ממתי נהיינו כ"כ אוניברסליים שאנחנו חייבים לחגוג כריסטמס וולנטיינס? מה קרה חסרים לנו חגים?
למה אני צריכה תזכורת פעמיים בשנה שאין לי זוגיות מוצלחת?
לאן שאני לא פונה כולם שואלים אותי: נו את עושה משהו ביום האהבה? נו יש מישהו? נו נו נו??.!! יאללה צאו לי מהוורידים אנשים!!!!
איך זה שלכל הקונפות יש חבר ואני, שנראית טוב מאוד+ (בלי להשתחצן) לא מצליחה לנהל מערכות יחסים של יותר מ-5 דקות? ולמה גברים לא מתחילים איתי? אישה יפה זה איום? זה מרתיע? אני באמת רוצה להבין את הראש שלכם. באמת.
"כנראה שאת לא פנויה רגשית" אומרת לי חברתי הטובה אמיליה. ריגשית בתחת שלי! את לא חברה! אני עונה לה. אם היית חברה היית משדכת לי את השותף ההורס שלך לדירה!
אני רושמת לעצמי ביומן, לא לעשות לה מסיבת הפתעה השנה ליומולדת.
הבוסית שלי בעבודה באמת אישה טובה שלא ניכנה במזל כנראה למצוא את החצי השני שלה. בגיל 38 היא החליטה לקחת את המושכות לידיים כי היא הבינה שהזמן שלה אוזל וזה או עכשיו או לעולם לא, והלכה לבנק הזרע במטרה להרות ללא בעל או בן זוג.
אני כ"כ מעריכה נשים כאלה. אותה ספציפית אני פשוט מעריצה! איזה אומץ. שנה וחצי אחרי היא הכירה בחור גרוש עם שני ילדים והם עברו לגור יחד. זכתה, ומגיע לה!
אז אני אומרת, אין מה לחכות למשהו שאולי לא יקרה, צריך ללכת אחרי הלב ולגרום לזה לקרות בעצמנו. גם אם אין לנו פרטנר. כי בסופו של דבר אם אין אני לי מי לי?
ומי שיבוא אחרי זה ברוך הבא.
אז אמנם אני לא מתקרבת לגיל שלה ויש לי עוד זמן, אבל החלטתי - בוולנטיינס דיי הקרוב אני יוצאת ל"ספיד דיינטינג" עם חברה שלי אנה. מבחינתי זה גם בשביל החוויה. אבל זה גם בשביל להגיד לעצמי שאני עושה, אני יוזמת, אני משאירה דלת פתוחה ושמה את עצמי במקום הזה.
ואולי בזמן הנכון במקום הנכון יבוא גם הבחור הנכון.
אמן :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
