שעת הש.

השבוע השני של "כוכב נולד" האמיתית התחיל עם השפלה קולקטיבית של המתמודדים על ידי שירת "גן האמונה". מארינה שכחה את הקסילופון בבית. אחרי זה צביקה הדר, בז'קט ומתחתיו חולצת פסים ממיטב אופנת אושוויץ, הציג את המתמודדים והשופטים והכריז שהחל מהשבוע הבא כולם יופיעו ביום שישי בדואטים (לא כולל השופטים, או כך לפחות אנחנו מקווים). היינו שואלים מה יקרה עם בועז מעודה ודניאל בן חיים, אבל אנחנו לא מודאגים, הם בטח ילכו לרגל לאולפנים ובכך יפתרו את כל הבעיות כמו דוד סלם בשעתו, כי סתם לעמוד על במה עתירת חשמל ולשיר לעיניהם של מיליון צופים מחללי שבת זו מצווה, ו"כוכב נולד" דוחה שבת.

ומשלב פיקוח נעבור לשלב קיפוח נפש, או בעברית צחה: השירים והביקורות:

שלומי בראל, "גלי" (נועם קניאל)

ש. כהן: בלי גיטרה, שלומי הוא לא יותר מילד יפה שמזמזם נחמד. השיר מעפן לטעמי עוד משחר קיומו, והבחירה בו משעממת וצפויה עוד יותר מדורון רוקח בשיר של בועז שרעבי, מלימור עמר בשיר של ארקדי דוכין או מצביקה הדר ב"את מקנאה". שלומי חייב להחזיר את הגיטרה ליד ואת החשמל לאוויר, אחרת הוא יוחזר לנמל באשדוד, ויפה שעה אחת קודם.

תום: שלומי בחר בשיר כי יש בו "טיפה עצבות וטיפה שמחה, כמוני". האנשים האלה כל כך עמוקים שזה פשוט כואב. הוא הגיע עם חולצת בית ספר ונתן ביצוע שמתאים לפסטיבל שירי ילדים, אבל שום דבר ששווה לכתוב עליו יותר מהשורה הזאת. אז לשם שינוי אני לא אכתוב. הלאה.

השופטים, כרגיל, הפליגו במחמאות חסרות פרופורציה. צדי טען שאהוד מנור היה שמח לשמוע את הביצוע (אהוד בתגובה: "אני כבר אנוח בקבר", וזו הפעם הראשונה שבה הביטוי הזה נאמר ללא טרוניה); מרגול חזרה על המחמאות הפליליות, אבל הבהירה שמדובר בפליליות "במובן הכי חמוד והכי ערסי של המילה". נראה כמה חמוד יהיה בעיניה הערס שיגנוב לה את הטסות מהסובארו. חוץ מזה מרגול למדה השנה מילה חדשה, "פריווילגיה", והיא משתמשת בה בכל משפט שני, בדרך כלל במשמעות ההפוכה לזו האמיתית (כרגיל אצלה, רק שבמקרה הזה יש לנו הרגשה שזה לא בכוונה). הפעם זה היה ב"יש לך את הפריווילגיה הזאת של פתיחת שידור", כדי לומר ששלומי סבל מכך שהוא היה צריך לשיר ראשון. הפריווילגיה כולה שלנו.

מימין: שלומי בראל בסרט "בחינת בגרות". משמאל: מרגול במראה הכי חמוד וערסי שלה 

חן אהרוני, "מגדלור" (מיקה קרני)

תום: חן התבקש לספר על הביצוע שלו משבוע שעבר וציין בצניעות ש"הייתי עם שיא הביטחון והבאתי הופעה ושואו, וזה מה שרציתי". אני אישית רציתי לתקוע לעצמי מסרגה בעין בזמן שהוא שר, אבל לא כל אחד מקבל מה שהוא רוצה. הפעם חן לקח שיר חלש של מיקה קרני (לא שזה קשה) והנפיק עוד שעמומון טרחני שנמאס קצת לפני שהתחיל ומשם הלך והידרדר. העיבוד הג'אזי דווקא היה טוב, אבל אין דרך עדינה להגיד את זה: חן הוא זמר כמו שאני מהנדס אווירונאוטיקה, ופרט לשיגור מבטים מפתים למצלמה שיש בהם כל המגנטיזם הארוטי של בני סלע, הוא חסר כישורים לחלוטין.

ש. כהן: עוד בחירה בשיר שאני לא אוהבת של יוצרת משעממת. חן הגיש את השיר כמו שרק הוא יודע – רצוף בגניחות ואנחות מיניות ובלי שמץ של חיבור לטקסט (למרות שאני יכולה לדמיין לעצמי בנות רבות בקהל שירצו להיעזר במגדלור שלו). חן מבסס אט אט את מעמדו כמורן אהרוני של העונה, וממש כמו מורן אהרוני, גם נגדו ננהל קמפיין חוצה גבולות ומגזרים.

צביקה פיק הודיע ששווה לפספס את ארוחת הערב של יום שישי בשביל חן. בהתחשב במה שמחכה לו בבית, לא היינו מתייחסים לזה כמחמאה. אוחובסקי ביקר את חן על כך שהוא חסר רגישות ועושה יותר מדי שואו אוף, אז מרגול הודיעה בפליאה: "הוא רוצה לעשות לך שואו אוף!", כי מבחינתה מדובר במשהו חיובי. במסגרת המשך היפוכי המשמעויות שלה היא גם הודיעה שחן הוא זמר "לא מוסרי" ("ואני אתן לך את הפריווילגיה להחליט אם זה חיובי או שלילי"; הפריווילגיה עדיין שלנו). יחד עם ה"פלילי" שלה, נראה שהיא לא צופה בהופעה אלא באונס קבוצתי. רק שחבל שאנחנו בתפקיד לינור אברג'יל.

חן אהרוני במבחר מבטים אופייניים. פריד אל אטרש, מאחוריך

לימור עמר, "כל הכוכבים" (דוד ד'אור)

ש. כהן: לימור החליטה שהיא לא עינתה אותנו מספיק באודישנים ולכן חזרה לשיר היחידי שהיא מכירה מהרפרטואר של ארקדי דוכין, "כל הכוכבים" (ואל תגידו שהיא מופיעה איתו ומכירה יותר. היינו בהופעה, היא לא). כהרגלה היא שרה באופן דרמטי, מלאכותי ורע. בתחילת הקטע היא טענה ש"שינינו חלק מהמילים, אתם תראו". ראינו: השינוי היה שהיא החליפה את "רוצֶה אלייך ולא יודע איך" ל"רוצָה אליך ולא יודעת איך". אני רק רציתי שהיא תעוף. לא אכפת לי איך.

