בגללו.

אחרי בערך חצי שנה שחתכנו, אתמול בכיתי מזה לראשונה.

יש לי בעיה. אני לא נדלקת על כל אחד, ולא מתלהבת יותר מדי מכל אחד, אפשר לספור את האנשים שהתעניינתי בהם על יד אחת.

אבל מה, ברגע שאני שמה עין על מישהו, זה.פשוט.לא.עובר.

כאילו, מה הבעיות שלי? אני משחקת אותה כאילו החלקתי, דפדפתי, עברתי הלאה

מנסה לעבוד על עצמי, מכחישה, מדחיקה, מה לא

אבל בינינו? אני חושבת עליו כל רגע. כל הזמן השם שלו בראש שלי, כל רגע אני נזכרת בפעם ההיא שניפגשנו לראשונה בערב בבסיס

או בפעם ההיא שחתמנו יום חופש שנינו ובילינו יחד בערך 8-9 שעות מבלי לשים לב

אני חושבת על כל שיחה שניהלנו אי פעם, על איך שהוא גרם לי להרגיש שזה זה. בחיים שלי לא הרגשתי לגבי מישהו שזה כל כך נכון וטוב לי.

ואז... אז הוא חתך. 

הבין שהוא לא רוצה מערכת יחסים עכשיו, וזה לא מגיע לי כי אני בן אדם מדהים לטענתו והוא לא רוצה לצאת אלי חרא כי הוא בסתביכים עכשיו. אני לא יכולה להאשים אותו, הוא ניפרד ממישהי אחרי שלוש שנים. מצד שני ברגע שאתה באמת נדלק על מישהו, אין תירוצים. אז כנראה שזה לא היה הדדי כמו שהרגשתי שזה היה, וזה מוזר, כי אני לא נוטה להחמיא לעצמי שזה כן.

אני לא יודעת אם אני אמורה לכעוס עליו שהוא גרר אותי לזה, כי בהתחלה אני בכלל דחיתי אותו כי חששתי שזה מה שיקרה. או שבעצם בשביל שיקרה משהו כזה דרושים שניים, אז אני גם אשמה בדיוק כמוהו שהכנסתי את עצמי לכל זה.

דיברתי על זה בקטנה עם אח שלי לפני כמה חודשים, הוא אמר שהוא יצא גבר שהוא חתך לפני שנקשרתי אליו יותר מדי, כי ככה הוא לא ניצל אותי או משהו כזה. יש משהו בדבריו, מצד שני מסתבר שכבר נקשרתי. אוף

אני מניחה שהוא כבר עבר הלאה, שהוא לא ממש חושב עלי. וזה הכי כואב לי

זה באמת פשוט כואב.

אוף. לא רוצה. אני רוצה להיות ילדה קטנה לרגע ולומר - לא בא לי. רוצה אותו וזהו.

אבל אני ילדה גדולה, ואני צריכה לקבל את זה. כבר מלפני חצי שנה הייתי צריכה לקבל את זה. אוף נמאס לי כבר מעצמי

לפעמים כשקורים לי דברים כאלו אני מתחילה לחשוב שאולי משהו לא בסדר בי, למה דברים כאלה לא מצליחים לי? לא עובדים לי? אולי אני הבעיה?

אני באמת לא מבינה מה לא בסדר, וכבר נמאס לי לחפש ולהאשים את עצמי. אני לא יודעת את מי להאשים ואם בכלל יש את מי להאשים.

יש כל כך המון בחורים שאומרים לי שאני מדהימה ושאיך זה שעוד אין לי עוד חבר. אני כבר לא יודעת אם להאמין להם, באמת

אולי פשוט אין לי מזל בזה, לא יודעת

בקיצור אני בדכאון די גדול, רוב הזמן אני עוטה מסיכה ומחייכת לכולם כאילו הכל טוב.

אבל מבפנים אני די שבורה. תראו אילו מילים יוצאות לי מהפה... רף הפתאטיות שלי עולה מרגע לרגע בפוסט הזה, כדאי שאחתוך כבר עכשיו.

חג שמח