארק..." מלמלתי בקול חנוק.
"מה קרה נסיכה?!"
"אני יכולה לבוא אלייך?"
"בטח... מה קרה? איפה את? אני יבוא לקחת אותך."
"אה... קרוב למרכז." מלמלתי והתחלתי ללכת לכיוון הקיוסק, הרחוב היה חשוך ממש.
"תחכי לי שם אני 2 דקות בא." הוא אמר.
"טוב." אמרתי וניתקתי את השיחה.
נכנסתי לקיוסק וקניתי לי בקבוק קולה זירו.
ישבתי עם הקצה של המדרכה ושתיתי בשקט.
גולן התקשר אלי.
"הלו?" עניתי בשקט.
"התקשרת אלי חיים שלי? הייתי במקלחת."
"כן... לא משנה כבר." מלמלתי. לא רציתי שידע שאני הולכת למארק.
"סיימת עם מארק כבר?"
"מזמן."
"אז תתארגני תכף יוצאים." הוא אמר.
"לאן?"
"מה זאת אומרת? לאדל... היא הזמינה את כולם."
אוקיי אז קודם כל אני כל כך מצטערת שלקח לי המון זמן להעלות פרק.
הייתי בגדנע, חזרתי כי היה מזעזע, ממש סבלתי שם [לא ממליצה ללכת אם אתן מפונקות כמוני].
כשחזרתי התארגנתי לדברים לפורים ואז היה את החג והכל אז לא היה לי זמן...
אתמול ניסיתי להעלות את הפרק אבל ישראבלוג לא עבד לי.
בכל מקרה אני ממש מצטערת אבל אני חושבת שפיציתי אתכן בפרק כפול:)
איך עבר עליכן החג? למה התחפשתן?
אני התחפשתי להיפית!;)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לין הכותבת:)