אנחנו נתקרב, לאט לאט. אני אאחוז אותך משני צידייך. אני אביט עמוק אל תוך עינייך הירוקות, ואת תביטי בשלי. ניצמד לנשיקה ארוכה כמו נצח. הזמן שיעבור מהרגע שבו אחוש את שפתייך על שפתי ועד לרגע שאניע את לשוני ידמה ארוך יותר מהזמן שחלמתי על הרגע הזה. נתמסר אחד לשנייה והשנייה לאחד, התמסרות טוטאלית, מתפרקת, מתרפקת. אתחיל ללטף אותךביד אחת, מלמטה עד למעלה. אעביר אותך על לחייך, אגע בשיערך הכהה, החלק. אעביר את אצבעותי בין שערותייך הרכות. מרגע לרגע את תיהי שלי יותר ויותר, הולכת לאיבוד בין כפות ידי החמות לשפתייך הרכות. לאט, היד תחליק על לחייך, על צווארך, על החזה, ושם היא תיעצר. ספק במקרה ספק בכוונה, מהשד הגדול והרך היא לא תזוז עוד למטה. כמעט לא מורגש, אלטף את השד הגדול מקדמתו אל צידך, שואב אותך אלי. לוחץ רק מעט, מספיק בשביל לגרום לך להיצמד אלי בחוזקה. הז'קט ירד, ואת תורידי את חולצתך הארוכה, עומדת מולי בחזייה שכמו מנסה נואשות לכסות על החזה הגדול, המלא והרך שלך. היד תחליק את החזייה הצידה ואת תיוותרי מולי חשופת חזה, מורידה את חולצתי. הפטמות הבולטות שלל כמו קוראות לי, ואני נושק על אוזנך, על צווארך, יורד לאט למטה, ומגיע אל שדייך. נעצר, חופן אותם, מכניס את הפטמה לפי ומוצץ אותה. נושק לעור הלבן, הרך והמושלם. שנים שחיכיתי לרגע הזה. הבליטה במכנסיי תלך ותתפח עד שלא תוכלי להתעלם ממנה יותר. את תושיטי את ידך אל תוך מכנסי, ותלטפי את האיבר הארוך, מקשיחה אותו עוד ועוד. דחיפה קלה אחורה ואת שעונה על מיטתי, כשאני מעלייך וידך אוחזת, כמעט נואשת בזין הקשה. לאט, אני ארד מהחזה אל הבטן, מלקק כל סנטימטר של עור לבן וחלק בדרך. נושק לבטנך, לקו האגן, מתחת לטבורך. את החצאית הקצרה בצבע אדום כהה אני אוריד באבחה אחת. נותרת בתחותני תחרה אדומים בלבד, ואני נושק לירכייך, מלקק את מיצי האהבה שנזלו ממך. אעלה למעלה, חוקר בלשוני את אגנך, ואתפוס בשיני בלבד את התחרה העדינה. היא תרד למטה ותיעלם,ואני אנשק אותך, נשיקה ארוכה ורטובה על איברך הורוד, הנפוח מרוב תאווה. אחקור אותו בלשוני ואטעם אותו, שעה ארוכה, כשרעש גניחותייך ילך ויגבר. אלטף באצבע אחת, ואכניס אותה בעדינות, מניע אותה בגלים, כשלשוני מעסה את הדגדגן הרטוב. אעלה למעלה. אשק על פיך ואביט בעינייך, כשאני חודר אלייך, מכניס את הזין הקשה לתוכך, מרגיש אותך מבפנים, מתמסרת לי עד תום, מתענגת על התחושה. הקצב יגבר ויעלה, ואנחנו נלך לאיבוד בתוך ההתעלסות, שייכים אחד לשני ולא לעצמינו, תאווים, משלימים רעב של שנים, צועקים מתשוקה, עד שניפול על המיטה עייפים מכדי להמשיך, ומסופקים לשעה קצרה בלבד.
