Maybe im better off this way

להתגעגע אומר שיום שלישי נתפס כרגע לפני הסוף שבוע.

להתגעגע אומר לשמוע שירים ולחשוב על רגעים בהם היד שלך ליטפה אותי, החזיקה בעדינות את ידי.

להתגעגע אומר שריח מסויים יכול להרים אותי למעלה.

להתגעגע אומר שלכל דבר יש משמעות נוספת, כל נגיעה, כל נשיקה, כל לחישה, כל ריב. 

להתגעגע אומר שהפגישה הזו הולכת לקבוע לי את הזיכרונות לשבוע הקרוב.

להתגעגע אומר לחייך כשנפרדים, לחייך כשאני עולה על הרכבת, לחייך כשאני בבית, ולהמשיך לחייך עד לרגע הבא.

להתגעגע לא אומר כאב.

להתגעגע לא אומר בכי.

לגעגוע יש טעם מתוק כשהוא בא ככה. הגעגוע לא מלוח, חמוץ, או מר. כי כשאתה מתגעגע למישהו, מישהו שאתה יודע שהנה... ממש בקרוב אראה אותו, אגע בו, אריח אותו, אהיה מלאה בכל התחושות האלו, כל התחושות האלו שמלוות אותי מהרגע האחרון שידו נגעה בידי ועד הרגע הראשון שידו חזרה לידי. להתגעגע פעם אמר, לבכות ולבכות ולבכות, לתהות איך זה מרגיש כשהוא נוגע. איך זה מרגיש אם הוא יעביר את השפתיים על הלחי שלי. פגישה פעם בחודש נראתה כמו משהו בלתי יאומן, תחושה מדהימה של "הנה בקרוב".

עכשיו עוברים שבועיים ואני משתגעת.

להתגעגע היה פעם דבר כואב מאוד. כי הגעגוע לא נבע מאהבה, מתשוקה, או מהרצון לגעת. הגעגוע נבע מהעובדה הקטנה והכואבת ביותר - אני לא רואה אותו.

להתגעגע הפך להיות הלהבה שמציתה את האש. להתגעגע הפך להיות דלק לאהבה שלי, או יותר נכון - הגעגוע הפך להיות ההתראה הקטנה בפלאפון שמודיעה לי שאני צריכה לעשות משהו, או שזה הזמן לקום. הגעגוע הפך להיות חלק נפרד בחיים שלי. ואני יכולה לבחור אם להתגעגע או לא. הגעגוע הפך להיות חבר ותיק, נבון, שמזכיר לי שהנה, בקרוב, בקרוב השפתיים שלו יעברו בקלילות על שפתיי.

הגעגוע הפך להיות דבר נפלא. 

האמת היא, שגעגוע זה דבר מהנה. זה מגיע בגל שתופס אותך, לא מרפה, לא מוותר, מטלטל אותך ומותיר אותך חסר נשימה, עם רצון בלתי נשלט למגע - כאן ועכשיו. לחיבוק, נשיקה, כפית, מבט. 

להתגעגע זה נהדר.