שלא אלייך אני מתגעגעת,

אלא למי שהיית פעם.

לא רק למה שהיית עבורי,

אלא לבנאדם שהיית בעולם הזה.

בנאדם טוב, ומצחיק, וכנה, ואוהב, אחד כזה שבחיים לא היה פוגע בי.

בנאדם שאוהב מכל הלב, שהולך אחרי האמת שלו לא משנה. 

אני חושבת שאפילו הייתה בך מין תמימות ואמונה שלמה באהבה בכל מחיר,

ואני תוהה אם אני זו שקלקלה אותך.

ואני חושבת שבעיקר אני בודדה נורא.

שכל מה שאני רוצה זה מישהו לחבק בלילה במיטה,

מישהו לפרוק בפניו את המשקולות שיושבות לי על הלב ומונעות ממני לנשום כמו שצריך,

מישהו שילטף אותי ברוך וילחש לי שהכל יהיה בסדר.

פעם הייתי מצקצקת על אנשים כאלה,

היום אני יודעת שכולם ככה. 

נמאס לי להילחם בזה ולהתעקש שאני לא כמו כולם. אני כן. כולנו כן.

לא משנה כמה קשוחים וציניים אנחנו- הביקוש לאהבה לא יגמר לעולם.

ומאז שהתקשרת הפיתוי בלתי אפשרי.

הרי אם לא היית מתקשר,

אם לא היית מציע את האופציה הזאת,

האגו שלי בחיים לא היה נותן לי לשקול את המחשבה להתקשר אלייך.

אבל עכשיו אני שיכורה וחרדתית ועצובה נורא,

וכל מה שבא לי זה מישהו שילחש לי מילים נעימות וירגיע אותי,

ואתה יודע לעשות את זה כל כך טוב.

אבל אין בי כוח לאהוב אותך שוב,

כי אני לא בטוחה שאני יודעת איך או למה.

ואולי כל מה שאני באמת צריכה זה סקס כי עברו 3 חודשים מאז האחרון וחלאס כמה אפשר בלי לקבל קצת.

אני חושבת שכבר שנים לא בכיתי בגלל מישהו שקרא לי שמנה בצחוק. השבוע זה קרה לי פעמיים.

החוסר ביטחון מכרסם בי וממוטט את כל החומות שבניתי.

ככה השיר אומר,

אבל מצד שני רק אהבה לא תספיק.

כל פעם שאני מצליחה סוף סוף לנשום בלעדייך, אתה מגיח לחיי וגורם לריאות שלי להתרוקן מאוויר.

אמא אומרת שאולי זה כן שווה להילחם על זה,

שאולי זה לא באמת סתם. 

אני ידעתי לאורך כל הדרך שאנחנו לא באמת סתם, אבל לך היו היסוסים. 

ועכשיו אתה חוזר כרגיל, מגשש ושואל, אולי הפעם זה יהיה אפשרי?

אולי כשאני אחזור מהטיול,

אולי כשאעבור לבאר שבע?

אבל אתה לא מבין שאתה תמיד תמצא מה לא בסדר,

אתה תמיד תמצא סיבות לברוח כשקשה,

אתה תמיד תאכזב אותי.

"האם מוטב לאחוז בטוב ולאבד אותו, או שמא מוטב שלא יהיה כלל שלך מלכתחילה?"

תשובה לשאלה הזו עדיין אין לי,

אבל מצד שני אני יודעת שרק אהבה לא תספיק.

חודש וחצי לטיסה, החרדות בשיאן.

מניחה שהפסיכומטרי בדרך לא עוזר להן...