תמונה 2: פצעים ונשיקות

התקציב לנסיעות לבתים של המתמודדים נגמר כבר ביום חמישי, אז בלית ברירה מילאו את החללים בין השירים בקטעים מהביקור הקודם שנשרו בעריכה הראשונית, ובצדק. לא נטריח אתכם יותר מדי עם הקטעים האלה הפעם, כי הם כללו בעיקר התחבטויות שגרתיות בעניין בחירת השירים (כדור הארץ למורן: תחליפי חברות ומהר) וחשיפה של האחות הנוספת למשפחת רוטמן, שבשנה הבאה קרוב לוודאי נראה אותה באה לעשות אופיר צנחני.

היה שווה לעבור את כל הקטעים המשעממים בשביל הרגע הבלתי נשכח שבו מאור התחיל להשמיץ את כל השופטים שאמרו לו שהוא זייף בשבוע שעבר. מאור הודיע שהוא לא יודע אם מרגול מבינה במוסיקה, ולא אכפת לו אם היא מבינה במוסיקה, אבל כל מי שמבין במוסיקה ראה שהוא לא זייף – ובואו נגיד שהמשפט הזה זה הכי קרוב שהוא אי פעם יגיע לשאלות הלוגיקה מהפסיכומטרי. ג'קו שיחק את המבוגר האחראי ואמר למאור להתנצל, ובתוכנית עצמה פיניה אכן עשה זאת, בפוזה של ילד קטן שמכריחים אותו לבקש סליחה ועושה את זה מהר, עם חיוך ענק וכשלכולם ברור שהוא לא מתכוון למילה ממה שהוא אומר. בתחרות הקשה בין מאור למירילא על תואר מגלומן העונה מאור עבר עם מפגן הכוח המרשים הזה למקום הראשון, אבל עוד חזון למועד.

ובשעה טובה נעבור לסולואים עצמם:

מורן אהרוני ("ניצחת איתי הכל", עמיר בניון)

ש. כהן: ביג מאות' סטרייקס אגיין. אם עמיר בניון היה מת, הוא היה מתהפך בקברו.

מורן בחרה  באחד השירים היפים ביותר של השנים האחרונות ורצחה אותו בדם קר בביצוע שהיה כואב פיזית להסתכל עליו. מורן התנפלה על השיר מהשורה הראשונה ("מזזזזאאאאל") וגרמה לו להישמע כמו מריה קארי באמצע זיון, וכזה שבו היא מזייפת, תרתי משמע. אחר כך מורן התחילה לצרוח (ולא הפסיקה), ומסתם סיכול ממוקד זה הפך לסכין בגב האומה. לזכותה ייאמר שאחרי הפיאסקו של יום חמישי היא התלבשה באופן קצת יותר מחמיא, שזה אומר שחור. נראה שכל מה שמורן החזיקה בפנים ביום חמישי התפרץ ביום שישי בסולו, בבחינת: "אתמול לא צרחתי, היום אני אפצה על זה". והיא פיצתה, אלוהים כמה שהיא פיצתה.

תום: אשר יגורתי בא, ולא לגמרי באשמת מורן. אחרי הפידבקים הגרועים שהיא קיבלה מהשופטים אחרי הביצוע הטוב ביותר שלה העונה, היה צפוי שאהרוני תחזור לסורה, וכך אכן היה. היא בחרה שיר כמעט בלתי אפשרי לביצוע ולא אכזבה כשהוכיחה שהיא באמת לא מסוגלת לבצע אותו. אחרי התחלה נמוכה מדי היא חזרה לשגרת הצווחות הרגילה, שלוותה הפעם בהתקפי אפילפסיה לא ברורים. הניסיון להפוך לרוקרית נחל הצלחה חלקית בגזרת הלוק – מורן נראתה מצוין פרט לתספורת – אבל הביצוע היה זוועה, וזה קצת מגוחך לנסות להיות קורטני לאב כשאת בקושי ציפי משהיד. בסופו של דבר מורן ניצלה, לדעתי, בעיקר בזכות הביצוע של יום חמישי והעובדה שישראלה הייתה גרועה אפילו ממנה. בשבוע הבא תהיה ההזדמנות האולי אחרונה שלה. בדואט השבוע היא הוכיחה שבכל זאת יש בה משהו, אבל לא ברור אם היא מבינה שה"משהו" הזה שונה לגמרי מאיך שהיא רגילה לחשוב על עצמה.