תום: בשבוע שעבר מישהו בהפקה של "כוכב" ניסה לייצר דרמה מלאכותית ו"הדליף" את תוצאות ההצבעה של השבוע הראשון ל"מעריב". הנתונים שהודלפו, שעל פיהם עמר הייתה במקום טוב באמצע, היו כמובן שקריים לחלוטין וניסו להמשיך את מסע ההונאה הגדול שיגרום לנו לחשוב שמישהו עדיין רוצה לשמוע אותה שרה. השבוע הבלוף נחשף, כשעמר עפה אחרי עוד ביצוע פארודי שבמהלכו אפילו היא התחילה להתפוצץ מצחוק מעצמה (עדויות מצולמות כאן למטה). הנחמה היחידה שהייתה טמונה במופע הצווחות והאנקות הזה ("דו די דו די דו, דו, דו, אהה, אהה, אהה, אה, אה") הייתה הידיעה הבטוחה שאין אדם שפוי אחד שיצביע לה אחריו. ולמעשה, שפיות אינה קריטריון; אין אדם אחד, נקודה, וטוב שכך.

מימין: לימור עמר מנסה לשמור על ארשת פנים רצינית. משמאל: נכשלת, כרגיל

השופטים, בפעם הראשונה העונה, לא התלהבו, כנראה כי להם הודלפו התוצאות האמיתיות משבוע שעבר והם הבינו שעדיף להם לא להתבזות. אוחובסקי ומרגול "ריכלו קצת" בזמן ההופעה (מה שמסביר את המחמאות שלהם לחן אהרוני; הם בכלל לא מקשיבים), ואיכשהו הצליחו לצאת מהריכולים האלה עם המסקנות הסותרות שעמר הייתה "לאה" (גל) ו"נתנה יותר מדי בראש" (מרגול). צדי, שלא נמצא במעגל הריכולים כי הוא פריק שואו מהלך, התלונן על חוסר נשמה. אנחנו, אחרי שעמר עפה, כבר לא מתלוננים על שום דבר.

נדב קדמון, "הדרכים הידועות" (שלום חנוך)

ש. כהן: נדב עדיין כל כך מתרגש מהעובדה שהוא התקבל לנבחרת שהוא לא מפסיק לנתח את הפלא, ואפשר להבין אותו. אחרי "ככלות הכל והתמונה", שתיאר את רגעי התהילה, השבוע הוא המשיך בקו הערס-פואטי-מטא-כוכב-נולדי עם "הדרכים הידועות". לשמחתי מראה הפג החולני שלו הולך ומשתפר עם סטיילינג נכון, אבל הביצוע היה כל כך משעמם שעד עכשיו אני בקוֹמה.

תום: נדב בוחר שירים מצוין, וב"כוכב נולד" של השנה זה לא מעט. למרות שבביצוע השבוע באמת היה משהו קצת משעמם, נדב מזדחל לאטו מהמחנה של אלה שאני אדיש כלפיהם למחנה של אלה שאני מתייחס אליהם באהדה, בתקווה שבאיזשהו שלב היכולת שלו לבצע שירים תדביק את היכולת שלו לבחור אותם, או שהעונה תיגמר, מה שיבוא קודם.

צדי וצביקה העירו לנדב שהוא נראה מבוהל מדי (כל דבר ששוקל פחות מ-40 קילו נראה מבוהל. אתה חייב לפחד כשאתה בתחתית שרשרת המזון, זה פונקציונלי מבחינה אבולוציונית). מרגול המשיכה עם האקרובטיקה המילולית וטענה ש"לא הייתה דינמיקה". אנחנו חושבים שהיא התכוונה לדינמיות, אבל זו מרגול אז אנחנו לא בטוחים, ומאחר שהמשפט שבא להסביר את העדר הדינמיקה אמר שנדב "נבח את השיר", אז האמת היא שפשוט אין לנו מושג מה היא רצתה. אוחובסקי החליט שכאן נפתח הערב. הוא כנראה פותח משהו בהפסקות הפרסומות (את חן?), כי על פי כל קריטריון אובייקטיבי ההחלטות שלו לגבי פתיחה הן שרירותיות בערך כמו הבחירות הלקסיקליות של מרגול.

מימין: נדב קדמון מפהק. משמאל: אוחובסקי מסביר למרגול דינמיקה מהי

מארינה מקסימיליאן בלומין, "חלומות של אתמול" (רוחמה רז/אייל גולן)

מארינה סיפרה שהיא שאבה הרבה סיפוק ונחת מהתוכנית שעברה. אנחנו נשאב הרבה סיפוק ונחת מלהכניס לה בוקס, אבל זה רק אנחנו. הפעם, כך מארינה החליטה, חשוב לה להדגיש את הפנים והעיניים בפריים. זה מסביר כנראה את החולד המת שהיה תלוי לה על העורף.

תום: מארינה הגיעה לתוכנית עם תדמית של יוצרת אלטרנטיבית צעירה ואיכותית. הביצועים המיושנים שלה והמראה הדודתי נתפסו לפיכך כמין הפוך-על-הפוך מגניב. משבוע לשבוע, כשמארינה חוזרת אחורה במנהרת הזמן ומצליחה לייצר ביצועים עבשים יותר ויותר, מתברר שהטעות הייתה כנראה כבר בשלב התדמית. אם מארינה בונה על קולות הסבתות בנות התשעים פלוס, חובבות פרנק סינטרה ו"כוכב נולד", שיש להן גישה לאינטרנט, היא בכיוון הנכון. אם לא, עדיף לה להפסיק ומהר עם ההגשה המצועצעת והמעצבנת, עם תנועות הידיים שגורמות לנו להרגיש שנחש חלקלק מטפס לנו על הרגל, ועם הניסיון המתמיד ללמד אותנו איך השיר צריך להישמע. אנחנו אולי לא חכמים כמוה, אבל אנחנו יודעים שהוא לא אמור להישמע כמו תאונת רכבת.

ש. כהן: סוס מנצח לא מחליפים, גם אם הוא סוס מת. מארינה חזרה על השטיקים של תנועות הידיים וההמהומים הרוסיים, הפעם זה כבר היה צפוי. הביצוע היה לא רע, אבל לא מרטיט או מברווז, ואני מקווה שהיא וואן טריק פוני (גם כן מת) שיימאס מהר על הצופים כדי שנוכל להיפטר ממנה.

השופטים כרגיל התלהבו, כנראה כי מארינה מנעימה את זמנם בבית האבות במשך שאר ימות השבוע. מרגול הודיעה שכואב לה הגוף מהביצוע (זה לא הביצוע, זה הראומטיזם), אבל אפילו היא הודתה שזה קצת אולד פשיונד, ואם מרגול אומרת שאתה אולד פשיונד, כנראה באמת הגיע הזמן לתלות את הנעליים (ובאותה הזדמנות גם את מארינה). גם צדי, עוד מומחה למוסיקה צעירה, עכשווית ובועטת, התלהב כצפוי. "אנחנו תמיד משתמשים במילה הזאת, אִינְטְרֶפֶּטַצִיָה", הוא הסביר. "אנחנו כל הזמן אומרים, זאת אִינְטְרֶפֶּטַצִיָה טובה, פה יש אִינְטְרֶפֶּטַצִיָה". אולי כדאי שקודם הוא ילמד לבטא את המילה נכון, וגם להוסיף לה את הר' שחסרה לה, לפני שהוא משתמש בה כל כך הרבה. 

אוחובסקי היה היחיד ששמר לשם שינוי על שפיות ואמר, ובצדק, שזה נשמע קצת כמו בית מלון. הוא רק שכח לציין שזה הוטל קליפורניה.

