שעת הש.

חסוי -

אתמול, בעודי שוכבת על המיטה במצב פאתט (=רואה סמולוויל), שתי מכונות גרגורים פרוותיות סרוחות על בטני ואני הוגה בדילמה הקיומית הנצחית מה לאכול, החל הסלולרי לנגן. על הצג הייתה רשומה מילה אחת שטומנת בחובה משמעות רבה – "חסוי".

אני לא אוהבת לענות לחסויים. זה טיפה מטופש כי זה לא שיש לי נושים שממתינים מתחת לבניין כדי לשבור לי את פיקת הברך עם אלה, הכי גרוע שיכול להיות זה שוב חדווה מידיעות אחרונות שמנסה לתת לי מנוי לפנאי פלוס, אבל עדיין. זה כמו לראות שוטר ברחוב, למרות שאני חפה מפשע אני מרגישה כאילו יש עליי מינימום די אן איי של תאיר ראדה. 

אז לא עניתי. חיכיתי במתח כמה שניות לראות אם משאירים הודעה. לא השאירו, שיזדיינו.

אנשים מזוהים שמשאירים הודעה אני שונאת, התא קולי הזה זה פרוצדורה יותר מעצבנת משירה גבריאלוב. יאללה כולנו דור שלישי, שלחו סמס כמו בני אדם. יש לי בערך שלושים הודעות בתא הקולי, אני לא מאזינה להן ולא אכפת לי שהם שם. אבל אם זה חסוי? למה להכניס אותי למתח? תשאיר הודעה יא קקה (אלא אם כן זו חדווה מידיעות אחרונות כמובן, במקרה הזה כמו שכבר הסברתי לך בעבר, נהרגתי בפיגוע).  

עם אורז לא מתווכחים -

דודה מלכה באה לבקר שלשום בשש וחצי בערב, היא הביאה לנו שני עציצים פוטוגניים מתנה לדירה, וקיבלה חוברת על רומא וחולצות לנסיעה. קוקס הכינה נתחי עוף בחלב קוקוס וקארי וגם אורז עם דברים בתוכו והיה מעולה, גם חתכנו תותים עם ליקר ושתינו מלא יין וקצת וויסקי. הייתי אחרי משמרת בוקר ושעתיים בחדר הכושר, ככה שנפלתי למיטה בעשר וחצי אחרי גיבורים כמו קשישה רוסייה ומסופקת. אני אוהבת להעביר כאלה ערבים, עם מלא טלוויזיה וחברים ואלכוהול וספונטניות. חבל שאי אפשר כל יום.

אתמול היו אמורות להיות לי גם תכניות עם חברים, אבל הן התבטלו אז יצא לי שוב באסה של משמרת, לימודים, חדר כושר, נמלטים ולישון, וגם כל הלילה ירד גשם וברד והתעוררתי בבהלה כל שעתיים. איף. לפחות בנמלטים היה פרק מעולה.

240:

 השבוע, מלבד לעקוב אחרי בר וליאו החלטתי גם להצטמצם. לא בהיקפים, זה אני מחליטה כל שבוע, אלא כלכלית. הכרזתי על שבוע בלי פינוקים בו כראוי לבוגרת שומרי משקל גם רשמתי כל מה שקניתי. והתוצאות:

 שבעה ימים, מאתיים ארבעים שקלים. פעם אחת מאה ומשו בסופרמרקט (אני ממליצה בחום על הפסטרמה זיתים החדשה, למרות מחירה), פעם אחת כמה שקלים אצל ירקן בשביל תותים, פעם אחת מונית כשלא הייתה לי ברירה, והשאר אוטובוסים וסיגריות. שום עגילים מתוקים בדוכן, אף חולצה במבצע, לא רול אינסייד אאוט אחד, אפילו לא לשבת לקפה (טוב זה כן, אבל לא שילמתי). כלום. חייתי על המינימום של המינימום, יצא 240.

עם כל המבצעים שיש עכשיו בחנויות, ההבראה הכלכלית הזאתי עושה אותי די חולה.

זהו להיום,

תנהגו בזהירות,

שלכם

חורפית וזלעפית

ש.