מאיה רוטמן ("אני גיטרה", בני אמדורסקי)

תום: מאיה עשתה כבוד לרקוויאם היפהפה של אמדורסקי עם ביצוע נפלא נוסף. בשנה שעברה, במסלול הנידח של "כוכב" לבני 40 פלוס, נטלי בן-דהן (הזכורה בעיקר כחברה של איש הפוקימון מהבדיחה הלא נגמרת שרצה כל העונה) הגיעה למקום השני עם ביצוע סקסי, בשל ובעל ניחוח שאנסוניירי לשיר המצוין הזה. מאיה לקחה אותו למקום אחר לגמרי, כשהיא מדגישה דווקא את המקומות השבריריים ומלאי הפחד בשיר הפרידה של אמדורסקי מהחיים. באופן פרדוקסלי, דווקא הבחירה הזאת הפכה את השיר ליצירה מרוממת נפש ומלאת אהבה לחיים, למוסיקה ולאחד מענקיה המקומיים. זה היה ביצוע שייכנס לפנתיאון של "כוכב נולד", ואפילו השופטים לא הצליחו להתעלם ממנו ונתנו למאיה חסינות.

ש. כהן: אני חולה על מאיה. קודם כל היא הייתה הכי יפה בשיר הזה, עם הקוקו בלוף בשיער וסוף סוף בלי שמלת חתונות מעפנה אלא עם חולצת ציצים עסיסית. הביצוע שלה לשיר המעט מעופש "אני גיטרה" היה יפה, פשוט ומרגש. למאיה יש טיפה בעיה בדיקציה שגורמת לה לשיר "תהותה" במקום "תהודה" או "תוטה" במקום "תודה". היא צריכה לעבוד על זה, יחסית למושבניקית יש לה מבטא שינקינאי למדי.  אבל את החסינות היא הרוויחה ביושר, והיא מוכיחה שבוע אחר שבוע שגם אחרי האודישן הראשון שסימן אותה כהבטחה היא לא עושה לנו פה סשה גרישקוב.

ג'קו אייזנברג ("הייתי בגן עדן", שרית חדד)

ש. כהן: ג'קו תעשה לי ילד לא יכול היה לקחת את הסיכון שמישהו יחשוב שהוא הומו, ולכן ביקש להקדיש את הסולו "הייתי בגן עדן" לאביו המת. ואני תוהה, אם אבא של ג'קו היה בחיים, הוא היה מצביע לפיניה? (רעה ש.! רעה! רעה!).

הסולו החל מעט מגומגם, אבל אחרי זה ג'קו הביא אותה ברוק כבד משובח לעילא ולעילא, ולמקרה שמרגול קוראת – זאת מושחתוּת! אין מה לעשות, ג'קו הוא רוקיסט בנשמה, ולדעתי מה שהוא צריך לעשות בגמר (בהנחה שיגיע) זה למצוא איזה שיר שווה ולעשות לו מה שלירון לב עשה ל"נבראתי לך", ואז והוא לוקח. אותי הוא בכל מקרה יכול לקחת בכל מקום, שעה ודרך שבה יבחר.