מרינה במבחר תנועות יד מרשימות. במילותיה של סיון ויסמן, "זה לא נחמד לענג את עצמך"

אורן כדורי, "ילדונת" (עוזי פוקס)

אורן החליט להשתפר בעקבות הביקורות בשבוע שעבר ולתקן את ההעמדה והביטחון. הביקורת של השופטים בכלל הייתה שהוא שר בלי רגש, אבל יש כנראה גבול לכמה שבובת קן יכולה לעשות.

ש. כהן: הבחירה ב"ילדונת", על שום הכינוי שלו בבית הספר, המשיכה את מגמת הביאוס שספגתי מהשירים השבוע. החולצה הצהובה התאימה לו למרבה הזוועה לשיניים, משהו שכדאי לו לתקן בהתחשב בכך שאין לו הרבה על מה לסמוך פרט לפרצוף שלו שקוסם לילדות.

אורן היה עסוק בתחת של עצמו ובניסיון להישיר מבט סקסי למצלמה. הוא לא התייחס לשיר או חס וחלילה לקהל, וככה זה גם יצא. הזיופים הנוראיים והפלסטיות הפכו את השיר לביצוע המחריד ביותר של הערב. כן, אפילו יותר משל לימור עמר.

תום: מה האיש הזה עושה בטלוויזיה שלי? מה האיש הזה עושה בנבחרת של "כוכב נולד"? מי אמר לאיש הזה שהוא יודע לשיר? מי אמר לאיש הזה ללבוש חולצה בצבע צהוב פסטל עם עניבה כחולה וז'קט לבן? מי אמר לאיש הזה לשיר את "ילדונת"? איפה בוריס סולטנוב כשצריך אותו? למה הוא ממחיז את השיר? הוא חושב שהוא ג'קו? כמה אמהות הרחיקו את הילדות שלהן מהטלוויזיה במהלך השיר הזה? לכל השאלות האלה אין לי תשובה. למזלי, אני די משוכנע שאצטרך לשאול אותן ודומות להן רק עוד שבוע אחד.

צדי אמר שאורן משתדל יותר מדי, גל אמר שאורן עוד לא שולט בכלי שלו לגמרי (שייקח דוגמא מהמגדלור של חן), מרגול אמרה שהיא "חושבת שאני אתמוך בשני צדי הרמפה", וצביקה המליץ לאורן לחשוב "מי אתה ומה אתה" לפני שהוא עולה לשיר. לא בטוח שזה כדאי, כי המחשבות האקזיסטנציאליסטיות האלה עוד עלולות להוביל אותו למסקנה שהוא זמר מחורבן שהגיע לתוכנית בפוקס.

אורן כדורי בלוק מכבי תל אביב, מודל 88'. זו הפעם האחרונה שבה תראו תמונה שלו  

מרים טוקאן, "הדרך אל הכפר" (רבקה זוהר)

תום: הסיפור של  "הדרך אל הכפר" הוא סיפור מדהים. יורם טהרלב כתב את השיר עבור רבקה זוהר, כדי שתחזור לארץ ותשיר אותו בפסטיגל, אחרי שנורית הירש (שהלחינה) פגשה את רבקה בניו יורק אחרי שהתמכרה לסמים. טהרלב ידע שזוהר היא נצר למשפחת זנאתי, המשפחה היהודית היחידה שהתגוררה ברציפות בכפר הערבי פקיעין מאז המרד היהודי הגדול בשנת 70 לספירה ועד למרד הערבי הגדול בשנת 1936, והשתמש במידע הזה כבסיס לשיר, המספר על רצונה לחזור אל הכפר הזה, שהוא כמובן גם המולדת הזו. כמו כל כך הרבה שירים של טהרלב, "הדרך אל הכפר" משלב באופן מבריק בין האישי והלאומי: זהו שיר על שיבה אישית, בו בזמן שהוא שיר על שיבה קולקטיבית של עם למולדתו. כמו כל שירי המולדת מהסוג הזה, מטרתו העיקרית היא פוליטית: ניכוס הארץ והאדמה על בסיס העלמתם ונישולם של תושביה הערבים ממנה. אלה אינם נמצאים בכפר שאליו רוצה רבקה לחזור, וכאילו לא היו בו מעולם.

יש רק פרט אחד בעייתי בסיפור הזה: לרבקה זוהר אין שום קשר לפקיעין, ומשפחת זנאתי שלה איננה משפחת זנאתי מפקיעין. המשפחה של זוהר הגיעה ממרוקו במאה ה-19, ורבקה גדלה בכלל בעכו. הסיפור על פקיעין הוא המצאה של אברהם דשא-פשנל, שזיהה את הפוטנציאל המסחרי הלאומ(נ)י שלו. רבקה, כמובן, לא טרחה לתקן אותו. השיבה של רבקה זוהר אל הכפר היא שיבה מדומיינת, צינית, מניפולטיבית ושקרית. בדיוק כמו השיבה הלאומית, בדיוק כמו העלמתם מהתודעה של אלה שלא היו צריכים לשוב אל הכפר, כי תמיד היו בו.

הבחירה לתת למרים טוקאן לשיר את השיר הזה היא אחת משתיים: הברקה גאונית וחתרנית, המאפשרת לה לנכס מחדש את שנגזל ממנה בדרכי רמייה, או התפלקות גאונית מקרית של מישהו ב"כוכב" שחיפש שיר בשביל הערבייה שכולל את המילה "כפר" והיה חכם מספיק כדי להבין ש"שנינו מאותו הכפר" לא כל כך מתאים. אני מעדיף לחשוב שהאפשרות הראשונה היא הנכונה, אפילו אם באופן רציונלי אני מבין שאני כנראה טועה.

ומרים? היא שרה נפלא. כמה כאב, כמה רגישות, כמה יופי. וכמה עוצמה יש ברגע הזה שבו היא משפילה מבט, מנמיכה את הטון ספק במכוון ספק כרפקלס, ומוציאה מפיה את המילים "כמו נוגעת בארץ ישראל", נושאת על כתפיה את כל המטען הזה שלא ביקשה אותו מעולם אבל שאסור להתכחש אליו. בשביל הרגע הזה שווה לסבול עונה שלמה של "כוכב נולד".

ש. כהן: תעזבו שנייה את תום בצד, הוא לקח משהו לא טוב.

מרים בחרה את "הדרך אל הכפר" כי היא הרגישה נוסטלגיה לילדות בכפר ולחוויות עם סבא בהר בין העצים. אפשר כמובן להתחיל פה בסשן בדיחות גילוי עריות, אבל במקום זה אפשר לציין לטובה את ההסבה של הישראליות ב"הדרך אל הכפר" לכפר ערבי, שמכניס לשיר משהו מאוד מרגש. כבר הבהרתי שאני לא מתלהבת ממרים בכמה הזדמנויות, ואני עדיין בדעה שהיא לא מתאימה לתוכנית. מבחינה אישית – היא פשוט לא הטעם שלי, השירה שלה לא עושה לי את זה, גם לא הרטיטות בקול והתדמית המלאכית שההפקה עומלת לייחס לה. וכללית – אני לא רואה בשימוש במרים יותר מניצול ציני שלה. גם בבחירת השירים (ואני בטוחה שמכוונים אותה אליהם) וגם בסיטואציה עצמה, שמצד אחד לא יכולה (וגם לא צריכה) להיבחן מחוץ לקונטקסט של היותה ערבייה בתחרות, ומצד שני מהניסיון ליישר אותה לאותו ריבוע של יתר המתמודדים, או לפחות למצב אותה בנישת הערבייה (אבל נוצרייה) בעלת השורשים העמוקים של ביאליק ויורם טהרלב. אם מרים תעוף – זו גזענות; אם היא תזכה – אפליה מתקנת. אם יש לה משהו להגיד – גם ככה לא ייתנו לה.

