יהיה לנו טוב טוב מטוב טוב מאוד זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר

האם זה נמוך ולא יאה  העניין שלי בסיבת גרימת המוות?

(כי זה מה שמישהו כתב)

זה לא משנה כי המוות הוא אותו מוות אז למי אכפת אם הוא התאבד או מת בדום לב?

זהו

שהאמירה הזאת מכחישה את התפקיד של גבריאל בלחסן

התפקיד שלו עבורי

תפקיד שהוא בטח לא בחר 

אך גבריאל היה האיש הסובל המתקיים והממשיך להתקיים בסיבלו וביצירתו על עושרה

איך אפשר להסביר כמה תקווה ניתן לשאוב מעצם התקיימותו של גבריאל

או מהותו כפי שתפסתי

כמה תקוה 

כמה תקווה?

קלטתי רק כשהוא היה איננו

מה אעשה אני בסבלי? בלעדי הידיעה שהוא שם וסובל סבל עז שאין כמותו וממשיך להיות להתקיים

 וממשיכה ויצירתו לנבוע ממנו

אך קל לי יותר בידיעה כי  תקוותי מתה מדום לב גופה קרס לבסוף.

זה עצוב זה רווי יאוש  אך זה  מנחם בהשוואה לידיעה כי תקוותי התאבדה