תום: ג'קו הלך על הקונספט של מאיה משבוע שעבר עם בריאה מחדש של להיט מזרחי מוכר, כולל הארכת צלילים מעצבנת בסוף כל שורה ("שבו-עו-ע", "מדו-עו-ע", "וכנ"ל עם "קבוע", "זעזוע", "שעשוע" ו"קרוע"), שזה כנראה מה שמי שלא יודע לסלסל עושה במקום. בחלק הראשון זה היה די סתמי, ונשמע בדיוק כמו כל מה שג'קו שר עד היום, אבל בחצי השני הביצוע המריא ולמרות שזה עדיין נשמע מוכר – ג'קו היה ונשאר זמר מוגבל – העיבוד בכל זאת הצליח להביא אותו למקום מכובד, וכמעט לקח איתו באותה הזדמנות את ג'קו חלוש הלב למפגש מוקדם מהצפוי עם אבא. השופטים התלהבו מאוד, למרות שניכר שמרגול לא ממש מבינה מה הולך כשהמוסיקה מתרחקת קצת יותר מדי מהתימניאדה. בשבילה כל פעם שהעוּד הופך לגיטרה חשמלית זה אומר שהשיר הוא "עיבוד רד הוט צ'ילי פפרס", וגם בהבחנה בין רוק להבי מטאל יש לה בעיה קלה.

מאור פיניה ("ואז תבואי", הראל מויאל)

תום: מאור החליט שמה שעבד למויאל יכול לעבוד גם לו והחליט לשכפל את עצמו מחדש.  עם שיר של מויאל, חולצה של מויאל, ואפילו השרשרת של מויאל עם הקליע (ר' תמונה 3) אפשר היה בקלות להתבלבל, אלמלא העובדה שמויאל היה ערס מתורבת ועדין ופיניה מגה-ערס מעצבן והמוני. הביצוע עצמו היה נקי באופן מפתיע ובלי זיופים בכלל, אבל קצת אנמי, והעובדה שמאור מתעקש לא לזוז מהמקום גורמת לו להיראות מאוד עצי. השופטים די התלהבו, אם כי יותר מההתנצלות של מאור מאשר מהשירה שלו. אוחובסקי הוכיח סופית שגם הוא ירד מהפסים כשהודיע למאור שכשהוא שר את אותו השיר באודישנים זה היה בביישנות, וכמה נפלא זה שהפעם היה לו הרבה יותר ביטחון. במילותיו של הומר סימפסון על בארט, "I have always said that the boy could use more confidence".

תמונה 3: ערס משובט

ש. כהן: הבחירה בשירו של המשורר ה. מויאל הייתה אולי סגירת מעגל בשביל "כוכב נולד", אבל עבור שאר האנושות זה היה פשוט שכפול. מאור באמת שר כמו מויאל (שזה יפה, אבל כבר יש לי את המקור מקאזה), התלבש כמוהו (כולל חולצה שחורה ללא שרוולים) וגנב לו את הקליע, רק חבל שהקליע הזה לא היה עוד שני סנטימטר שמאלה ופנימה, בלב.

האם הבחירה במויאל משקפת את עולמו התרבותי הרחב של מאור (משורר אהוב: מויאל; סופר אהוב: מרסל פרוסט, אבל רק הדברים המוקדמים, לפני שהוא התמסחר). האם כשאומרים לו לבחור שיר ישן הוא חושב על קובי פרץ מודל 2004?

תכלס מאור הערס שר יפה. הוא לקח את השיר ואז ביצע אותו אחד לאחד, אבל מה לעשות, בין מאור למויאל אני לוקחת את מויאל. גם הוא ערס עם קול יפה, אבל לפחות ערס שכותב ומלחין בעצמו שירים איומים לחברה שלו, וערס שגם אם מה שהוא אומר זה דבילי, לפחות יש לו מה להגיד. נראה שהגיע הזמן להחזיר את מאור לטירונות, צריכים כמה חבר'ה בלבנון.

אני אישית גם מאוד אהבתי את הקטע שבו מאור התנצל בפני מרגול, ובתגובה היא חלקה עם כולנו אנקדוטה עליה ועל ירוסלב, שנתן לה ביקורת בונה אי שם במאה התשע עשרה. תודה על השיתוף, מרגול, למדנו.

רפאל מירילא ("ימי בנימינה", מתי כספי)

ש. כהן: אנחה. אחרי מורן שזעזעה לי את כל אמות הספים, הסולו של רפאל היה לטעמי הכי גרוע השבוע. מההתחלה לא סבלתי את רפאל וזה לא משתנה עם הזמן. הסכריניות שלו, ההתחנחנות, המבטים המצועפים, הכל עושה לי חשק להכות את תום (את רפאל למעשה, אבל הוא פחות זמין. וזה חבל, כי תום לא עשה כלום).