השופטים, מצדם, התעלמו כמובן מהמטען הפוליטי של השיר (קרוב לוודאי כי הם לא הבינו אותו) והעדיפו לחלק למרים מחמאות מהזן המפוקפק החביב עליהם כל כך. צביקה פיק אמר שמרים מוציאה אותו מדעתו, וזה אחרי שהוא טען שאדם צריך לומר את מה שהוא חושב באופן ברור אם הוא רוצה לישון טוב בלילה; מרגול אמרה שמרים שרה כמו פלג מים שמשתכשך במורד ההר (זה בסדר, תום שר כמו מרזב חלוד עם מי ביוב במגרש החנייה), והוסיפה את השטות הקבועה שלה על "רבעי טונים", שזו הדרך שלה להוכיח שהיא מבינה במוסיקה (ותודה ל-unfocused); צדי אמר שהשירה שטוחה מדי ואין חיבור טקסטואלי, ואחרי זה הוסיף את המשפט הקבוע שלו על זה שצריך יותר להגיש את השיר; וגל אמר שהוא לא אוהב שירי משעולים אבל שמרים יצאה מזה טוב. גם כהן לא מתה על משעולים, אבל אוהבת להשתכשך עם תום בפלגי מים. ואחר כך להטביע אותו ולדרדר אותו במורד ההר.

מימין: מרים טוקאן מתפללת לבודהה. משמאל: נאלצת לשיר על "ארץ ישראל"

נדב כהן, "על הגשר הישן" (רמי קלינשטיין)

נדב בחר את "על הגשר הישן" כי "זה שיר שמדובר (כך במקור) על מישהו שהיה פעם במרכז החיים של מישהי, והיום כבר היא שכחה אותו ולה יש חיים משלה. זה אומר הרבה". זה באמת אומר הרבה, אבל מעט מאוד ממה שנדב חושב. היינו ממליצים לו ללכת לקרוא את המילים שוב, ואפילו שולחים לו כמה רמזים, אבל אנחנו לא רוצים שהוא יאמץ את התאים האפורים יותר מדי, גם ככה הם כבר די הלבינו.

נדבר השתמש בנשק המִחזוּר של שיר אודישנים מוצלח, טריק שנוסה לראשונה על ידי סקעת (שיכול היה להרשות לעצמו) ושמאיה וג'קו שמרו לשלבים מתקדמים הרבה יותר בתחרות. בשלב הזה זה קצת נואש, אבל אולי נדב יודע משהו שאנחנו לא. את לוח הכפל, נניח. 

ש. כהן: נדב ידע כנראה שרגשותיי כלפיו הצטננו והחליט להתאמץ במיוחד. האמת היא שהגירסה הזו הייתה פחות טובה מזו של האודישנים, בעיקר בגלל העיבוד השקט שלא הצליח להמריא, אבל נדב הציל מעט מכבודו האבוד ויצאתי פחות או יותר מרוצה. אין ספק שהוא כבר לא בפייבוריטים שלי לגמר, אבל הוא עוד יכול להפתיע לטובה (או מה שיותר סביר העונה – אחרים יפתיעו לרעה).

תום: הביצוע של נדב מעלה שאלה מעניינת לגבי הצורך להבין מילים של שיר כדי לבצע אותו טוב. נהוג לחשוב שזה מועיל, ויש כאלה שחושבים שזה הכרחי. הביצוע של נדב מראה שלפעמים זה לגמרי מיותר. אני מוכן להמר שאם נדב היה מבין על מה צרויה להב כתבה, הביצוע שלו היה הרבה יותר גרוע מאשר בפרשנות הסתמית והבנאלית שהוא העניק לשיר. כסתם שיר פרידה שגרתי, נדב הצליח לתת ביצוע לגמרי לא רע שניצל באופן מקסימלי את הקול שלו. עכשיו, אם הוא רק ינסה לעמוד כאילו לא תקוע לו מטאטא בתחת, ולדבר כאילו המטאטא לא מגיע לו עד למוח, יש סיכוי שהוא יישאר איתנו – אולי לא כל הדרך, אבל עוד קצת.

השופטים התרגשו מאוד מהביצוע של נדב וטענו שהוא "בוגר", לבטח הביקורת הכי לא קשורה לכלום שיצאה מפיהם השבוע. מרגול טענה שנדב קפץ שלוש שנים מאז השבוע שעבר (כשכהן הייתה קטנה היא נשארה גן). אוחובסקי החמיא לנדב על הכנת שיעורי הבית שהם נתנו לו, שזה לבטח משפט שנדב לא שמע מעולם בחיים החוץ-כוכביים שלו. צביקה פיק הביא את היציאה הגדולה שלו לשבוע זה, עם המשפט "שבוע זה המון זמן להתבגר" ואחריו הקביעה: "נפוליון כבש את כל אירופה בשבוע, פחות משבוע" (אוחובסקי: "מה אתה אומר?!"; מרגול: "וואלה?!"). בפועל זה אמנם לקח לנפוליון יותר מעשר שנים, אבל מה זה עשור או שניים בין חברים לאותה הפרעת אישיות פסיכיאטרית.

(ומה שמעניין באמת לדעת: כמה תלמידים יכתבו בבחינת הבגרות בהיסטוריה שנפוליון כבש את אירופה בפחות משבוע. וכמה מהמורים שלהם גם יהיו בטוחים שזה נכון.)

נדב כהן מדגים עמידה זקופה מהי (מימין) ובעוד מבט אינטליגנטי אופייני (משמאל)

אליסה שפרגה, "לא ידעתי שתלכי ממני" (מתי כספי/דני ליטני)

כמו נדב, גם אליסה התגלתה כמישהי שהבנת הנקרא איננה המקצוע החזק שלה. היא בחרה לנצל את דקות הראיון שניתנו לה כדי לומר שהיא לא מסכימה עם הביקורת של אוחובסקי משבוע שעבר שהיא לא הבינה מה היא שרה, "כי השיר אומר 'בצער לא רב, ביגון לא קודר', שזה התגברות על מישהו, וככה בכיף, היה טוב וטוב שהיה" (לא נגענו, בחיינו). היינו מציעים לאליסה ללכת למילון ולעיין בערך "ציניות", אבל האדמה כאן קצת רועדת מהסאלטות שחנוך לוין עושה בקבר, אז נברח לשיר שלה השבוע.

