כולם חושבים שהם מכירים אותי .כולם חושבים שאים אני מחייכת אז הכול בסדר .כולם חושבים אבל הם לא יודעים כלום .ותאמת הם לא חושבים ביכלל גם אים זה ילדי הכיתה וגם אים זה החברה הטובה שלי .כולם מיסתקלים אבל לא באמת רואים אותי .לא מספיק שהם לא מכירים אותי הם עוד חושבים שאני שקרנית .למה לי לשקר אני כן כותבת יש לי מחברות יש לי יומנים שלמים אפילו עבודות להגשה אצלי הולכות כחיבורים .הם פשוט לא מבינים אותי הם פשוט לא יודעים כלום.ליסגור עיינים אל המציאות ולחייך כאילו כלום לא קרה .איך ,איך אפשר אפילו לחייך ככה זה בילתי אפשרי כי אין מציאות אחת .כלום חיים במציאות אחרת ,לכולם יש עולם שונה .וכול אחד מישתמש בו כבזבל .פשוט ביזבוז.אני חשבתי שיש לי חברים ,אנשים שבאמת מבינים אותי אנשים שאני חשובה להם בידיוק כמו שהם לי .אבל זה לא נכון אין לי כאלה שחושבים אליי ולוקחים אותי כבן אדם חשוב בחייהם כמו המקום שהם תופסים בלב שלי .פשוט אין אנשים שחושבים דרך הלב .כי אף אחד לא חושב ולאף אחד לא חשוב .מה ,מי ,איך ,העיקר שהתחת שלהם בטוח .העיקר שאני יוצאה יבש מהמים וכול השאר שיטבעו ככה הם כולם חושבים. אבל אני האיתי חוזרת להציל אותם גם אים זה היה אל חשבון החיים שלי .הם פשוט לא יודעים הם פשוט לא מבינים .
רק עכשיו ראיתי באיזו סביבה אני חיה ,אים איזה אנשים אני חיה ,באיזה עולם ומציאות אני חיה .
עוד יום מטומתם ,בבצפר מטומתם,בחיים מטומתמים,בעולם מטומתם...
אתם לא תצליחו לומר את זה אחר כי זאת האמת שאף אחד פשוט לא רואה ואני חיה בה .......