השופטים טוענים שמירילא תרבותי (או, בגירסתו המדויקת יותר של צביקה פיק, מתורבת). איזו מין מחמאה מפוקפקת זו, תרבותי? הוא שר עם סכין ומזלג? ואם הוא תרבותי, מה השאר, ברברים? צריך להבהיר את הדברים אחת ולתמיד: מירילא הוא לא תרבותי ולא איכותי. הוא משעמם, אסור להתבלבל.

תום: מירילא ניגש לשיר בנחישות, כדרכו, ובמטרה לבצע בו חיסול ממוקד. הפעם המטרה הושמדה באופן כירורגי, מדויק וכמובן תרבותי, ולא נותר כל זכר ליופי המקורי. החצי הראשון היה מלא בזיופים בלתי פוסקים, והחצי השני היה סתם משעמם. תושבי בנימינה וצפונה, הבומים והרעידות שאתם שומעים זה לא פגיעות רקטות, זה אהוד מנור בועט בארון שלו בזעם.

ישראלה אסגו ("אל תשכח", גלי עטרי)

תום: ישראלה התרגלה לחשוב שהיא מקבלת חסינות לא משנה איך היא שרה, וככה בדיוק היא שרה. את מה שמירילא עשה ל"ימי בנימינה" באופן נקי ומדויק ישראלה עשתה ל"אל תשכח" עם הרבה יותר רעש וצלצולים ובלי טיפה של חן. זה היה ביצוע צעקני וזייפני שהזכיר את הזוועות ששומעים כל שנה באירוויזיון מפי איזו זמרת מקדונית נידחת שגילתה בשבוע שעבר את מוסיקת הפופ. יש דרך אחת פשוטה לסכם כמה שהביצוע הזה היה מזעזע: תחשבו כמה גרוע הוא היה צריך להיות בשביל שמרגול תגיד שהוא לא היה טוב.

ש. כהן: הכושית עשתה את שלה, הכושית תודה לאל עפה.

ישראלה בחרה שיר שלא מתאים לה. נכון, מוסיקה באופן כללי זה לא מתאים לה, אבל הפעם יותר. השיר דרש ממנה לרדת לטונים נמוכים שגרמו לה להישמע רוב הזמן כמו דב גריזלי במנוסה. אפילו השופטים לא אהבו את הביצוע, ובכך הוכיחו שאחרי הכל הם לא שומעים (רק) מהתחת. הלם.

כפי שחזיתי בפוסט הקודם, ניצלנו את חלון ההזדמנויות הצר שנפתח כשישראלה לא קיבלה חסינות וסילקנו אותה. עדיין יש את מישל, ככה שאין מה לדאוג לגבי ורסטיליות עדתית.

***

אחרי הדואטים הגיעה קרן פלס(טיק) והוכיחה שבהחלט היה לה מקום בין המועמדים להדחה, וקרוב לוודאי שהיא אפילו הייתה מצליחה להקדים את אסגו בדרך הביתה אילו רק הייתה מנסה ברצינות. פלס נראתה קצת כמו שירלי לילו ביום טוב (ר' תמונה 4), אבל הבעיה העיקרית הייתה ההופעה המתחנחנת, השחצנית ("זה לעבור ממאחורי הקלעים ללפני הבמה, וזה משהו שחיכיתי לו הרבה זמן. ידעתי שזה יקרה, לא הייתה ברירה"), החנפנית ומלאת הצחקוקים האינפנטיליים שהיא נתנה. צביקה הדר הגדיר אותה כ"אחד הדברים הטובים שקרו לנו בשנה האחרונה", וזה כנראה נכון אם משווים אותה למלחמה בלבנון ולשבץ של אריק. לפחות בניגוד לחברתה מירי מסיקה, המילוי של החזייה של פלס לא ביצע צניחה חופשית לבמה במהלך השיר שלה.

תמונה 4: פלסטיק משובט