תום: אליסה היא מתוקה להפליא וגם זמרת טובה, אם כי עדיין יש משהו קצת קריפי בבחורה שנשמעת כמו דני ליטני. למזלה היא יודעת לבחור שירים שמתאימים מאוד לסגנון הדרמטי והמוחצן שלה, ובינתיים זה נשמע טוב. שרק לא תתפתה ללכת על בלדה.

ש. כהן: אליסה היא קרן האור שלי בעונה הנוראית הזו, והפכה אצלי למועמדת המועדפת לגמר. הסגנון הסקסי והבלוזי תפור עליה בול, והיא רק צריכה להיפטר מהחבר הכעור, אבל זה יבוא עם התהילה (וגם ככה נראה היה שהיא מתעניינת יותר בגיטריסט החתיך). אליסה היא אמנם אנדרדוג מהבחינה הזאת שהיא בקושי מקבלת יחס בהשוואה לשאר המתמודדים, והיא מסתדרת עם אור הזרקורים כמו מרים טוקאן עם ברוך מרזל, אבל בינתיים היא שורדת, והיא עקבית בביצועים הטובים. רק שתמשיך ככה.

השופטים התלהבו מאליסה, ואוחובסקי הוכיח שהשופטים לא זוכים לראות את הראיונות המקדימים (או שהוא לא טורח להתרכז בהם) כששיבח את אליסה על איך שהיא הצליחה להביא את עצמה לשיר של מתי כספי, בלי לשים לב לזה שהיא פשוט העתיקה את הגירסה של דני ליטני (וגם הצהירה על כך). מרגול טענה שאליסה "נבזית", שכרגיל אצלה זו מחמאה. שנינו חושבים שמרגול היא גאון יוצא דופן, וגם יש לה יופי עדין ואצילי כמו של נטלי פורטמן.

ועכשיו אתם מוזמנים לעבור לחלק השני אצל תום. ד"ש.

ואחרי זה - אפשר גם לרוץ לאיילוק  וגם לקוקסטא לביקורות סטיילינג מהממות!

התוכנית נפתחה בתזכורת ארוכה לתוכנית הקודמת, שהייתה בדיוק יממה לפני כן, וכזו שרוב האנשים יעדיפו לשכוח. שעתיים וחצי אחר כך עלתה נבחרת הערב לשירת ההימנון והיינו בטוחים שזהו, הנה זה בא סוף סוף. תום הכין פוקפורן, ש. ערבבה לו סם אונס בקולה, והחתולים הניפו שלטי בועז מעודה. אבל לא, עדיין לא, ב"כוכב" החליטו להראות לנו איך זה לחכות המון זמן למשהו שמאוד רוצים.

כששנינו קיבלנו את המייל מטוויסטד, אחרי שווידאנו שהם לא מציעים לנו איזו טבעת זין איכותית אלא סתם שמעון פרס מונפש ששר את שיר האודישנים, עשינו מה שכל אדם בר דעת היה עושה: בעטנו אותו היישר לסל המחזור. זה מה שעושים עם דואר זבל, מוחקים. בקשת, לעומת זאת, הפכו את הספאם התמוה הזה מבדיחה דלוחה על שמעון פרס ל"מחווה" לנשיא החדש שהוא "אחלה" ו"סוף סוף גאווה". כן, עכשיו באמת פרס יכול למות בשקט, כי עד שטוביה צפיר מחקה אותך בפעם המיליון, לא באמת השגת שום דבר. אם תרצו, אפשר בהחלט לראות בזה סיכום של העונה כולה עד כה: עונה של ספאם, של שאריות ושל "את מקנאה". החדשות הטובות הן שמכאן אפשר רק להשתפר.

שמעון פרס בווידוי חושפני. יש לזה יתרונות, אתם יודעים

 אליסה שפרגה, "בצער לא רב, ביגון לא קודר" (ריקי גל)

אליסה לקחה אותנו לבית שלה בנתיבות, שזה הסלאמז של קרית גת, והראתה לנו איך מכינים סלט (וזה אחרי שמרים טוקאן לימדה אותנו מה זאת כנסייה; אנחנו לא מפסיקים להחכים מהתוכנית הזאת!). חוץ מזה למדנו שלמרות העיוותים של צביקה הדר (שְפֶּרְגָה, שְפָּרְגָה), לאליסה קוראים בכלל שְפָּרָגָה. כצעד ראשון זה חיובי: עכשיו הגיע הזמן להחליט גם אם קוראים לה אליסה או אליסיה, ולהסביר למה בקרדיטים בסיום היא בכלל שְפָּרָנְגָה,על משקל סרנגה.

אליסה או אליסיה? לאליסיה סילברסטון פתרונים

ש. כהן: קודם כל זה טוב שאליסה עברה מחומוס לסלטים, אבל כדאי לה לזכור שבצנוברים יש מעל 50 אחוזי שומן. מעבר לכך אליסה מקסימה, ולמרות התספורת הדרוזית והבגדים שנגנבו מצביקה פיק היא הייתה נהדרת. הביצוע היה מצוין והקול של אליסיה הזכיר את הימים הטובים של ריקי גל, שזה מזמן. באליסה יש משהו קצת נחבא, אבל אני מקווה שבמהלך העונה היא תתבלט ותגיע רחוק.

תום: אליסה באמת חמודה מאוד, למרות שהיא הייתה הרבה יותר חמודה באודישנים ולפני שהיא החליטה שהיא רוצה להיראות כמו מיה דגן. אני לא משתגע על השיר הזה, אבל לא קל לשיר אותו ואליסה החזיקה אותו יפה, כולל מובים לגמרי לא רעים על הרחבה. יש לי הרגשה שאליסה לא מקודמת על ידי התוכנית כמו כמה מתמודדים הרבה פחות מוכשרים, וזה יביא להדחה די מוקדמת שלה, אבל יש בה משהו כובש מאוד, ואני אשמח לטעות.  

אחרי עוד כמה בדיחות "ערב טוב" בלתי מובנות, השופטים החמיאו ברובם לאליסה. אוחובסקי ומרגול התחילו בסוג של כסאח, שאנחנו מקווים מאוד שייגמר עם מכות באחד השבועות הקרובים. עד אז צדי כבר ירצח את המאסטרו, כך שליוני בלוך סוף סוף יתפנה מקום.

מימין: אליסה בתספורת מיה דגן (באמצע). משמאל: מתחרזת עם סרנגה

בועז מעודה, "יד ענוגה" (יוסף שפינדל)

בועז מעודה לקח אותנו למושב אליקים לפגוש את חברותיו הצמריריות, כבשים שעל פי כל העדויות הן ליברליות מאוד. המיצוב של בועז כקאובוי היה סקסי למדי, אבל גרם לזהות המינית שלו להיות אפילו יותר מעורפלת מקודם, וזה לא קל.

תום: קצת קשה לי עם בועז, כי יש לו קול מיוחד אבל השירה שלו לפעמים יפה מאוד ולפעמים מעוררת עקצוצים לא נעימים בגב.זה כנראה עניין של טעם, והוא לא בדיוק הטעם שלי. אני מניח שהוא יצליח לחיות עם זה.

ש. כהן: בועז באמת משונה, אבל הביצוע שלו היה מצוין והקול שלו יפהפה. יש לי תחושה של הפשרה כלפיו. נראה שחוסר הכריזמה שלו מובנה והצופים פשוט צריכים להתרגל. אין ספק שבועז הוא אחד מהמתמודדים המעניינים העונה, נחיה ונראה.

בפינת השיפוט, מרגול הודיעה שהרבה זמן היא לא התענגה ככה מ"קול של יצור אנושי" (איזה קולות היא שומעת בדרך כלל?), אבל שאר השופטים הסכימו שיש בבועז משהו מתוכנת מדי ושאין מספיק רגש בשירה שלו (מרגול ניסתה לטעון שבועז רק בן 20 ולכן אין לו רגש, וצביקה פיק החזיר ב"לשירה יש רגש"; יש רגעים שאדם חכם, אתם יודעים).

מימין: בועז מעודה אוכל. משמאל: לא אוכל

נדב כהן, "אין מוצא" (אדם)

נדב לקח אותנו לבית ספר שלו בנתניה, מקום שלא נראה שהוא מגיע אליו הרבה בימים כתיקונם. בכלל, עם ג'קו, מרגול ונדב, "כוכב נולד" יוצרת את הרושם שהמרחק בין נתניה לווילנה גדול בערך כמו המרחק בין נתניה לווילנה.

ש. כהן: אולי נדב באמת היה צריך להגיע לתוכנית רק בעוד שנתיים. נראה שיש כאן עוד מקרה של אגוזים ושיניים, כי לנדב יש קול מדהים ואין לו שמץ של מושג מה לעשות איתו. הביצוע וההופעה שלו היו לא טובים, ואני אכלתי את הלב ואפילו בכיתי קצת. עכשיו הזמן לגלות שכשנדב נולד אמא שלנו רצתה לקרוא לו אכזבה.

נדב כהן שר (מימין) וצורח (משמאל). אין מוצא

תום: אני מאוד שמח שש. מתחילה להתעשת, כי בינינו הסיפור הזה עם נדב התחיל לעבור את גבולות הטעם הטוב. לנדב יש אולי קול לא רע, אבל מוח זה כבר עניין אחר. בזמן שהוא מדבר אפשר לראות את גלגלי השיניים חורקים בפנים, וכשהוא מנסה לומר משפט בן יותר משתי מילים כל המערכת עושה אובר-היטינג ונדמה שעוד רגע יתחילו ליזול לו ריר מהפה ונזלת מהאף. "אין מוצא" שלו היה כל כך אנמי שלרגע אפשר היה לחשוב שזה בכלל נדב קדמון, והקפיצות הביזאריות בסוף לא שיפרו את המצב. זה מבוי סתום, אכן.

גל אמר שהיה חרא, צדי אמר שהיה רע, צביקה אמר שהיה בסדר, ומרגול סיכמה ב"אמרו עליך דברים טובים ואני מצטרפת!". אחרי זה צביקה הדר אמר לנדב שהספרה שלו תהיה ארבע, וכעבור רבע שעה נדב גם הצליח להרים את מספר האצבעות הנכון. יכול להיות שעד שאתם קוראים את הסיכום הזה הוא אפילו הבין שהוא עדיין בנבחרת.

מימין: נדב כהן במבט אופייני. משמאל: ברגע הניצחון הגדול

מורן קשרו, "חור בלבנה" (רוקפור)

הפרק חסר ההמוגלובין של התוכנית המשיך עם מורן קשרו, הבחורה שלא משנה כמה פעמים הראו אותה וכמה בסדר היא שרה, אף אחד מאיתנו לא הצליח לזכור מי היא, מה היא עושה שם והאם היא לא עפה כבר בעונה 3.

מורן לקחה אותנו לבר שלה, כוך אפלולי ונטול במה שבו היא מופיעה לטענתה. זה הוביל לשאלה הנדהמת "מה זאת אומרת כאן את מופיעה? איפה?", ומורן השיבה בטבעיות "כאן, ממש פה. מזיזים את השולחן, אני מניחה את הסינתי שלי ומופיעה". גם תום נהג להזיז כיסאות בברים ולהתחיל לשיר בברים שונים ברחבי תל אביב, עד שהעיפו אותו מכולם ועכשיו הוא תקוע בבית – אבל לפחות מורן לא קראה לזה "אולפן הקלטות".

ש. כהן: למורן יש כריזמה של חסה, ובניגוד ללימור עמר, שאנשים לא הצביעו לה במכוון, ממורן הם פשוט שכחו. מורן ביקשה "לעשות תיקון" ולשיר שוב את השיר שלה מהאודישנים, הפעם בלי לחלק פקודות למיטלמן. זה לא עבד. למורן יש קול לא רע, אבל נוכחות בימתית בעובי של הגבות שלה, עוד דבר שכדאי לה לעבוד עליו. הביצוע היה משעמם ואפילו מעט צווחני.

תום: מי?

אף אחד מהשופטים לא התלהב, אבל מרגול התנצלה עמוקות על זה שהיא לא נפלה מהביצוע. בניגוד לאנשים אחרים, את מורן היה חשוב לה משום מה לא להעליב. אולי הן שכנות.

צביקה פיק המשיך להעליב את צדי, וצדי הרביץ לו וצרח "נמאס לי כבר, די, מספיק!". אם אנחנו המאסטרו, זה בדיוק הזמן לבקש צו הרחקה (אבל זכינו בלוטו, אנחנו לא המאסטרו).

מימין: מורן קשרו מנסה להפנט את הקהל. משמאל: צדי בעוד התקף זעם

אדיר אוחיון, "על גגות תל אביב" (אלונה דניאל)

אדיר לקח אותנו לדוכן הקפה שהוא עובד בו, והפעם הוא אפילו הסכים לחשוף ש"אחת מתחנות הרכבת בארץ" שאותה הוא הזכיר באודישנים היא בסך הכל תחנת השלום בתל אביב, שזה אמנם קרוב לקריה אבל בכל זאת לא הקמ"ג. אדיר סיפק שלל תובנות פילוסופיות בגרוש על הקשר שבין קפה לאמנות, אבל למרבה המזל הוא התפנה די מהר למה שהוא קצת יותר טוב בו, שזה מוסיקה.

ש.כהן: אני לא מתעלפת על אדיר, ואני לא אוהבת אנשים שמדברים על "האמנים החבויים שמאיישים את תחנות הרכבת", על "תחנות ביניים בחיים" ועל זה ש"השירה שלי היא כמו הפוך גדול מלא ברגש". אבל אני מוכרחה להודות שזה היה הביצוע המנצח של שני הערבים. אדיר צריך ללחוץ פחות על הדמיון לתום יורק (או לפחות להוריד שבעה קילו בשביל זה), אבל העיבוד, הקול, הפלצטים, החשמול – היה מעולה. אלונה דניאל אוכלת אבק.

תום: שאני אגיד "אמרתי לכם"? אדיר אוחיון הוא זמר ענק, בליגה אחרת לגמרי מכל שאר המתמודדים ב"כוכב" של השנה, ופוטנציאלית הזמר הכי טוב שיצא מ"כוכב" עד היום. הביצוע המיוסר ומלא העוצמה שלו השבוע ייכנס לפנתיאון של הביצועים הגדולים ביותר בתולדות התוכנית, וצריך רק לקוות שזו לא תהיה התפוצצות חד-פעמית. כמו שזה נראה עכשיו, יש למה לחכות.

את הביצוע הזה אפילו השופטים לא הצליחו להחמיץ. אדיר, לעומת זאת, הצליח כמעט ליפול בירידה מהבמה, אבל זו הייתה הנפילה היחידה שלו בערב הזה.

אדיר אוחיון מציל את "כוכב נולד" משיממון מוחלט. בעבודה שלו קוראים לזה נס

דניאל בן חיים, "האם להיות בך מאוהב?" (אביב גפן)

דניאל בן חיים לקח אותנו למוסך של אבא שלו, שם הוא יפתח כפי הנראה קריירה אם לא ילך לו בתחום המוזיקה. או בקיצור, שם הוא יפתח קריירה.

תום: דניאל מסומן כבר הרבה זמן כמועמד מוביל לגמר, מכל מיני סיבות שהשירה שלו קשורה אליהן כמו שדליק ווליניץ קשור לפורנו לסביות. בעולם שפוי אפשר היה לקוות שהביצוע המשעמם ובחירת השיר הכל כך בנאלית יחזירו אותו לממדים האמיתיים שלו, אבל בעולם שפוי צביקה הדר היה מופיע בערבי סטנד אפ במודיעין עם נתן נתנזון, אז לכו תדעו.

ש.כהן: אם לעשות פרפראזה על צביקה פיק, זו הפעם הראשונה בשנתיים האחרונות שבה תום צודק. הבחירה ב"האם להיות בך מאוהב?" המאוס אכן הייתה משעממת ומבאסת והיוותה אנטי קליימקס לחשמל שנשאר באוויר אחרי אדיר. אני אולי עוד אוכל את הכובע אם דניאל יגיע לגמר, אבל לדעתי הסגנון שלו מתאים לשלוש העונות הראשונות של "כוכב". מאז העונה הקודמת כבר מחפשים משהו אחר, ברוך השם.

השופטים (חוץ מצדי) התלהבו משום מה, במיוחד מרגול עם הפיקסציה שלה לנסיכים מזרחיים, ואוחובסקי עם הפיקסציה שלו למאור פיניה. נו טוב, הם גם אוהבים את לימור עמר. ספיקינג אוף וויץ'...

מימין: דניאל בן חיים הולך לישון.משמאל: מאוכל על ידי מסך פלזמה

לימור עמר, "לא בוכה (יש בזה טעם)" (ורד קלפטר)

לימור לקחה אותנו לחנות הבגדים הנטושה ביותר בתל אביב, נתון לא מפתיע בהתחשב בזה שהיא נוהגת לשיר שם ללקוחות המסכנים. כדאי להזהיר את קוטג' הבוס שבארצות הברית תובעים על דברים כאלה.

"הקול שלי מאוד שונה", הודתה לימור. "או שאוהבים אותו מאוד, או שלא אוהבים אותו בכלל". זה נכון, כמובן, אבל אותו דבר אפשר לומר גם על הקול של איגור ציגנים-בוניבר. או שאוהבים אותו מאוד (אמא ציגנים, אבא ציגנים), או שלא אוהבים אותו בכלל (שאר העולם). השאלה היא מה היחס בין מספר החברים בקבוצה הראשונה לאלה שבקבוצה השנייה, ובמקרה של עמר זה יחס לא טוב.

תום: עמר הודיעה שהיא לא שמעה אף פעם את הביצוע המקורי של השיר, והיא באמת נשמעה כמו מישהי שמנסה לשיר אותו בפעם הראשונה, רק מישהי שהיא גם חירשת ובעלת האוזן המוסיקלית של ואן גוך. את כמות ההתחנחנויות, הפלוקטואציות והצווחות המוזרות שהיא הכניסה לשיר אחד מורן אהרוני (שעמר נעשתה דומה לה באופן חשוד) לא העזה להכניס לעונה שלמה, וכזכור גם מורן לא בדיוק הייתה הפייבוריטית שלי. עמר אמרה שהיא שרה מהלב ושרה מהבטן. אולי הגיע הזמן שהיא תנסה לשיר מהאיברים שמיועדים לכך, כמו הפה. או עוד יותר טוב, שלא תשיר בכלל.

ש. כהן: האמת שאפילו דנה ברגר הדיקט שרה את השיר הזה יותר טוב מעמר. הריסוק שלה הזכיר סקרץ' בתקליטי ויניל, ולא מהסוג הנעים. יש לציין שהעיבוד לשיר היה מצוין (ובאופן כללי העיבודים של "כוכב" מעולים), אבל לימור התעלמה ממנו לחלוטין וריסקה לנו את הצורה. הצילו.

צביקה פיק חזר על מה שהוא אמר למרים טוקאן – "את אחת הטובות כאן, בלה בלה בלה, הייתי יכול לשמוע אותך שרה עוד כמה שירים, בלה בלה בלה". כשזה בא ממנו זה לא ממש אמין. מרגול ציינה שלימור שרה בקריזה. לנו היא רק מביאה את הקריזה, אבל שיהיה. אוחובסקי הוסיף ש"יש בך משהו שאין לאף אחת בארץ", והתכוון כנראה ליכולת להכניס חתולים להלם קטטוני.

מימין: לימור עמר בלוּק מורן אהרוני. משמאל: עדיין, אבל יותר מקרוב

אורן כדורי, "אין כמוה" (רמי קלינשטיין)

אורן כדורי כנראה ילד לא ממש פופולרי, כי מקום הבילוי המועדף עליו הוא בעבודה של אמא שלו, והוא גם מלטף אותה באופן קצת קריפי. חוץ מזה התגלה שכשהוא עומד ליד המתמודדים האחרים, מי שניסו למצב אותו במקור כחתיך הוא בגובה מטר ועשרים. אחרי שהוא התחיל לשיר התגלה שזו הקטנה בבעיות שלו, תרתי משמע.

אורן כדורי במגעים משונים עם אמא. מאז ש. ונדב כהן לא נראה כדבר הזה

ש. כהן: אני מודה שלמרות שצפיתי בתוכנית פעמיים, את הביצוע של אורן ל"אין כמוה" לא צלחתי, ונכנעתי לפיתויי הפאסט פורוורד. אמנם גם את הביצוע המקורי אני לא ממש צולחת, אבל ההופעה של אורן הזכירה לי את ילדותי ואת השעות שבהן הבטתי בכלוב האוגרים הישן שלי בתקווה שהם יצוצו מתוך הנסורת. כלומר, זה היה כמו להביט בנסורת.

אני קצת מרחמת על אורן, אבל בטוחה שמקומו מובטח בסוכנות אימאג' כאחד הטאלנטים הבאים.

תום: יש דברים שאני לעולם לא אצליח להבין. יושב אדם בביתו ביום שבת בערב, רואה תוכנית טלוויזיה, ופתאום צצה במוחו המחשבה: את הדקות הקרובות אני רוצה להעביר כך: לקחת לידי טלפון סלולרי ולשלוח אס-אם-אס אחד או יותר לאורן כדורי, שכרגע סיים לשיר ב"כוכב נולד". קשה לי להאמין שיש אנשים כאלה, ובכל זאת, העובדה שאורן נשאר איתנו אחרי זריקת ההרדמה הזאת מוכיחה שהיה לו לפחות מצביע אחד יותר מלמורן קשרו (כלומר מצביע אחד).

חוץ מזה, כדאי שאורן יעשה משהו עם הדיקציה שלו. זה דבר אחד לשיר על זה ש"הבית ריק", ודבר אחר לגמרי – אם כי יותר מדויק – לשיר ש"הבית דרעק". וכשחושבים על זה, גם הפזמון.

צביקה לא נפל, מרגול לא התעלפה, אוחובסקי לא התלהב וצדי נרדם. הלאה.

אורן כדורי לבד, אבל לא פחות קריפי

עדן אמזלג, "השקט שנשאר" (שירי מימון)

כמו נדב, גם עדן אמזלג לקחה אותנו לתיכון שלה, כי "שם באמת נמצא כל החום והאהבה שמעניקים לי, אם זה מהמורים והתלמידים". מאז הסיפור קורע הלב על אמא של ג'קו שמצביעה למאיה רוטמן לא נרשמה טרגדיה משפחתית כל כך גדולה ב"כוכב". "זה כיף שמעריכים אותך ומדברים עליך, כאילו, לטובה", המשיכה עדן עם סיפור חייה האוליבר טוויסטי, ואז הלכה להסתחבק קצת עם אסתר המנקה, שברוח הפי-סי מכנה את עצמה "אם הבית" ואוהבת את עדן מכיתה ז', כלומר בשבועיים האחרונים.

עדן אמזלג עם החברה הכי טובה. מאחור: ישראלה אסגו

תום: עדן הבינה שאין טעם להתחרות בביצוע המושלם של שירי מימון והלכה על עיבוד דאנסי ומקפיץ, ולמרות שזה יצר נתק מוחלט בין המילים למנגינה, זו הייתה הבחירה הנכונה. עדן היא אולי לא העיפרון הכי חד בקלמר, אבל היא יודעת לשיר כשהיא לא מתיימרת לעשות יותר מזה. מה שכן, כדאי שגם היא תתלווה לשיעורי הדיקציה של אורן כדי לטפל בה' הלא קיימת שלה, כי היא הצליחה לייצר מהשיר הזה משמעויות די ביזאריות עם שורות כמו "הייתי כעיוורת לאור איום", "אמבט אחר ואקול חודר", "רועדת לידך ואסם שבי עוד לא נגמר", "לילה ואתה אשקט שנשאר", וכו'.

ש. כהן: בניגוד לנדב, עדן דווקא הפתיעה לטובה. מהקלולסיות הפוסטמית שלה היא הצליחה להוציא ביצוע מצוין (ושוב, עיבוד נהדר). לעדן יש הלוק, הקול, ההופעה והביטחון שיכולים לקחת אותה לגמר, והיא גם השכילה לבחור שיר מתאים. אני בעדה כי אם היא תזכה היא תהיה הגירסה הפחות טובה, היותר סליזית והלא מוערכת של נינט. נינט בשקל, באמת הגיע הזמן. חוץ מזה, חולה על הציצים שלה!

מימין: עדן אמזלג מבקעת את האטום. משמאל: מבקעת את החולצה

אחרי זה הראו בקהל צמד מרוקאים בגיל העמידה שהופתעו לגלות שהם "הורים של מארינה מ. בלומין" (שימו לב, לא "ההורים" שלה, אלא רק "הורים" שלה. יש לה הרבה). מארינה, אנחנו מרשים לעצמנו לנחש, הופתעה עוד יותר לגלות מה קרה למאמוצ'קה.

מימין: הורים של מרינה מ. בלומין. משמאל: ההורים של עדן אמזלג. הם די דומים 

מארינה מקסימיליאן בלומין, "שיר אהובת הספן" (ריטה)

מארינה לקחה אותנו לחדר שלה, הראתה לנו את הבגדים שהיא תופרת לעצמה (מה שמסביר הרבה), ואחר כך ניגנה עם מאמוצ'קה באך מכרית ("מאמוצ'קה יותר טובה בכריות"). כן, נו.

מארינה כל כך לא מיינסטרימית שהיא בחרה את "שיר אהובת הספן" של זמרת המחאה ריטה, שנכתב על ידי עוד אושייה חתרנית ובועטת, יאיר לפיד. בשבוע הבא היא תלך על אוונגארד אמיתי, קרן פלס.

מימין: עוד הורים של מארינה. משמאל: אמא של מרינה. או של מארינה. או של עדן אמזלג

ש. כהן: הבעיה במארינה היא שהיא שרה כמו מורה. היא מנסה לחנך אותנו למילות השיר בתנועות יד וראש מעצבנות. אם מוסיפים לזה את הדיקציה המחרידה ("שיר אהובת השפן"), ואת המחוות בקול שטיפה מזכירות את חווה'לה (בתחילת הדרך), אפשר לומר שמנינו את כל הבעיות. אבל אם עוצמים עיניים – הביצוע היה נהדר, העיבוד היה אפילו קצת אירי ונתן לה את החופש לעשות את כל השטיקים הרוסיים האלה שהיא חולה עליהם. חבל שהיא כזאת ווירדו וונאבי ומתלהבת.

תום: אם עוצמים את העיניים הביצוע באמת נהדר, בתנאי שמקפידים גם לסתום את האוזניים. עם דבק מגע.

מארינה נשמעת כל כך שחצנית ומתנשאת שנדמה שהיא מטיפה מוסר במקום לשיר, והניסיונות שלה לרדת אל העם משכנעים בערך כמו ביקורים של יוסי ביילין בשוק מחנה יהודה. היא הבטיחה לעשות עם השיר משהו שונה ולהביא אותו למקום שלה, אבל פרט לכך שהיא ביצעה אותו בקול ובאינטונציה המעצבנים שלה, לא ברור איזה שינוי דרמטי היה שם.

כל זה לא מנע כמובן מהשופטים לגסוס על מארינה, כשמרגול אפילו מצדיעה למצגת שלה (?) ואומרת ש"לא כל יום שומעים דבר כזה". איזה מזל. אחר כך הם גם נתנו לה חסינות. הלילה כנראה לא ימות השפן.

קפה שחור חזק, אליהם התוודענו בשלב האודישנים, חזרו לסיבוב שני, הפעם עם סינגל שהופק במיוחד עבורם. הסינגל נשמע קצת כמו שיתוף פעולה בין סאבלימינל לשלמה גרוניך, אבל לפחות לא סירסו אותם הפעם ונתנו להם להביע את המחאה שלהם בלי לבצע שיר של צביקה פיק, כמו שצביקה הדר רצה. חבל רק שקטעו את השיר ללא הרף בשביל דברי שבח והערצה להפקה, אבל לא נורא, התרגלנו.

אז עמר עדיין איתנו, וגם אנחנו, כמוה, נחזור לנסר לכם במוח בדיוק בעוד שבוע. צ'או.